ליל פורים: הנהגות ותפילות

בגדי חג

בערב פורים ילבשו כולם, אנשים, נשים וילדים, בגדים נאים של יום טוב, לכבוד היום הקדוש והחשוב הזה, ולא ישארו בבגדי חול שעליהם כלל, שאין זה נאה ולא יאה להיכנס בבגדי חול ביום השמח והנעלה הזה. והבאים בבגדי חול, יש בזה חשש של זלזול ביום הנעלה והקדוש, שאינם מחשיבים את הניסים הגדולים שעשה לנו השם יתברך, ואינם מטריחים עצמם מעט להחליף בגדיהם לבגדי חג ויום טוב. (צט. ד תרנב)

חז"ל הפליגו מאוד בשבח יום הפורים, עד שאמרו שיום הכיפורים מעלתו כיום פורים. (עיין תיקוני הזוהר נז ע"ב)

מחצית השקל

בין מנחה לערבית, נהגו להזכיר לציבור לתת המעות של "זכר למחצית השקל". 

סדר תפילת ערבית

קודם תפילת ערבית אומרים בניגון מזמור (תהלים פרק כב) "למנצח על אילת השחר". (צט)

אחר העמידה אומר החזן חצי קדיש, וקורא את המגילה בשמחה ובחדוה ובדקדוק כהלכה. ואחר הקריאה, אומרים קדושת 'ובא לציון' ומתחילים 'ואתה קדוש' וכו', ויאמר החזן קדיש תתקבל, שיר למעלות אשא עיני, קדיש יהא שלמא, ועלינו לשבח. (קא, קו)

לבני אשכנז, אחר העמידה אומר החזן קדיש 'תתקבל' וקורא את המגילה. ואחר 'ואתה קדוש', יש נהגו לומר שוב קדיש 'תתקבל', ויש נהגו לומר קדיש 'יהא שלמא'.

ירבה בשמחה

לאחר התפילה ילך לביתו בשמחה וגיל, וירבה לספר לבני ביתו מהניסים והנפלאות שעשה עמנו השם יתברך בימים אלו. ואף על פי שמצות סעודת פורים אינה אלא ביום, מכל מקום גם בליל פורים יש ענין להרבות קצת בסעודה. (הגאונים, ראבי"ה, מהר"י מברונא ועוד. קעט)

זרעונים

מנהג טוב לאכול זרעונים בליל פורים, זכר לאסתר המלכה שכאשר היתה בבית אחשוורוש, לא אכלה מהמאכלים שהביאו שם אלא זרעונים בלבד. וכתב רבנו אברהם אבן עזרא בפרושו על ספר דניאל (א טז): "זרעונים אלו הם האורז, שהוא נכבד מאוד, ועושים ממנו תבשיל, והוא בריא וערב יותר מן החיטה, ועושה דם טהור לאדם, ומבריא את הבשר". (קעט)

ילדים

מצוה לשמח גם את הילדים בפורים ביום ובלילה, במיני מתיקה ומעדנים. (קפה)

שריפת המן

בגמרא מסכת סנהדרין (סד ע"ב) אמרו, שהיו נוהגים לשמוח בפורים ב"משוורתא דפוריא". ובאר רבי נתן בעל הערוך (ערך שוור): שמנהג בבל שהבחורים עושים צורה בדמות המן, ותולים אותה על גגות הבתים ארבעה וחמשה ימים קודם פורים, וביום פורים מדליקים מדורה גדולה, וטבעת גדולה תלויה בתוך האש, ותולים את המן בתוכה, וקופץ האש מצד לצד עד שנשרף כולו. ועומדים כולם סביב אותה צורה ומזמרים בשירות ותשבחות לבורא עולם.

פורים שחל במוצאי שבת

זמן תפילת ערבית

כשחל פורים במוצאי שבת, נהגו לאחר מעט את תפילת ערבית, כדי שיספיקו הציבור להגיע בנחת, ובפרט שישנם הגרים רחוק מבית הכנסת ובאים ברכב יחד עם בני ביתם. והרבה נשים גם כן באות לשמוע, ועליהן להתארגן מעט לאחר השבת. על כן טוב ונכון לארגן שיעור "בהלכה ובאגדה" מענייני הפורים קודם תפילת ערבית עד השעה שיראו לנכון שבה כבר יתאספו כולם. ואשריהם המזכים את הרבים, שאין חטא בא על ידם, וטוב להם בעולם הזה ובעולם הבא.

