סעודת פורים: מה אוכלים ומתי?

המקור למצוות היום

נאמר במגילה (פרק ט): "וַיִּכְתֹּב מָרְדְּכַי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים: לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים, אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה: כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה,וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִיש לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים".

זמן הסעודה

מצות סעודת פורים לעשותה ביום, ואם עשה בלילה, לא יצא ידי חובתו. שנאמר: 'ימי' משתה ושמחה, ימים ולא לילות. ועל פי הקבלה, יש לעשותה בבוקר. (הרש"ש, השל"ה, הפרי מגדים, הגר"א ועוד. קעח, קפא)

זמן הסעודה ביום שישי

כשחל פורים ביום שישי, אף הנוהגים בכל שנה לעשות את הסעודה בצהרים, עדיף שיקדימו את הסעודה לבוקר, ובעיקר קודם חצות היום [בערך: 11:45], כדי שיאכלו בליל שבת לתיאבון. ומכל מקום אם לא הקדימו הסעודה, רשאים לעשותה כל היום, אבל בליל שבת בודאי שלא יוצאים ידי חובת סעודת פורים. (ת"ה שמו)

האריך בסעודה עד שבת

פורים שחל ביום שישי והתפלל מנחה מוקדמת, וישב לסעוד את סעודת הפורים בשעות אחר הצהריים של יום שישי, והאריך בסעודה, ועתה רואה שתיכף תיכנס השבת, רשאי להפסיק באמצע הסעודה, ויפרוס מפה על הלחם משנה, כדי שייראה שהמשך הסעודה הוא לכבוד שבת. ויעמוד ויקדש על כוס יין מלא כבכל שבת. ואם כבר שתה יין בסעודה, אינו צריך לחזור ולברך שוב "בורא פרי הגפן" בקידוש, ודי שיאמר רק את נוסח הקידוש: "בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצוותיו ורצה בנו וכו' בא"י מקדש השבת", וישב וישתה את הכוס. ועתה ימשיך בסעודתו באכילה ושתיה ובדברי תורה ושירות ותשבחות להשם יתברך, כיד ה' הטובה עליו. (סימן רעא ס"ד)

בגמר סעודתו הנ"ל בליל שבת, יאמר בברכת המזון גם "על הניסים" על סעודת הפורים, וגם "רצה והחליצנו" על סעודת שבת.

לאחר הסעודה, לא ישכח להתפלל תפילת ערבית של שבת.

לחם ובשר

מצוה להרבות בסעודת פורים. ולכתחילה יאכל לחם, כדי לקבוע סעודה. וטוב שיאכל בשר בהמה דוקא, כי יש אומרים שלא יוצא ידי חובה בעופות ודגים, שאין שמחה אלא בבשר בהמה. (חגיגה ח ע"א. וכן כתבו לקט יושר, היעב"ץ, החתם סופר, מועדי ה', שמחת יהודה, דבר משה אמריליו, באר היטב, הגאון ממונקאטש, הגר"מ הלברשטאם ועוד. קעג)

יין

ישתה יין יותר מהרגלו. וכתב המאירי: "חייב אדם להרבות בשמחה בפורים, ובאכילה ושתיה, עד שלא יחסר דבר מעל שלחנו. ומכל מקום אין אנו מצווים לשתות יין כל כך ולהשתכר, ולהפחית כבודנו מתוך השמחה, כי לא נצטווינו על שמחת הוללות ושטות, אלא על שמחת תענוג שנגיע מתוכה לאהבת ה' יתברך, ולהודות לו ולברך בשמו על הניסים שעשה לנו". ע"כ. ובספר חיי אדם כתב: "כיון שכל הנס נעשה על ידי משתה היין שעשתה אסתר, ציוו רבותינו לשתות יין יותר מהרגלנו לזכר הנס. אולם היודע בעצמו שבשתייתו יזלזל במצוה מן המצוות, כגון בברכת המזון או שלא יתפלל מנחה או ערבית או שיתנהג בשחוק וקלות ראש, מוטב לו שלא ישתה". ולכן ישתה מעט יותר מהרגלו וילך לישון, וכשהוא ישן, אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. ובזה יקיים מה שאמרו חז"ל (מגילה ז ע"ב): "חייב איניש לבסומי [להתבשם ביין] בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". (הרמב"ם. קעה)

נשים, לא ישתו אלא מעט יין, כי גנאי לאשה לשתות יין רב. (מסכת כתובות סה ע"א. קעו, קעח)

"עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"

אמרו בגמרא (מגילה ז ע"ב): "חייב איניש לבסומי בפוריא [חייב אדם לשתות יין בפורים] עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". וכמה הסברים נאמרו בזה:

א. שתייה המביאה לידי שינה - ישתה יין יותר מהרגלו, ומתוך כך ישן, וכשהוא ישן לא ידע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי. (הרמב"ם, הרמ"א, פרי מגדים) וכתב המשנה ברורה, שכן ראוי לעשות.

