הגאון שהקדיש את חייו למען עם ישראל: פרופיל לדמותו של הגר"ש אוירבך זצ"ל

הגאון הרב שמואל אוירבך זצ"ל נולד לפני 86 שנה כבן בכור לאביו מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל, ראש ישיבת קול תורה. 

משחר טל ילדותו בלט בגאונותו ועמקותו המיוחדת, ונודע בשקידתו המופלגת עד למאד, כבר כנער צעיר בלט בהתמדתו בתורה, וגם כאשר שאר הילדים בני גילו יצאו למשחקים בחצר התלמוד תורה, הוא המשיך בתלמודו ויגיעתו הרבה, עד שכבר באותם ימים הכל חזו לו גדולות בגלל גדלותו בתורה ויראתו שקדמה לחכמתו.

לאור שנות חייו בלטה בו הנקודה המרכזית: מלבד התורה אין לו שום חיות. אכן, זכה להעמיד תלמידים רבים עד אין ספור, והיה לאחד מגאוני התורה ובקיא בכל מכמניה.

כאשר למד בישיבת עץ חיים, ובה שקידתו והתמדתו בתורה גברה ביתר שאת וביתר עוז, והיה מופת ודוגמא לנער צעיר שהתורה הקדושה היתה בעבורו משוש כל חייו, וממנה שאב כל חיותו, בישיבה הוא נקשר עמוקות בראש הישיבה מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל שהראה לו חביבות מיוחדת ואהב להשתעשע עמו בעומק למדנותו, לעומקה של סברא וסוגיא. ואכן מאז שמו של הנער נודע בעולם הישיבות כאחד מגדולי המתמידים אשר עיר הקודש ירושלים התברכה בהם.

באותם ימים ב'עץ חיים' הוא למד בחברותא עם הגאון הצדיק רבי אפרים זלזניק זצ"ל, ולימים סיפר כי באחד השנים בהושענה רבה התעניין אצלו מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל היכן ילך לחוג את ההקפות, כשענה לו שכנראה ילכו לישיבת חברון או למקום אחר כדי לחוש שמחת התורה. השיב לו רבו, שאם הוא לומד עם רבי שמואל בחברותא, הרי שאינם צריכים ללכת להקפות, אלא ימשיכו ללמוד, כי החשיבות של התורה שלומד עמו גדולה היא מאד.

הגר"ש אוירבך היה קשור באביו הגרש"ז כל ימיו עד מאד, והיה מתפלפל עמו בעומק העיון ובדבר הלכה רבות, כשרבים תיארו שהיה זה מחזה מרנין לב לראותם כאריות במלחמת התורה.

נישא לרעייתו הרבנית רחל ע"ה בתו של הרה"ח הנודע רבי פנחס אליעזר פקשר זצ"ל, מגדולי אנשי ירושלים, והם התגוררו תחילה ברח' גשר החיים, שם הפך ביתו למקום תורה בו ישב ועמל יומם וליל כפשוטו, כשהרבנית ע"ה עמדה לימינו כל הימים במסירות נפש בל תתואר, כשכל ימיו נהג היה להזכיר את השנים הרבות בהם אכן זכתה ששימשה אותו בנאמנות, וקרא עליה לא אחת את דברי התנא רבי עקיבא – שלי ושלכם – שלה היא.

הרבצת תורה במסירות מופלאה

למרבה הכאב, הגר"ש אוירבך לא זכה לזרע של קיימא, ואת כל ימיו הקדיש למען תלמידיו. הרב התגורר בישיבה והיה מסור בלב ונפש לתלמידיו הרבים, הרואיםבו את אביהם הרוחני.

תלמידיו בישיבת מעלות התורה ראו בו מורה דרך שיכול להנחיל להם הדרך כיצד להצליח בלימוד התורה ולהכיר עמקי סודותיה, כשעמקותו וחריפותו מחד, וידענותו המופלגת מאידך, שימשה להם לחתור לכל סוגיא וענין משרשה ועד תומה. מלבד זאת, השמיע את שיעוריו בעומק העיון, ונודע בשערי עולם הישיבות בגאונותו ובקיאותו העצומה, ורבים גם שלא מבני הישיבה באו להתענג על שיעוריו הנפלאים ששמם הטוב יצא בעולם התורה, כשהם נאמרו על ידו בעמקות מיוחדת מחד, וידיעת התורה מאידך. 

הגר"ש כיהן כראש ישיבת מעלות התורה, שהוקמה בראש חודש אייר תשמ"ב בשכונת שערי חסד בירושלים. תלמידיו הרבים התקרבו אליו עמוקות באופן מופלא וספגו מהדרכתו בלמוד ומתורתו. מאז ועד יומו האחרון נודע בהרבצת התורה המיוחדת שלו בעמקות מופלאה, כשהוא מוסר שיעורים תמידין כסדרן במסכתות הנלמדות בישיבה, ובענינים מיוחדים שלשמם התבקש מתלמידיו הקרובים, ואף משמש להם כדמות ביראת שמים וביראתו שקדמה לחכמתו. הוא נשא את תלמידיו כנשא האומן את היונק ואף לאחר שעזבו את כותלי הישיבה התענין בהם ודאג למחסורם בעומדו לימינם כאחיעזר ואחיסמך גם בענינים גשמיים.

