דיני אבלות בפורים

אונן

האונן [אדם שמת לו אחד משבעה קרובים, שהם: אב ואם, אח ואחות, בן ובת, בעל על אשתו ואשה על בעלה, ועדין לא נקבר], אסור באכילת בשר ובשתיית יין, אבל בפורים מותר לו לאכול בשר ולשתות יין בין בלילה בין ביום, משום שפורים הוא יום של שמחה לכלל ישראל, ומצות שמחה של רבים דוחה את האבלות של אדם יחיד. (קפו. אבלות א קעח, ג קכו) יש להבהיר כי להלן כשכתוב במקורות א או ב או ג, היינו "חזון עובדיה" הלכות אבלות חלקים א' ב' ג'.

לא קובר בלילה

מי שמת לו מת בליל פורים ואינו קוברו בלילה, אינו נחשב אונן בלילה וחייב בכל המצוות, ערבית, קריאת המגילה וכו'. אך בבוקר, מיד נעשה אונן. אולם אם כבר מסר את המת לחברה קדישא שיטפלו בו, יתפלל שחרית בציבור ויקרא את המגילה, ואחר כך יקבור את המת, ואז נעשה אבל שחוזר להתחייב בכל המצוות כולן ככל ישראל. (א קעח, קפ)

בל תלין

יש לדעת שהמשהה את מתו מלקברו לילה שלם, עובר באיסור לא תעשה של "לא תלין". אולם מותר להשהות את המת לכבודו, וכגון שאחד מקרוביו האבלים נמצא בחוץ לארץ, וממתינים לו עד שיבוא, שגם זה בכלל כבוד המת, שנוח לו שקרוביו נמצאים עמו בעת קבורתו. וכמו כן, אם נפטר ביום חמישי, רשאים להשהותו לקוברו ביום שישי, כדי שיזכה להיפטר מחיבוט הקבר, שגם זה בכלל כבודו להינצל מעונש כה חמור.

כי הנה ידוע מה שכתב רבנו האר"י ז"ל, קבלה בידינו שכל מי שנקבר בערב שבת אחר שעה חמישית מן היום, אין לו דין חיבוט הקבר, לפי שמשעה חמישית מתחיל זמן תוספת קבלת שבת, וקדושת השבת מפרידה ממנו הקליפה בלי צער של חיבוט הקבר, ויש לו דין כאילו נקבר בשבת עצמו. ולפי זה אף שנפטר בערב שבת בשעות הבוקר, יכולים להשהותו עד סמוך לשעה חמישית מן היום. וכן כתב בספר שלחן גבוה, ראיתי פה ירושלים ת"ו שמי שמת ביום שישי בבוקר, היו משהים אותו עד חצות להצילו מעונש חיבוט הקבר. ואמנם, הרדב"ז כתב שאסור להשהותו מיום חמישי למחרת כדי להצילו מחיבוט הקבר, כי מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו לבטל גזרת קונו, והמשהה אותו ליום שישי עובר על בל תלין, ואין זה נחשב כמו שהלינו לכבודו, בשביל להצילו מעונש. אולם המבי"ט כתב, שאם ירצו קרובי המת להשהותו אפילו מיום חמישי ליום שישי אחרי חצות, כדי שיזכה להיפטר מדין חיבוט הקבר, רשאים לעשות כן. [כי להצילו מעונש חמור כזה, נחשב בכלל כבודו, כי לא גרע ממה שמותר להמתין לקרוביו]. (א שעה, שעו, שפ, שפא)

הספד

בכל מקום [בין בירושלים ובין בערי הפרזות], אין להספיד בשני ימי הפורים י"ד וט"ו, מפני מעלתם וקדושתם של ימים אלו, שימי שמחה הם לישראל. אולם בודאי שיכול לדבר דברי שבח ותהילה על אותן מידות טובות שהיו לנפטר. ומצוה שידבר דברי מוסר וחיזוק, ובפרט על חינוך הבנים בתלמודי תורה שזה העיקר.

