גדעון סער בראיון בלעדי: "זה לא שיש עודף של תכנים יהודים; יש מחסור גדול"

אף שלקח פסק זמן מהחיים הפוליטיים, השר לשעבר גדעון סער הוא אדם עסוק מאד היום. סדר היום שלו, הוא מספר, מלא וגדוש לעייפה. לפני עשרה חודשים הכריז סער על חזרתו לחיים הפוליטיים, ומאז הוא מתמרן בין פעילות שטח נמרצת, עבודתו כמרצה בקריה האקדמית אונו ופעילותו כיו"ר הוועדה המייעצת במרכז מיטיב​.

"כפי שהסברתי בשעתו, הטעמים שלי היו אישיים ומשפחתיים", הוא אומר בתשובה לשאלה הראשונה והמתבקשת מאליה: מה גרם לשר בכיר בממשלה, אדם שהקריירה שלו נסקה בקצב מסחרר, להחליט לפרוש מהחיים הפוליטיים ולעזוב את הכל מאחוריו?

"הקמתי משפחה חדשה ואחרי 20 שנה של פעילות ציבורית אינטנסיבית במוקד ההחלטות, חשבתי שזה הזמן לקיים את המחויבות כלפי המשפחה ולחיות לתקופה חיים רגילים מכל הבחינות, גם מבחינת הזוגיות וגם מבחינת חיי המשפחה. לעסוק בסוג אחר של אתגרים, אבל בצורה יותר נינוחה. בסך הכל, זו הייתה תקופה נפלאה, ואני שמח שמצאתי את כוחות הנפש להחליט לפרוש בזמנו, כי זה לא היה קל".

מה למדת על עצמך במהלך התקופה הזאת?

"הרבה דברים. קודם כל, אתה מרגיש את העוצמה של המעגל המשפחתי באופן מלא, מה שקשה מאד בחיים פוליטיים אינטנסיביים. אתה חי את ההתפתחות של הילדים בצורה יותר מלאה כאבא. בתקופה הזאת חיתנתי את הבת הגדולה, נולד לי נכד. הזמן שלי הוקדש כולו למשפחה. שנית, אתה מבין שהבחירה בפעילות ציבורית היא שליחות שאפשר גם בלעדיה, והעובדה שאחרי הרבה מאד שנים שאתה מוקף בעוזרים ודוברים ומאבטחים ונהגים ומזכירות, אתה מצליח לנהל לבדך את החיים שלך, כמו כל אדם, היא שמחה גדולה. בנוסף, אתה יכול להסתכל על כל הנושא הציבורי מפרספקטיבה יותר אמיתית ויותר מדויקת".

את ההחלטה על פסק הזמן מהחיים הפוליטיים קיבל סער, עורך דין במקצועו, בספטמבר 2014, זמן קצר לאחר שנולד בנו, דויד. הבן הראשון מנישואיו השניים לעיתונאית ואשת התקשורת גאולה אבן-סער. הקריירה הפוליטית שלו הייתה עד אז במגמת נסיקה. הוא שימש מזכיר הממשלה בממשלת נתניהו הראשונה ובממשלת שרון הראשונה. בהמשך נבחר לכנסת מטעם הליכוד. ב־2009 מונה לשר החינוך בממשלת נתניהו, וב־2013 מונה לשר הפנים. החלטתו לפרוש מהחיים הפוליטיים גררה לא מעט הרמות גבות בזמנו, אף שהוא חזר וסיפר בכל ראיון נתון על שאיפתו להיות אב קרוב יותר לילדיו הקטנים.

להיות שוב אבא לילדים קטנים בגילך, זה לא ממש מובן מאליו.