בקיאותו בכל מרחבי התורה היתה לשם דבר, הוא אף זכה ללמוד תורת הסוד, ועוד בימי עלומיו היה מגיע לישיבת 'שער השמים', בה היה לומד הרבה מתורה זו ולימים אף כיהן בה כנשיא הישיבה. את תורתו המיוחדת כרך לימים בספריו, ונודע במיוחד ספרו 'דרכי שמואל' – על מסכת אהלות, ובה נודע בשער בת רבים חביבותו וקרבתו אצל הגראמ"מ שך זצ"ל על ידי הסכמתו הנלהבת שנתן עבור ספרו זה,  וכן בספריו הנודעים 'אהל רחל', בה נתפרסמו שיעוריו ושיחותיו הרבים.

תלמידיו הרבים תיארו, שבכוחו התורתי המיוחד הוא השכיל להחדיר תמיד בכל סוגיא ללמוד את הנקודה המרכזית בסוגיא מבלי להכנס לדברים צדדיים, והיה מלמד את התלמידים שלמדו במחיצתו כיצד להוציא מדברי האחרונים והפוסקים, מה מחוור יותר ומה יותר פשטני וברור.

עיקר המיוחדות בדמותו זו היתה שהצליח לחנך רבות בלימוד, לא רק במסירת שיעוריו, אלא בכך שלקח סברא של כל תלמיד וידע לבאר לו אימתי היא נכונה ואימתי היא רחוקה מן האמת והישרות, וכך ידע לכוין את התלמיד שידע מה נצרך להבנת עומק הסוגיא עד שחשו כי הוא בנה אותם מהיסוד. אף שלא הותיר אחריו זש"ק, הותיר אחריו אלפי תלמידים מכל המקומות בהם הרביץ תורה שספגו ממנו דרך בלמוד והבנה בדרכי למוד הסוגיות.

תפילותיו – לשם דבר

תפילותיו היו לשם דבר בעיני כל רואיו, מלבד אריכות התפילות שהיה עומד בפינתו שעות ארוכות ובדמעות שליש מתפלל לפני קונו כשהכל ראו את יראתו הגדולה שניכרה בכל הליכותיו. מלבד זאת היה שותף לתפילות בעד הרבים, וכל אימת שנקרא לשפוך צקון לחשו על כל צרה או עזרה למאן דהוא, הוא היה עושה זאת במסירות רבה כאילו מדובר בענין אישי וקרוב אליו עד מאד.

כן נודע בשיחותיו המיוחדות, העמוקות והמעוררות, כשבכל עידן של ימי חג ומועד היה מכנס את תלמידיו מכל התקופות שבאו לשמוע בצמא את דברותיו, והפליא את כל רואיו במערכות עיוניות וחשובות במהותו של כל חג ומועד.

פרק מיוחד באורחות ימיו כל הימים, היה צערו ודאגתו לכל נדכאים וגלמודים, יתומים ואלמנות שהוא התמסר בכל מאודו לסייע להם בכל צרכיהם, כשהוא נושא את צערם ומסייע להם בכל דרכיהם, וכשהוצרכו להכניס את ילדיהם למוסדות חינוך ותורה, הוא היה משמש להם כאב ממש ומתמסר בכל כוחו לסייע להם בכל אורחותיהם, למצא את הנתיב הראוי לעלייתם, בד בבד היה מקבל אותם בביתו בקביעות ושומע את צערם וקשייהם, ומנסה בכל דרך לסייע להם.

רבים מאנשי החסד מתארים, כי ליבו הרחום היה נשפך בבכי ובדמעות על כל צרה שהגיעה לפתחו, ולא חסך כל טירחה ומאמץ בכדי להשיג את מבוקשם בכל צרכיהם בכל דבר וענין. מלבד זאת היה טורח ומתקשר לשמח אלמנות ויתומים, והיה נושא אותם על לבו כל ימיו כאילו מדובר בבניו ממש.

בליל שבת קודש האחרון נדם ליבו בפתע פתאום, כשבית ישראל מבכים את השריפה באובדנו של אחד מגדולי ראשי הישיבות ומרביצי התורה. רבבות צפויים ללוותו בדרכו האחרונה במסע ההלוויה, שתצא בשעה 11.00 מישיבת מעלות התורה בדרכה להר המנוחות.

אנא קראו תהילים לעילוי נשמתו של הרב שמואל בן שלמה זלמן:

מזמור ט"ז

(א) מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי קל כִּי חָסִיתִי בָךְ. (ב) אָמַרְתְּ לה' ה' אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ. (ג) לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם. (ד) יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי. (ה) ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי. (ו) חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי. (ז) אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי. (ח) שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט. (ט) לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח. (י) כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת. (יא) תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.

מזמור מ"ט

(א) לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר. (ב) שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים הַאֲזִינוּ כָּל יֹשְׁבֵי חָלֶד. (ג) גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן. (ד) פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת. (ה) אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי. (ו) לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲו‍ֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי. (ז) הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ. (ח) אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ. (ט) וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם. (י) וִיחִי עוֹד לָנֶצַח לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת. (יא) כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם. (יב) קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם מִשְׁכְּנֹתָם לְדֹר וָדֹר קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת. (יג) וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ. (יד) זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה. (טו) כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר וצירם [וְצוּרָם] לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ. (טז) אַךְ אלוקים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה. (יז) אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ. (יח) כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ. (יט) כִּי נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ וְיוֹדֻךָ כִּי תֵיטִיב לָךְ. (כ) תָּבוֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר. (כא) אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ.