הוא מקומו של עולם: האם הקב"ה נמצא בתוך העולם או מחוץ לעולם?

חז"ל ניסחו יסוד מדהים: "(אלוקים) הוא מקומו של עולם, ואין עולמו מקומו" (בראשית רבה סח, ט) - משפט אותו ראוי לשנן שוב ושוב ולהגות בו, כי אף ספר עב-כרס לא יוכל להכיל את גודל העומק הטמון בו.

אנסה לפרשו בקוצר דעתי לפי פשוטו המילולי, מן הסוף להתחלה:

"אין עולמו מקומו" - העולם אינו המקום שבתוכו ה' נמצא, כלומר ה' אינו בריה או מלאך שמתקיימים בתוך מציאות גדולה ממנו, אלא "הוא מקומו של עולם" - ה' הוא המציאות כולה, הוא המקום שבתוכו נמצא העולם כולו, ובו מתקיימות כל הבריות והמלאכים.

ילדים קטנים עשויים לדמיין את אלוקים בתור יישות בלתי-נראית אשר "מטיילת" עכשיו בתוך היקום שלנו, בשמים או בארץ, אך האמת הפוכה לגמרי: ה' הוא המציאות האמתית, ובתוכו מתקיים היקום שלנו. לכן אנו אומרים "מציאות האלוקים".

הקב"ה נקרא בשם "מקום", מכאן מגיע הביטוי ההלכתי "מצוות שבין אדם למקום".

בדרך משל, נסו לדמות בנפשכם עובר במעי אמו שישאל "איפה אמי נמצאת?", ויקבל את התשובה המוזרה כי "אמא נמצאת בכל מקום".

על זו הדרך, תלמיד אחד שאל את רבו: "איפה אלוקים נמצא?", ורבו השיבו: "צריך לשאול בדיוק להיפך: איפה אלוקים אינו נמצא? בוא והראה לי מקום אחד שאינו נמצא בו..."

קשה להבין זאת, אך זו האמת לאמיתה. אלוקים לא נמצא "בתוך" עולמנו, אלא העולם כולו נמצא "בתוך" אלוקים, לכן "לית אתר פנוי מיניה"!

רבים יכולים לומר זאת מן הפה ולחוץ, אך מי שיעמיק להבין יסוד זה בשכלו - יהיה מסוגל לשנות את כל ראיית המציאות שלו.

בתהילים נאמר: "ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש, ואתה ה' לעולם תשב וזכרך לדור ודור... לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים, המה יאבדו ואתה תעמוד, וכולם כבגד יבלו, כלבוש תחליפם ויחלופו, ואתה הוא ושנותיך לא יתמו" (תהילים קב). דוד המלך ע"ה המשיל את ה' ועולמו כאדם הלובש בגד. יש כאן יסוד האומר שה' הוא לב-המציאות ועיקרה, וקיום העולם תלוי בו לבדו.

פסוקים רבים בתנ"ך אומרים זאת: "אתה הוא ה', לבדך אתה עשית את השמים, שמי השמיים וכל צבאם, הארץ וכל אשר עליה, הימים וכל אשר בהם, ואתה מחייה את כולם, וצבא השמים לך משתחווים" (נחמיה ט, י).

הבריאה כולה מתקיימת אך ורק בכוחו של ה' הבוחר להמשיך ולקיימה ברצונו. דרך משל, כשם שהאור בביתינו תלוי בפעולתה התמידית של חברת החשמל המזרימה חשמל לביתינו.

הכל תלוי בו. חוסר התלותיות של ה' בבריאה, מוכיחה שהוא האמת של המציאות - סיבת הסיבות, "יסוד היסודות ועמוד החוכמות" (יסודי התורה א, א).

החסידות העמיקה מאוד ברעיון זה, שכל הממשות של המציאות מתקיימת מכוחו של ה', ולכן הוא לבדו האמת המקיימת אותנו:

"והנה אחרי הדברים והאמת האלה, כל משכיל על דבר יבין לאשורו, איך שכל נברא ויש הוא באמת נחשב לאין ואפס ממש לגבי כח הפועל ורוח פיו שבנפעל, המהוה אותו תמיד ומוציאו מאין ממש ליש... והרוחניות השופע עליו ממוצא פי ה' ורוח פיו, הוא לבדו המוציאו תמיד מאפס ואין ליש ומהוה אותו, אם כן אפס בלעדו באמת" (בעל התניא, שער היחוד והאמונה, פרק ג').

כפי שאפשר להבין ממאמרים עמוקים אלה, ממשוּת היש מגיעה אך ורק ממנו יתברך, שהוא מקורה התמידי. המשך קיומו של העולם תלוי ביסוד אמתי יותר ממנו, שאינו תלוי באף גורם אחר, והוא אלוקים.

שמעתי מי שהמחיש זאת בדרך משל למציאות וירטואלית של משחק מחשב, תוכנה אשר פועלת ומתקיימת באמצעות חומרת המחשב (-חלקיו), שבלעדי פעולתה התמידית - המשחק על כל שחקניו הווירטואלים ייעלמו בין-רגע כאין וכאפס.

כל המשלים הללו מובילים לרעיון אחד, עמוק מאין כמותו, שההשלכות לו נוגעות למידת הביטחון.

"אין עוד מלבדו", מלמד אותנו שאין אף כח אחר במציאות שיכול להזיק או להושיע אותנו מלבד ה', כי הכל מכל כל נעשה בגזירת עליון, עד שאפילו בני אדם הנם רק שליחים עושי רצונו, כפי שאמרו חז"ל: "מגלגלין זכות על ידי זכאי, וחובה על ידי חייב" (בבא בתרא דף קיט, עמוד ב).

ועוד אמרו: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (דברים י, יב), כלומר, כל אדם בוחר אם להיות צדיק או רשע, אך ה' יתברך הוא שמחליט האם תתקיים מחשבתו של האדם וכיצד יפעלו פעולותיו. במילים אחרות, אנו רק בוחרים אם להיות שליחים להטיב או להזיק.

נמצאנו למדים שה' הוא בעל כל הכוחות כולם, ושולט בכל פרטי מציאותנו. לכן יש סגולה גדולה מאוד באמירה "אין עוד מלבדו", כאשר האדם מכוון במחשבתו שהכול בשליטת ה', ואין אף כח אחר במציאות שיכול לחרוץ את דינו מלבד ה', לכן יכוון מחשבתו ל-ה' לבדו שירחם עליו ויושיעו.

כך כותב על סגולה זו רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל:

"באמת הוא ענין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו, ולא יעשו שום רושם כלל. כשהאדם קובע בלבו לאמור: הלוא ה' הוא האלוקים האמיתי, ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם, וכל העולמות כלל, והכל מלא רק אחדותו הפשוט יתברך שמו. ומבטל בלבו ביטול גמור, ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם. ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ברוך הוא. כן יספיק הוא יתברך בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם, שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל... ואצלו יתברך הכל שווה כל רגע, לפעול בסידור הטבע שקבע או היפוך סידור הטבע" (נפש החיים, שער ג, יב).