סדר התפילה

מתחילים להתפלל ערבית כבכל מוצאי שבת, ולאחר העמידה אומר החזן חצי קדיש, ואומרים "שובה ה' עד מתי", "ויהי נועם", "יושב בסתר עליון" עד "ואראהו בישועתי", וקוראים את המגילה בשמחה גדולה. ולאחר הקריאה אומרים "ואתה קדוש", קדיש "תתקבל" ומסיימים את התפילה. (קו)

"בורא מאורי האש"

קודם קריאת המגילה, יברך השליח ציבור בבית הכנסת על הנר "בורא מאורי האש", ויכוון להוציא את הציבור ידי חובתם, כפי שכתבו רבותינו הראשונים שאין ליהנות מן האור ללא שיברך עליו קודם. ואף בזמנינו שאין קוראים את המגילה לאור הנר אלא לאור החשמל, לא משתנה המנהג ומברכים עליו.

אם שכחו לברך על הנר קודם קריאת המגילה, יפסיק השליח ציבור באמצע קריאת המגילה בין פרק לפרק ויברך. ואם נזכרו לאחר גמר הקריאה, יברכו בהבדלה על הכוס כבכל מוצאי שבת. (קו)

הבדלה לבני ביתו

לאחר התפילה, כשעושה הבדלה לבני ביתו, יברך על היין והבשמים ולא יברך שוב על הנר, אלא הם יברכו בעצמם.

לאחר שהמבדיל יגמור את ההבדלה וישתה את היין, יברכו בני ביתו על הנר, וזה עדיף ממה שיברכו באמצע ההבדלה לאחר שברך על הבשמים. ומכל מקום אם ברכו באמצע ההבדלה לאחר הבשמים, לא יענה אחריהם 'אמן', כי מאחר ואינו חייב בברכה זו, שכבר בירך בבית הכנסת, הרי שעניית 'אמן' נחשבת בשבילו הפסק בין ברכת היין לטעימה שבסוף ההבדלה.

אם בני ביתו אינם יודעים לברך על הנר, יברך בתוך ההבדלה ויוציאם ידי חובה כבכל מוצאי שבת. (סח. ה"ע ג קסא)

הבאת המגילה מהבית

אין להביא את המגילה בשבת בשביל מוצאי שבת, שהרי הוא מכין משבת לחול. ואולם במקום צורך, רשאי להביאה לאחר השקיעה. (קז)

זיכוי הרבים

בתי כנסת האוהבים תורה ומארגנים שיעור "בהלכה ובאגדה" קודם השקיעה עד שיתאספו הציבור לתפילת ערבית, ואדם זה רוצה לזכות ולהגיע לשיעור, רשאי להביא את המגילה בשבת. [מאחר ולא יספיק להביאה במוצאי שבת בין השיעור לתפילת ערבית, נמצא שאינו מביאה בשבת כדי לחסוך זמן במוצאי שבת, אלא רק מחמת שאין לו אפשרות אחרת.] והנכון ביותר, שיקרא מעט פסוקים מהמגילה בבואו לבית הכנסת, שאז נמצא שמשתמש בה בשבת ממש.

מוקצה

המגילה בשבת זו אינה מוקצה, ורשאי להכין בה את הקריאה לצורך יום הפורים. וכמו כן, אין בזה איסור מכין משבת לחול, כיון שמקיים עתה מצות תלמוד תורה בעצם לימודו. ("השבת בהלכה ובאגדה". קז)

דע לפני מי אתה עומד

אין לזלזל בשום מצוה ובשום הלכה מחמת שמחת הפורים, על כן ישים לב להתפלל בכוונה ובישוב הדעת. ואם ראשו מבולבל עליו, ימתין מעט לכוון את דעתו ואז יתפלל. כי אמרו חכמים: "תפילה בלי כוונה, כגוף בלי נשמה". ובפרט יש להיזהר בזה בתפילת מנחה, שפעמים שבא לבית הכנסת ודעתו זחה עליו מדי, וכבר אמרו חז"ל (ברכות ו ע"ב): "לעולם יהיה אדם זהיר בתפילת המנחה".