"זו בהחלט לא החלטה מובנת מאליה. יש לי שתי בנות מנישואים קודמים, לאשתי גאולה יש שלושה ילדים. יכולנו לקיים זוגיות שמרוכזת רק בזוגיות, ליהנות מהחיים וליהנות ממידה רבה של חופש, אבל אני שמח שבחרנו בדרך אמיתית ומלאה של להקים משפחה חדשה. יש יתרונות גדולים בהורות בגיל מבוגר. אתה יותר מנוסה, פחות נלחץ וגם במידה מסוימת יודע יותר להעריך את המתנה הזאת, דווקא בגלל שזה לא מובן מאליו. בנישואים ראשונים, ברור שילדים הם חלק מהעניין. אבל כשאתה צעיר, אתה יותר עסוק בצעדים הראשונים בחיים המקצועיים, יותר טרוד בדרך שאתה צריך לפלס לעצמך. לעומת זאת, בגיל יותר מבוגר, אחרי שרכשת לעצמך מקום ומעמד ואתה בוחר להביא ילדים עוד פעם, אתה יכול לחיות את החוויה הזאת בצורה מלאה. וזה שווה כל רגע".

כל זה טוב ויפה, אבל יש שיאמרו שההחלטה לפרוש בשיא ההצלחה הפוליטית לא בהכרח פעלה לטובתך. יש לך חרטות על המהלך הזה?

בשאלה הזאת סער החלטי מאד. "אין חרטות", הוא אומר בתוקף. "אפילו לא לרגע אחד במשך למעלה משלוש שנים. בכל התקופה הזאת, תמיד שמחתי שמצאתי את כוחות הנפש לפרוש, כי מטבע הדברים, אדם עובד קשה להגיע למעמד מסוים ומאד חושש לסכן את זה, כי בכל זאת, העתיד הוא תמיד חידה. אבל בחיים יש פעמים שחשוב ללכת אחרי הלב, ולא לחשוש. בראייה שלי את החיים הציבוריים, אני מקפיד לשנן לעצמי כל הזמן שאני לא נמצא שם בשביל עצמי אלא בשביל כלל ישראל. אם העם ירצה שאחזור, אחזור. עשיתי דרך יפה והייתה לי שמחה כשראיתי במשך כל הזמן הזה שהציבור עדיין מעוניין בחזרתי לחיים הפוליטיים. בשלוש השנים האחרונות, לא רק בחודשים האחרונים מאז הודעתי על החלטתי לחזור, נתקלתי בהמון תגובות חיוביות. אני חושב שהציבור רוצה ודורש פוליטיקה אחרת מזו שישנה היום, נקייה יותר".

המשפחה החדשה שהקים לא הייתה השינוי היחיד בשנים האחרונות בחייו של סער. שינוי נוסף ומשמעותי לא פחות, הוא ההחלטה לשמור שבת כהלכתה, החלטה אותה קיבל על עצמו כנדר שנדר בברית של בנו דויד.

"את ההחלטה לשמור שבת קיבלתי כנדר שנדרתי במעמד הברית של בני", הוא מספר. "אבל למעשה, חשבתי על הצעד הזה הרבה קודם. אני חושב שבחיים שלנו היום, בפרט אצל אנשים שחיים חיים ציבוריים, יש מעגל מאד אינטנסיבי ובלתי פוסק, והאתנחתא הזאת והמנוחה של יום השבת נדרשת אולי יותר מתמיד. השבת שלי שונה משל האדם הדתי, כי אני אמנם לא הולך לבית כנסת, אבל אני שומר שבת לכל דבר. הטלפון כבוי, לא נוסעים לשום מקום, זה נטו משפחה. גם החברים יודעים שאני תמיד בבית בשבת. וזאת בחירה שאני מאד שמח איתה. כמובן, יש בזה מרכיב שקשור לזהות יהודית. אני אמנם לא אדם דתי ולא מקיים תרי''ג מצוות, אבל הזהות היהודית חשובה לי. חשוב לי להעביר לילדים שלי דברים מסוימים. בבחירות שלי לשבת יש משמעות, גם מבחינת חיי המשפחה וגם מבחינת מה שאני מעביר לילדים".

איך עוד מתבטא הקשר שלך ליהדות?

