פורום שידוכים: האם הייתם נותנים צ’אנס לאדם שגדול מכם ב-20 שנה?

בואו נדבר קצת על גיל, אבל הפעם, באמת  נשים את כל הקלפים על השולחן, בלי לפחד ממה שיאמרו או מאיך שזה עשוי להצטייר. 

גיל. 

מלבד המשמעות הפנימית העמוקה שמעניקה לנו המילה הזו (גיל מלשון שמחה), יש גם משמעות נוספת, שמחה ואופטימית הרבה פחות. 

תשאלו את מי שכבר עבר את ה-30, ואולי נושק ל-40. תשאלו את הנשים שמתקרבות לגיל שבו השעון הביולוגי מתחיל לדבר מתוכן, ולא הן בעצמן. תשאלו את הגברים שפונים באתרי הכרויות לנשים שצעירות מהן ב-20 שנה, רק כי הם לא הספיקו וגם אצלם המחוגים של השעון הביולוגי קצת שכחו את מקומם האמיתי. 

תשאלו את מי שאתם רוצים, אבל תהיו מספיק כנים עם עצמכם לקבל גם תשובות שפחות נעים לכם לשמוע, שאתם פחות מצפים להן. 

כי באמת באמת, הגיל אומר הכל, וזה לא משנה כמה ננסה לברוח מהמקום ה'שיפוטי' הזה. אף אחת, גם לא החברה הרווקה בת ה-50 שעוד לא זכתה למצוא את הישועה שלה (נו, מה לעשות? גם זה קורה!), לא רוצה להתפשר עד כדי כך. גם היא עשתה עבודה רוחנית עם עצמה במהלך שנים, גם היא התפללה את הנשמה שלה על הזיווג, גם היא עשתה כל מה שהיא יכולה כדי לשאת חן - ובכל זאת, זה לא הלך. 

איך מנחמים רווקה בת 50?

אל תשאלו למה, כי אף אחד לא באמת יודע. אף אחד לא באמת יכול לדעת...

אבל במקום לשאול למה, תשאלו איך? בואו נראה איך אפשר בכל זאת, לעזור לה. בואו נציץ לרגע אל הנשמה שלה - נבדוק באמת, נרצה באמת להבין למה היא מבקשת את מה שהיא מבקשת, למה זה חשוב לה, ולמה היא רוצה את זה כל כך. ועזבו את זה. גם אם לא נצליח להבין את הלמה, העיקר שלפחות לא נשפוט אותה על מה שהיא. על איך שהיא חושבת, על איך שהיא מרגישה, על איך שהיא מציירת את הציור הכל כך ורוד שלה לעיני רוחה. 

התפקיד שלנו הוא לא להוריד ציפיות, גם אם אנחנו הכי בטוחים שבשבילה כבר הכל מאוחר מדי. שהיא לא תצליח להרות ולהביא ילדים משלה, חלילה. 

אם רק נהיה שם, נבין יותר, נחייך, ניתן איזו מילת עידוד טובה, נסכים להיות במקום שלא יודע הכל, שלא מבין איך הדברים בעולמו של הבורא באמת עובדים, אז ורק אז - יש לנו סיכוי לנצח. 

כי הגיל, אצל כולנו משחק תפקיד חשוב. 

למה לכתחילה להכניס את עצמנו למקומות שאנחנו לא שמחות בהם?

מי במספרים ומי במהות של שמחה - כולנו רוצים רק דבר אחד: שיהיה לנו טוב. שכל החלקים של הפאזל יסתדרו יפה יפה במקום שלהם, מבלי שנצטרך לריב איתם כל הזמן. 

בעיניים בשרניות, אני מודה. הגיל הוא לא עניין של מה בכך. בגיל (המספרי) טמון הגיל (השמחה, המהות). יש אנשים שבשבילם להגיע לגיל מהסוג המהותי, חייבים לעבור דרך הגיל הפחות מהותי, המספרי. יש כאלה, כמוני, כמו אותה חברה בת 50, שככל שהן מטפסות במעלה הסולם - כך הן מרגישות שהן רוצות פרטנר שההפרש בין הגילאים שלהם הוא לא גדול מדי. 

שנתיים שלוש יותר, במקרה הממש טוב. וחמש שש שנים, בפחות. עשר שנים? way too much... זה בכלל לא מתקרב לנשיאת החן שאנחנו רואות לעיני רוחנו, למרות שאצל הקב"ה הכל אפשרי. 

נכון שזה אפשרי, אבל למה לכתחילה להכניס את עצמנו למקומות שאנחנו לא שמחות בהם? למה לכתחילה לעבוד למולך ולא למלך? העבודה הזרה, הרצונות הזרים - אאוט. בפנים אנחנו משתדלות להשאיר רק את מה שהכי קרוב לאמת עבורנו. ככה זה בכל דבר, ואם לא היה כך - הייתי דואגת באמת. 

הגיל חשוב איך שלא מסתכלים עליו. הוא חשוב כי אף אחת לא רוצה להשלות את עצמה בעולם הזה, ולהתחתן רק מחוסר ברירה. הגיל חשוב כי יותר ממה שהוא מסמן לנו את הדרך לעצמנו ולמה שיקר וחשוב בעינינו - הוא נותן לנו אינדיקציה פנימית להבין עד כמה אנחנו באמת בכיוון. ויהודי יכול להיות בכיוון רק כשהוא באמת שמח, כשהוא עושה דברים מדויקים, שמשמחים את הנשמה שלו. 

ואם כבר התחלנו בנימה של כנות - שתפו אותנו מה הגיל אומר לגביכם? האם הייתם נותנים צ'אנס לאדם שגדול מכם ב-20 שנה, למשל?

ליצירת קשר עם הכותבת אפשר לפנות במייל shira@htv.co.il