מותר להספיד תלמיד חכם בעת הלוויה בלבד. אבל לאחר הקבורה, אין מספידים. (א רפח, רצ. ג קלג) וזכורני כי בי"ג באדר שנת ה'תשמ"ה, נפטר הגאון הגדול רבנו משה פיינשטיין זצוק"ל בארצות הברית, ולאחר שהספידוהו שם מספד גדול וכבד מאוד, הובא ארונו לארץ ישראל לירושלים עיר הקודש, והלוויה התקיימה בישיבת "עץ חיים" בשכונת "מחנה יהודה", בשושן פורים - ט"ו באדר, והספידוהו גדולי הדור בכבוד גדול, ולאחר מכן נטמן בהר המנוחות גבעת שאול.

מלמד תינוקות של בית רבן שקובע עיתים לתורה, דינו כתלמיד חכם ומותר להספידו. (חנוכה י, יא)

צידוק הדין

לאחר הפטירה ולאחר הקבורה אומרים צידוק הדין. ולדעת מרן השלחן ערוך (אורח חיים סימן תכ ס"ב, ויורה דעה סימן תא ס"ו) גם אם הקבורה בראש חודש, חול המועד, חנוכה ופורים, ואפילו ביום טוב שני בחוץ לארץ, אומרים צידוק הדין, לפי שאינו הספד, אלא הודאה וקבלת דין שמים (הרא"ש). והעיד מרן בבית יוסף שכן המנהג. אמנם לדעת הרמ"א בכל יום שאין אומרים בו תחנון, אין אומרים בו צידוק הדין, שמא יבואו לידי הספד, ולפי זה אין לבני אשכנז לומר צידוק הדין בפורים. ויש גם מקומות מבני ספרד שנהגו בזה כהרמ"א, וכל מקום יעשו כפי מנהגם. (הש"ך יורה דעה סימן תא ס"ק ג. א צא, צב, שכז)

גם לבני אשכנז, על תלמיד חכם אומרים צידוק הדין בעת הלוויה בפורים. (א צא)

קריעה

מי שמת לו מת בפורים, קורע. רק שלאחר הקריעה יחליף את הבגד הקרוע בבגד אחר, מפני כבוד היום, שיש בו מצות שמחה. (א קפ, רמב)

סעודת הבראה

הסעודה הראשונה שאוכל האבל לאחר הקבורה, היא: "סעודת הבראה", שבסעודה זו מברים [לשון בריאות] את האבל ומיישבים את דעתו לנחמו מצערו. וסעודה זו, אסור לאבל לאכול משלו, אלא מצוה על שכניו להביא משלהם. (יו"ד סימן שעח ס"א. א תפז)

אין מברים את האבל בפורים בביצים ועדשים כנהוג בשאר הימים, אלא בעוגות וקפה. וטוב יותר שיעשו את ההבראה בבשר ויין לכבוד היום. ובלאו הכי, נותנים יין לאבל בסעודת ההבראה, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין ע ע"א): לא נברא יין בעולם אלא לנחם אבלים, שנאמר (משלי לא ו): "תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ".

מנהג ירושלים שלא להברות בפורים על שאר קרובים, אלא על אב ואם. וכשמברים על אב ואם, מצטרפים גם שאר הקרובים האבלים. (קצג. א תצד, תקא. ג קכה. חנוכה יא)

בציעת הפת - אף על פי שבסתם סעודת הבראה, אם הביאו פת, גדול המסובים מברך על הפת ובוצע, ונותן פרוסה ביד האבלים. אבל בפורים האבל בעצמו בוצע, ולא יתן את הפת ביד האבלים אלא יניח על ידם, כיון שלא נוהגת אבלות בפרהסיא בפורים, וכדלהלן. (א תקא)

הנחת תפילין

מי שמת לו מת בפורים, אינו מניח תפילין ביום המיתה, [כי התפילין נקראים פאר, ולא ראוי להניחן ביום המיתה שהצער גדול כל כך והאבל מעולל בעפר קרנו]. אך אם נפטר יום קודם וקברוהו בליל פורים [י"ד וט"ו ובכל מקום], אזי בבוקר בתפילת שחרית, יניח תפילין בברכה כרגיל. ואם נקבר ביום פורים, יניח תפילין לאחר הקבורה בברכה. (קצא, קצב)

למשל: מי שמת לו מת בי"ג באדר וקברוהו בליל י"ד, אזי בבוקר בתפילת שחרית, יניח תפילין בברכה כרגיל. ואין הבדל בזה בין תושב ירושלים לשאר הערים.