ב. "עד" ולא עד בכלל - ישתה יין, אך לפני שיגיע למצב שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, כבר יעצור. (שפת אמת, הגהות יד אפרים, עמק ברכה, הגאון רבי ישראל סלנט)

ג. לא יבחין בנס - ישתה עד שלא ידע להבחין איזה נס יותר גדול של מפלת המן או גדולת מרדכי. (הגר"א)

ד. לא ידע לספר - ישתה עד שלא ידע לספר את הנס על בוריו, כי אינו מיושב ודעתו לא צלולה ודיבורו לא ברור. (רוב דגן עטיה)

ה. לא ידע לחשב גימטריא - "ברוך מרדכי" ו"ארור המן", כל אחד מהם עולה בגימטריא 502. וישתה כל כך עד שלא ידע לכוון ולחשב חשבונו של זה כחשבונו של זה. (באר הגולה)

ו. יתבלבל בפיוט - היה להם פיוט לפורים, ומתחיל "ארור המן", "ברוך מרדכי" והלאה על סדר א"ב, וישתה עד שלא יוכל לומר את הפיוט הזה מראשיתו לסופו בלי טעות. (אבודרהם, הרש"ש) ובדומה לכך, כתב החתם סופר: קבלתי ממורי ורבי הגאון רבי נתן אדלר, שהיה להם פיוט לזמר בו בסעודת פורים, ועל כל חרוז היו השומעים עונים, פעם "ארור המן", ופעם "ברוך מרדכי", ועל זה אמרו "חייב איניש לבסומי", עד שלא ידע מה שיענה. ומצאתי שכיוון לאמת וסוד ה' ליראיו, כי השיר הזה נדפס כאמור בסידור רומניה דפוס ויניציאה. ע"כ.

ז. לא ירגיש אם הוא עשיר או עני - בילקוט הגרשוני כתב על דרך הלצה בשם המגיד מוילנא: היות והעשירים אינם שבעי רצון מימי הפורים, כי אין להם מנוחה מן העניים המתדפקים על פתחי בתיהם לקבל מתנות לאביונים. ולהיפך, העניים שמחים בימי הפורים שמקבלים ממון רב. על כן, העשירים מקללים את המן "ארור המן", שהוא גרם להם לכל ההוצאות הללו. אולם העניים מברכים את מרדכי "ברוך מרדכי", שעל ידו זכו לברכה בכיסם. וכאשר האדם שותה, נאמר עליו: "ישתה וישכח רישו", כי אז אינו מרגיש אם הוא עני או עשיר. וזהו שאמרו: שישתה כל כך יין עד שלא ידע אם הוא עשיר, שצריך לומר: "ארור המן", או שהוא עני שצריך לומר: "ברוך מרדכי". (קעז. וחברותא מגילה ז)

שירה ודברי תורה

מה טוב ומה נעים להרבות בשירות ותשבחות לה' יתברך, כי טוב להודות לה' ולזמר לשמו כי נעים, על כל הטוב אשר גמלנו. וכתב בספר חמדת ימים: ויתעכב על שולחנו לאכול ולשתות יותר ממה שרגיל, מפני כבוד היום נאדר בקודש, וישמח אנשי ביתו. וכל איש הירא, יספר על שולחנו סיפור הנס הנפלא הזה, להודיע את היד הגדולה אשר עשה ה' בהמן הנקלה והנבזה נין עמלק, ואת ישראל הושיע, למען ילמדו בני ביתו ליראה את השם הנכבד והנורא ה' אלוקינו. (קפא. ד תקסד)

הנה מה טוב ומה נעים

יש קהילות שנהגו לקבץ כמה משפחות יחד לסעודת הפורים, ומזמרים לה' יתברך, עם דברי תורה וחיזוק באמונה ובטחון בה' יתברך. ואמנם, כל זה טוב ונכון כאשר הכל מתנהל בקדושה ובטהרה, בצניעות ויראת שמים, בהפרדה גמורה בין גברים לנשים, אבל אם חס ושלום יושבים בערבוביא, שומר נפשו ירחק ממקומות אלו. ומי שיראת שמים נוגעת אל ליבו, ורוצה להציל את עצמו ואת אחרים, ידבר על לב האחראים שיארגנו הכל בקדושה ובטהרה. ואין ספק כי אז יערב לה' סעודה כזו, ויאכלו ענוים וישבעו. כי בזה מגבירים את כח הקדושה למעלה, ויזכו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. ואשרי העושים כן ומְעַשִּׂים לאחרים, שזכות הרבים תלויה בהם.

שיכור

מי ששתה יין והשתכר והתחיל לרקוד ולהסתובב, והזיק לחברו או לכלך את בגדיו, חייב לשלם לו כפי מה שהזיק, שאין הבדל בין המזיק בפורים למזיק בשאר ימות השנה. וכתבו השל"ה והאליה רבה: "ושומר נפשו ירחק מזה, כי זו היא שמחת הוללות, ולא נצטווינו על זאת אלא על שמחה של מצוה". (רז)