שתוי

אם שתה רביעית [81 גרם] יין או יותר, ויודע בעצמו שאינו מושפע מכך כלל ויכול להתפלל כרגיל, רשאי להתפלל. אבל אם היין מפריעו, לא יתפלל עד שיפוג יינו. ואם עבר והתפלל, אם הוא משער בעצמו שיכול לעמוד כך ולדבר לפני מלך, תפילתו תפילה. אבל אם אינו יכול לדבר לפני מלך, תפילתו תועבה, וצריך לחזור ולהתפלל כשיסור יינו מעליו. ואם עבר זמן תפילה, אזי בתפילה שאחריה יתפלל תפילת תשלומים. (סימן צט. ה"ב ה שנד)

תחפושת בתפילה

אין להתפלל כאשר מונח על ראשו כובע ליצן או שערות שונות ומשונות, כי בעת התפילה צריך להיות לבוש כפי שעומד לפני אדם חשוב, על כן לא יתפלל גם כשהוא לבוש בתחפושת של חיה וכיוצא בזה. אבל מה שיש לובשים בגדי בני עדתם כפי שנהגו בחוץ לארץ, כמו ג'לביה שנהגו בעירק ומרוקו, וג'לב שנהגו בטריפולי, וגמיס שנהגו בתימן, וסֵדְרִיָה או מַרְבוּס שנהגו בג'רבה וכיוצא בהם, או שלובש בגד חסידי עם שטריימל [כובע עגול עם שערות], רשאי להתפלל כך. מה גם שביום זה, יעמדו בבגדים אלו גם בפני אדם חשוב. ובלבד שיתפלל באימה וישוב הדעת, אבל אם מחמת שלבוש בבגדים אלו, הוא לא יתפלל כהלכה ויגרום לו לשחוק וקלות ראש, ברור ופשוט שלא יתפלל כן.

זמן תפילת מנחה

כידוע, ישנם שני זמנים לתפילת מנחה בכל יום: "מנחה גדולה" ו"מנחה קטנה". מנחה גדולה, היא מחצי שעה שאחר חצות היום [בחורף בערך: 11:50, ובקיץ בערך: 1:10], למשך שלוש שעות [זמניות]. ולאחר זמן זה עד השקיעה, הרי זה "מנחה קטנה" [בחורף בערך: 14:30, ובקיץ בערך: 15:50]. ומרן השלחן ערוך (סימן רלג ס"א) פסק: מי שהתפלל מנחה גדולה, יצא, אבל עיקר זמנה היא מנחה קטנה. ומפורש שמנחה גדולה היא רק בדיעבד. (כן מבואר בירושלמי, וכן דעת הגאונים, התוספות, רבנו חננאל, הרמב"ם, מחזור ויטרי, המאירי, שבולי הלקט, הגהות מיימוניות, ארחות חיים, הרדב"ז ועוד) ולכן לכתחילה בכל יום אין להתפלל מנחה גדולה.

אמנם בפורים שרבים סועדים סעודת היום בצהריים, ומרבים בשתיית היין כדת וכהלכה, מאחר ויש לחוש שמא יפסיד תפילת מנחה לגמרי, או שיצטרך להתפלל שתוי, על כן לכתחילה הנכון שיתפלל מנחה גדולה קודם הסעודה. אולם אם מכיר בעצמו שאינו שותה כל כך, עדיף שיתפלל מנחה קטנה לכתחילה כבכל יום. וכך נהג מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל גם בפורים.

על הניסים

טוב להודות

בכל התפילות של פורים, מוסיפים נוסח "על הניסים" שהוא שבח ותהילה והודאה לבורא עולם על הניסים שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. (ק)

הנוסח הנכון

הנכון יותר לומר 'ועל הניסים' עם ו' החיבור, ולא 'על הניסים'.

וכן נכון יותר לומר 'בימים ההם בזמן הזה', ולא 'ובזמן הזה'.

וכן בסופו יאמר: "ועשית עימהם 'ניסים ונפלאות' בלשון רבים, ולא 'ועשית עימהם נס ופלא', בלשון יחיד. 