"אני בא מבית חילוני, אבל מגדיר את עצמי כמסורתי, ואני לוקח לעצמי מחויבויות מסוימות שאני מאמין שאני יכול לקיים אותן, ושיאפשרו גם לי וגם לילדים שלי להיחשף למשהו מהמורשת שלנו. אני לא מסתכל על זה כמשהו מיושן וארכאי מהעבר, אלא כמרכיב חי שיש לו תפקיד גם בעתיד שלנו, גם לביטחון שנמשיך לחיות כיהודים בדורות הבאים".

(צילום: פלאש 90)

בתקשורת הכללית עולות הרבה טענות על הדתה, בעיקר במערכת החינוך. כשר חינוך לשעבר, מה דעתך על הטענות האלו?

"אני חושב שיש ציבור לא גדול שיש לו רתיעה מכל נושא שקשור לדת, אבל זה בלתי אפשרי לנתק את זה ממערכת החינוך, כי ביהדות הדת היא גם לאום וגם זהות. צריך שהילדים שלנו יידעו ויהיה להם חלק גם מבחינה אינטלקטואלית וגם מבחינת הכרת המסורת, שיהיה להם בסיס. ולצערי במצב האמיתי - זה לא שיש עודף של תכנים יהודים, אלא שיש מחסור גדול בהם. וכתוצאה מכך, מחסור בידע אצל דור העתיד שלנו שמשתקף בבורות גדולה לגבי המקורות שלנו. כשר חינוך פעלתי הרבה בשביל לשנות זאת. הובלתי מקצוע חדש שנקרא מורשת ישראל ותרבותו, שנלמד בחטיבות הגבוהות של בית הספר היסודי ובחטיבת הביניים, וגם בהקשרים אחרים, פעלתי לחיזוק המורשת. מהחזרת חידון התנ''ך למבוגרים, עבור בביקורי תלמידים בחברון, וכלה בפרויקטים רבים שנגעו לזהות ציבורית וציונית".

לאור הסערה שפרצה בעקבות חוק המרכולים, האם אתה מאמין שצריך להסדיר את סוגיית השבת בחוק, או להשאיר את הסטטוס קוו כמו שהוא היום?

"הסטטוס קוו הוא דינמי, אין סטטוס קוו באמת. גדלתי בתל אביב כילד והרחוב בתל אביב של היום שונה מהרחוב בתל אביב של פעם בו גדלתי. צריך לעשות מאמץ ולקיים שני דברים ביחד. האחד הוא היכולת של כל אדם לבלות בסוף השבוע, כולל בשבת, בהתאם לאורח חייו ורצונו, והשני זה לקיים או להבטיח שיהיה יום מנוחה שבועי. קיום של יום מנוחה הוא לא רק עניין דתי. למעשה, את חוק שעות עבודה ומנוחה חוקקו בתחילת שנות החמישים בתקופת מפא"י. יום מנוחה הוא דבר ענק שהעם היהודי נתן לאנושות כולה, והוא מה שמפריד בין היתר בין חברה מתקדמת לחברה של עבדים שעובדת כל השבוע מסביב לשעון. אבל אני חושב שצריך לעשות את המירב כדי לקיים דיאלוג ולנסות להגיע להסכמה לאומית רחבה, בנוגע לדרך שבה מיישמים את שני העקרונות האלה. לא הייתי רוצה שהשבת תעמוד בלב מחלוקת קבועה, בתוך עמנו. אלא צריך לעשות את המאמץ להגיע להסכמה רחבה סביב השבת".

לפני עשרה חודשים, כאמור, הכריז סער על חזרתו לחיים הפוליטיים. הוא לא מהסס כשהוא נשאל לגבי היעד שהציב לעצמו. "המטרה שלי היא לחזור ולשרת את הציבור. כשיהיו בחירות במדינת ישראל, אני מתכוון להתמודד ברשימת הליכוד".

אתה רואה את עצמך כראש ממשלה בעתיד?

"בהחלט כן. זה יהיה תלוי ברצון הציבור. כשחזרתי אמרתי שהמטרה שלי היא להוביל את המדינה בעתיד, אבל הוספתי באותה נשימה שלא אצה לי הדרך. יש לי סבלנות. כיום יש ראש ממשלה מכהן מטעם תנועתי. הדרך הלאומית חשובה לי, ונמצאת במקום הראשון יותר מזו האישית. ועם זה, אני מאמין שמי שלא אצה לו הדרך, מצליח".