דיני השבעה

אין אבלות בפרהסיא נוהגת בפורים לא בי"ד [פורים של ערי הפרזות] ולא בט"ו [שושן פורים], בין בירושלים בין בערי הפרזות. ואין הבדל בין היום הראשון של האבלות לבין שאר הימים. ומכל מקום דברים שבצנעה נוהג, וכדין אבלות בשבת. על כן, בשני הימים ינעל נעלי עור, ולא ילבש את החולצה שקרע, ולא ישב על הארץ. וביום פורים עצמו [כל אחד לפי מקומו], ילבש בגדי שבת כרגיל. (יורה דעה סי' תא ס"ז. קפז. ג קכב)

לילי פורים

גם שני הלילות של פורים דינם כיום פורים, ואין נוהגת בהם אבלות בפרהסיא. (ג קכו)

יציאה לבית הכנסת

אם אין לאבל מנין אנשים שיתפללו עמו בביתו, לא יתפלל בביתו יחיד, אלא ילך לבית הכנסת ויאמר קדישים וישמע את המגילה. ולא יעלה לספר תורה, מפני שהוא אסור בלימוד תורה. אבל אם קראוהו בשמו, יעלה, כדי שלא תראה אבלות בפרהסיא. (ב שי, שיב, שיג. ד תשע)

איסור בכיה

אסור לאבלים לבכות במשך השבעה בפורים, כיון שהם "ימי משתה ושמחה". (ג קכח)

בשו"ת בית יהודה עייאש (אורח חיים סימן כד) נשאל: האם מותר לנשים ביום פורים לבכות ולקונן על המת שמת זה כמה ימים? תשובה: זה ודאי שאסור לקונן כמו ששנינו במשנה, אבל יש להסתפק אם הבכיה מותר בלי קינות, ונראה לי להחמיר בפרט בפורים, שנאמר "ימי משתה ושמחה". רק אין למחות באלו הנשים המסרבים לשמוע דברי חכמים, ומוטב לחכם המורה שלא להשיב להן לא איסור ולא היתר, אלא יניחם בכסילותם. ומה שירצו יעשו, שמוטב שיהיו שוגגות ואל יהיו מזידות.

בשר ויין

מותר לכתחילה לאכול בשר ולשתות מעט יין בימי השבעה. ואבלים הנוהגים שלא לאכול בשר, הרי זה מנהג טעות שאין לו שום יסוד ומקור בהלכה, ורשאים לבטל מנהגם ללא התרת נדרים. והנמנעים מלאכול בשר ויין בפורים מחמת האבלות, הרי הם עושים איסור, ועבירה היא בידם. (ב שטו, שטז)

פתיחת חנות

מותר לאבל לפתוח חנותו בפורים. כי אם לא יפתח, הרי זו אבלות בפרהסיא. (צור יעקב, בארות המים, מהרש"ם ועוד. קצ)

למשל: אם האבל מערי הפרזות שחוגגים פורים בי"ד, אזי חנויות שמותר לפותחן בפורים ויש רגילות לפותחן, כמו מכולת ושאר חנויות מזון וממתקים, מותר לו לפתוח. אולם בט"ו שאין איסור מלאכה כלל, מותר לו לפתוח כל חנות, כי אם לא יפתח, הרי זו אבלות בפרהסיא. וכן להיפך, אם הוא מירושלים שחוגגים פורים בט"ו, אזי חנויות מזון, מותר לפתוח בט"ו, ואילו בי"ד שאין איסור מלאכה, מותר לפתוח כל חנות.

