שו"ת התניא: ללכת עם המוח או הלב?

ברכות על ההתמדה, הגעת לעיקרון היסודי ביותר בהבנת הנפש על־פי ספר התניא! כבר בפרק א נוכחנו לדעת שיש לכל אחד מאתנו לא נפש אחת אלא שתיים, אחת

א־לוהית ואחת בהמית. בפרק הנוכחי אדמו"ר הזקן מסביר מה זה אומר בפועל: האישיות שלך היא זירת קרב, כמו עיר קטנה שיש בה מקום למלך אחד בלבד, ושני מלכים נלחמים עליה.

אז אין לך פיצול אישיות. מה שיש לך הן שתי נפשות ששקועות במלחמה מטורפת על כל הקופה, כאשר הפרס הגדול הוא האישיות שלך. לכל נפש יש בסיס משלה: הא־לוהית יושבת במוחין שבראש, שם היא קולטת אור א־לוהי ודואגת לכך שהוא יתפשט גם אל הלב.

הלב עצמו הוא אזור מריבה: בחלל הימני שלו מתקבל האור שמגיע מהמוח, וכתוצאה מתעוררות מידות קדושות של אהבה לה', יראת שמים, רצון וכיסופים להיות טוב וקרוב לקדושה. המידות הללו, בתורן, מעוררות את הנפש להתלבש בלבושים החיצוניים שלה: מחשבה, דיבור ומעשה. זה ניצחון שלם, כי עכשיו כל כולך א־לוהי. מבפנים ומבחוץ.

בחלל השמאלי של הלב, לעומת זאת, יושבת הנפש הבהמית, שמה שהיא בעיקר רוצה הוא שקט. ושיהיה נעים. ושלא יפריעו לה יותר מדי עם תשדורות השראה מציקות מהמוח.

שאל את עצמך: מה אתה רוצה להיות? בהמה במארז מתוחכם וכמעט לא מנוצל, או אדם חי שעושה שימוש בכל הכוחות האדירים שלו וחי את החיים שניתנו לו בכל העומק והעוצמה שיש בהם?

אם אתה בוחר באפשרות השנייה, כדאי שתדע שנתוני הפתיחה אינם לטובתך. הרצון שיעזבו אותך בשקט, שהוא הקול של הנפש הבהמית, הוא קליפה שלא קל לקלף. אבל זה לא אומר שצריך להתייאש. ה' בחר אותך במיוחד למלחמה הזו, ומכאן שיש לך את כל מה שדרוש בשביל לנצח בה. 

מתוך הספר תניא לאנשים כמוני וכמוך - מאת הרב אליעזר שם-טוב ודובי ליברמן