בנושא הבטחוני, האם אתה תומך בהסדר מדיני מול הפלסטינים?

"השאלה איננה אם אני תומך או לא, השאלה היא האם הסדר בינינו לבין הפלסטינים הוא מציאותי בטווח הזמן הנראה לעין. למיטב שיפוטי אין כל סיכוי להגיע להסדר עם הפלסטינים המסיים את הסכסוך, בטווח הזמן הנראה לעין. בצד הפלסטיני אין כל נכונות להשלים עם קיומה של מדינת ישראל, ההסתה האנטישמית מתחילה שם כבר בגיל צעיר בגן הילדים, ואת תוצאותיה של ההסתה הזאת יכולנו לראות פעם נוספת בנסיון הלינץ' בג'נין. מדובר במשהו מאד מושרש שכל עוד לא יחול בו שינוי אין שום סיכוי לסיים את הסכסוך.

"בנוסף לכך, הרשות הפלסטינית ממשיכה לשלם קצבאות נדיבות לטרוריסטים ולבני משפחותיהם. ההנהגה הפלסטינית בראשות אבו מאזן היא מושחתת, לא התקיימו שם בחירות מזה כ-13 שנים, ואין לה לגיטימציה ציבורית לביצוע פשרות והסכמים עם ישראל. בתנאים אלה הדיבורים על הסדר שלום עם הפלסטינים הינם בגדר דברים ריקים".

(צילום: פלאש 90)

אם כך, אתה תומך בהמשך הכיבוש?

"עם איננו יכול להיות כובש בארצו. שטחי יהודה ושומרון הם לב מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, נקודה. לגבי הפלסטינים, השטח המאוכלס בעיקרו בפלסטינים נמצא בשליטת הרשות הפלסטינית ולנו אין כל תביעה לגביו. האינטרס היחידי שלנו, שבגינו מעת לעת כוחותינו נכנסים לשטח זה הוא האינטרס הביטחוני כדי להגן על אזרחי ישראל מפני טרור. יש להגביר את מאמצי ההסברה שלנו בעולם, על בסיס עובדתי, ומי שפתוח – ניתן לשכנעו בכל מקרה. את התנהלותנו צריכים להנחות האינטרסים שלנו ולא התעמולה נגדנו".

ומה לגבי המשך הסגר על רצועת עזה?

"בעזה שולט ארגון טרור שמוכר כארגון טרור גם בארה''ב ובאירופה, שהצטייד באלפי טילים וחופר מנהרות כדי לפגוע באזרחי ישראל, וזאת למרות שלאחר נסיגתנו מעזה בשנת 2005 אין ברצועה נוכחות ישראלית אזרחית או צבאית כלשהי. בתנאים אלה הסגר מוכר על ידי המשפט הבינלאומי והוא כורח המציאות. כמובן שמאפשרים כניסת מוצרים וכדומה. ובכך יש להמשיך. את הסגר יכולים לסיים מיד, אם בצד השני של הגבול יחדלו מכוונותיהם הרצחניות כלפי ישראל ואזרחיה".

האם אתה מסכים עם פעולות הממשלה הנוכחית בגבול הצפון?

"איראן מנסה לייצר לישראל חזית נוספת בסוריה, כפי שעשתה בלבנון באמצעות החיזבאללה. על ישראל לקבוע קווים אדומים ברורים הנוגעים לניסיונות האיראניים להקים מפעלים ליצור טילים מדויקים על אדמת סוריה ולבנון, כמו גם לגבי מניעת הכנסת אמצעי לחימה אסטרטגיים וכן מערכות הגנה אוויריות מתקדמות לשטח סוריה. איראן היא אויב עיקש ומתוחכם ויש להיות נחושים בעמידה על הקווים האדומים שציינתי, גם תוך נכונות להפעיל כוח צבאי במקרה הצורך".