ניחום האבלים

אף על פי שאין אבלות נוהגת בפורים אלא בדברים שבצנעה, מכל מקום באים הציבור לנחמו. כן ניתן ללמוד מדין אבלות בחול המועד, שכתב מרן (סימן תקמח ס"ו): אף על פי שאין אבלות ברגל, אם מת לו מת ברגל, מתעסקים בו ברגל לנחמו. וכל שכן בפורים.

דברי מוסר והתעוררות

המנהג שכאשר באים לנחם את האבלים, מדברים דברי תורה וחיזוק לעילוי נשמת הנפטר. על כן, ישים לב שלא לדבר דברי שבח על הנפטר עצמו, שהרי אין מספידים בפורים, אבל יכול לדבר דברי שבח ותהילה על אותן מידות טובות שהיו לו, וכן בשבח מעלת הקדישים שמעלים את הנפטר ממדרגה למדרגה בגן עדן, כי הזדמנות נאותה היא להחדיר בלב האבלים יראת שמים טהורה, ולהטות למוסר אוזנם בשמירת התורה והמצוות, ובחינוך בניהם לתורה. והניסיון הורה שכמה פעמים אחר שהקשיבו לדברים אלו, חזרו בתשובה שלימה, וגידלו בניהם לתורה. [וכתב רבנו ירוחם, בית האבל נקרא 'בי טעמא', על שם שדורשים שם ונותנים טעם על מה שאירע להם, כדי שיחזרו בתשובה, והאבל ישוב אל ה' וירחמהו, וכן לנחם אותו לדבר על לבו]. (א רצ)

משלוח מנות ומתנות לאביונים

האבל חייב בפורים במשלוח מנות ומתנות לאביונים, כמו שחייב בכל המצוות. וטוב שישלח מנות של בשר, דגים, קופסאות שימורים וכיוצא בהם, ולא מיני מתיקה ותפנוקים שעשויים בעיקר לשמחה. וכמו כן, לא ירבה במשלוחים מדי, אלא ישלח לרעיו ואהוביו כפי הצורך. ולעומת זאת, מצוה רבה יותר שירבה במתנות לאביונים. (ב רנה, רנב)

ובלאו הכי כתב הרמב"ם: מוטב לאדם להרבות כמיטב יכולתו במתנות לאביונים, יותר מלהרבות בסעודת פורים ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שמחה גדולה ומפוארה אצל הקב"ה, כאדם המשמח לב עניים, יתומים ואלמנות. שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה, כמו שנאמר (ישעיה נז טו): "מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ, לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים".

לשלוח מנות ומתנות לאביונים לאבל

מותר לשלוח מנות לאבל, אך לא ישלחו לו מנות של תפנוקים ודברי מתיקה, אלא מיני מאכל כבשר, קופסאות שימורים וכיוצא בהם. וכמו כן, אם האבל עני, נותנים לו מתנות לאביונים. ואם הוא תלמיד חכם המרביץ תורה, מותר לשלוח לו בפורים דורון דרך כבוד, שאינו אלא כתשלום חוב, ולא משום שמחה. (ב רנב)

היתר זה הוא אף לבני אשכנז, שהרי כתב הרמ"א: "אסור לשלוח מנות לאבל על אביו או אמו כל י"ב חודש, ובמקום שנהגו לשאול בשלום האבלים בשבת, מותר". וכתב המגן אברהם: שכוונת הרמ"א להורות שכל זה לדעת האומרים שכל דיני אבלות נוהגים בפורים, אבל במקום שאין נוהגים אבלות בפורים, דין פורים כדין שבת, ובמקום שנהגו לשאול בשלום אבלים בשבת, מותר לשלוח אליו מנות. ע"כ. ולפי זה כיום שלא נוהגים אבלות בפורים, וגם שואלים בשלום אבלים בשבת, מותר לשלוח לו מנות. ובכל מקום, אם כבר הביאו לו מנות, יקבלם, שהרי אפילו בשאלת שלום, אם שאלו בשלומו אחר שלשה ימים לאבלו, עונה. וכן פסקו האחרונים.