"ועל הפורקן"

פירוש "ועל הפורקן" - מלשון "ויפרקנו מצרינו", דהיינו שפרק את עול הגויים הרשעים מעל צווארנו. או מלשון "פדיון" ["פדות" תרגם אונקלוס "פורקן" (שמות ח יט), וכן "פרקונה תחת פירותיה", דהיינו פדיונה מן השבי (כתובות מז ע"ב).], שהקב"ה פדה אותנו מגזרתו של המן הרשע. ( חנוכה קפח)

שכח בתפילה

מי ששכח לומר על הניסים, אם נזכר כשאמר "ברוך אתה" קודם שהמשיך "ה' הטוב שמך ולך נאה להודות", יאמר "מודים אנחנו לך על הניסים ועל הפורקן וכו' בימי מרדכי ואסתר וכו'", וימשיך ועל כולם וכו', אבל אם אמר "ברוך אתה ה'", כיון שהזכיר שם ה' בחתימת הברכה, יסיים את העמידה, ולא יאמר "למדני חוקיך". ובסיום העמידה לפני "עושה שלום", נכון שיאמר כנ"ל: "מודים אנחנו לך על הניסים... בימי מרדכי... ונודה לשמך הגדול סלה", "עושה שלום...". (ק)

טעה בכפליים

מי ששכח לומר "על הניסים", ולאחר שסיים את העמידה טעה וחשב שצריך לחזור ולהתפלל שוב, ופתאום באמצע תפילתו נזכר שאין צריך לחזור, עליו להפסיק מיד במקום שנזכר, ואפילו באמצע הברכה. במה דברים אמורים? בתפילת שחרית או מנחה, אבל אם קרה לו כן בתפילת ערבית, ימשיך את התפילה, ובלבד שיכוון שהתפילה מכאן והלאה היא בתורת "תפילת נדבה", ויוסיף איזו בקשה בברכת "שומע תפילה" שלא אמרה בתפילת ערבית הקודמת.

דילוג "על הניסים"

הנמצא בתפילת העמידה, ומחשב שאם יאמר עתה "על הניסים" כהלכה, יתחיל השליח ציבור את חזרת התפילה ולא יספיק לענות קדושה עם הציבור, או שלא יספיק לענות לקדיש שבתפילת ערבית, אין לו לדלג על אמירת נוסח "על הניסים" בשביל להרוויח עניית דברים שבקדושה, ואף אין לו לקצר חלק מהנוסח כלל, אלא יאמר הכל מתחילת "על הניסים... בימי מרדכי ואסתר..." עד "ונודה לשמך הגדול סלה". שכל הנוסח הוא תיקון חז"ל, והמקצר ממנו הרי הוא גורע.

על הניסים בברכת המזון

בכל סעודות פת שאוכלים בפורים, בין בלילה בין ביום, מוסיפים בברכת המזון 'על הניסים'. ואם שכח ולא אמר, אם נזכר כשאמר 'ברוך אתה' קודם שהמשיך 'ה' על הארץ ועל המזון', חוזר ואומר 'על הניסים'. אבל אם כבר אמר 'ברוך אתה ה', כיון שהזכיר שם ה', ימשיך את ברכת המזון. וטוב שיוסיף באמירת 'הרחמן', נוסח זה: 'הרחמן הוא יעשה עמנו ניסים ונפלאות כשם שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה' וכו'. (קפב)

האריך בסעודה

אם האריך בסעודה עד הלילה שכבר יצא פורים, יאמר 'על הניסים' בברכת המזון. אולם אם עמד והתפלל תפילת ערבית באמצע הסעודה, לא יאמר 'על הניסים' בברכת המזון. (סימן תרצה ס"ג. קפב)

עלה לירושלים

תושב מערי הפרזות [כמו בני ברק ותל אביב וכיוצא בהם שקוראים בי"ד וכנ"ל] שקיים את מצוות הפורים בעירו ביום י"ד, ועלה לירושלים בליל ט"ו ונשאר שם גם למחרת ביום, אומר "על הניסים" בכל תפילותיו [ערבית, שחרית ומנחה] ובברכת המזון.

שליח ציבור

תושב מערי הפרזות שעלה לירושלים ביום ט"ו, והעלוהו שליח ציבור בשחרית או מנחה, יאמר בחזרת התפילה "על הניסים" ללא כל חשש. (ק, קיב)