מסיבת פורים

האבל בתוך י"ב חודש יכול להשתתף בסעודת פורים שנערכת חוץ לביתו. [כמו שמותר לו להשתתף בסעודות מילה, סיום מסכת, ובסעודה לגמרה של תורה בשמחת תורה וכיוצא בהן, מפני שהן סעודות מצוה.] אלא שאם יש שם כלי נגינה, טוב שימָנע מלהיות שם. ואולם אם הוא עצמו יודע לנגן, מותר לו לנגן לכבוד פורים וסעודת מצוה. (קפ, קצד)

אם האבל הוא רב הקהל, שאם לא ישתתף בסעודת פורים של בני קהילתו כדרכו בכל שנה, יהיה חסרונו נרגש, רשאי להשתתף עימם אף שיש שם כלי נגינה, כדי שלא יראה כנוהג מנהג אבלות בפרהסיא בפורים. (ב שסד)

כתב בספר נימוקי אורח חיים, אודות הנוהגים ביום פורים להביא לביתו של הרב נגנים אומנים, ושרים בכלי זמר כחצי שעה, וכעת הרב בתוך שנים עשר חודש על אביו, מכיון שיום פורים הוא יום שמחה ומשתה, אם ימנעו את המנגנים בכלי זמר לבוא לבית הרב, הרי זו אבלות בפרהסיא, וכן לא יעשה. ולא גרע פורים ממה שהתירו למשיא יתום ויתומה, או למשיא בנו ובתו, להיכנס אצל החופה ולשמוע שירה בכלי זמר.

אזכרה

ימי הפורים, אף על פי שהם ימים טובים לישראל, מותר לעשות בהם אזכרה [יארצייט] לנפטר למלאות השבעה או השלושים או השנה. אלא שיזהרו שלא לספר בשבחיו של הנפטר ולא יבכו, אלא ידברו רק דברי תורה מענייני המגילה, וחיזוק באמונה ובטחון ובשמירת המצוות לעילוי נשמתו של הנפטר.

ביקור בבית הקברות

אם חל יום השבעה או השלושים בפורים, לא יעלו לקבר באותו יום, מפני שמתעוררים לבכי ומספד. (חנוכה יא, נט)

אם חל יום השנה בפורים, לא יעלו לקבר באותו יום, כל שיודע שמתעוררים לבכי ומספד. אבל אם יודע שלא יתעורר לבכי ומספד, מותר לעלות. (חנוכה יא, נט)

כתב בשו"ת ירך יעקב, מותר לבקר בבית הקברות בחול המועד, לפי מנהגנו שלא הולכים לעורר על המת אלא ללמוד שם רק פרק משניות ולומר קדיש והשכבה ולא יותר, ולכן אין בזה חשש. ומה שכתב בשו"ת מהר"ש הלוי, למנוע לעלות לבית הקברות במלאת השבעה ביום פורים, שם היה המנהג שאנשים הולכים ומספידים על הנפטר. (חנוכה יב)

תענית

אסור להתענות בשני ימי הפורים, כיון שהם ימים טובים לעם ישראל. ואפילו אם חל יום השנה של אביו או אמו, שפסק מרן בשלחן ערוך (סימן תקסח ס"ח) שטוב להתענות ביום זה, מכל מקום בימי הפורים לא יתענה כלל.

ובלאו הכי כיום שהדורות נחלשו, ואם יתענה יש חשש שימעט מעסק התורה, עדיף שלא יתענה אפילו בשאר ימות השנה, אלא ישב ויעסוק בתורה, וזכות התורה תעלה במעלות גבוהות מאוד מאוד את הוריו הנפטרים, ובפרט אם זוכים לארגן שיעור תורה ברבים לעילוי נשמתם.