חיים אוליאל: "הייתי בטוח שכל הסגנון המרוקאי יחלוף מן העולם"

נעים להכיר

"חיים אוליאל, זמר ויוצר. עוסק בתחום כבר שלושים וחמש שנה".

ניצוץ של נוסטלגיה

"המפגש הראשון שלי עם המוזיקה היה כשהייתי ילד קטן מאוד. הגעתי לברית של אחי שצעיר ממני בכמה שנים והיה שם נגן שניגן באורגן. כל האורחים שרו לפי הקצב והתחושה הייתה של שמחה אדירה. ראיתי את כל בני הדודים יחד, מוחאים כפיים, והצטרפתי גם אני. אחר כך הכריזו את שמו של אחי ואני זוכר שאבא בכה מרוב התרגשות וברך אותי".

ניצוץ של משפחתיות

"יש במשפחתה של אמי הרבה שהפכו להיות מוזיקאים. כולם מרוקאים. גם במשפחה הפרטית שלי יש את אלי אחי שמופיע איתי בתפקיד הנגן. שנינו התחלנו לנגן כבר כשהיינו נערים בגיל העשרה. יצאנו אז להופעות בכל הארץ. כיום אני מנגן לעתים קרובות גם עם שלושת הבנים הגדולים שלי. בנוסף להם יש לי בן נוסף, קטן יותר, אך בשלב הזה הוא עדיין לא מגיע להופעות".

ניצוץ של שורשים

גדלתי בבית מרוקאי, מסורתי. הוריי נולדו במרוקו, אבל אני כבר נולדתי בארץ, בשדרות. בכל העיר התגוררו באותה תקופה כמה אלפי תושבים, רובם ממרוקו. כולנו היינו עם ההווי המסורתי, מכל הבחינות. מנהגים, חגים, שבת. לכולם היו משפחות ברוכות ילדים, כולם קשורים לפולקלור המרוקאי שהביאו מהבית. היו לנו שירים מיוחדים, מסיבות חינה, הליכה לבית הכנסת ובחזרה, הכל נעשה סביב הפולקלור הזה".

ניצוץ של התעוררות

"כשהייתי בן שלושים הרשיתי לעצמי לראשונה לשוב למוזיקה מבית אבא. זה היה אחרי שנים שהתנתקתי ממנה ומכל האווירה המרוקאית. הייתי בחור צעיר וניסיתי להתחבר לאווירה הישראלית הקלילה של אותה תקופה. כבר לא היו אז הרבה אנשים שדיברו במרוקאית, היו רבים שהתביישו במוצא המרוקאי שלהם, הייתי בטוח שכל הסגנון המרוקאי יחלוף מן העולם.

"זה הוביל לכך שהתמקדתי הרבה בשירי פופ, בעברית וגם באנגלית. את המרוקאית זנחתי. אבל פתאום בגיל שלושים מצאתי את עצמי חוזר למסורת של בית הוריי. פתאום קלטתי עד כמה שהתרחקתי, והבנתי שכנגד המרחק שהלכתי אני צריך כעת להתקרב. זה מה שהוביל אותי להתחיל פשוט להתפלל על כך שאזכה להביא את המוזיקה המרוקאית שתהפוך להיות חלק מהמוזיקה הישראלית. ברוך ה' הדבר הצליח מאוד, ועד היום אני ממשיך לעסוק בכך".

על תגובות הציבור, מספר אוליאל: "בתחילה זה היה נראה מוזר מאוד. אנשים חשבו שאני מתבדח איתם כשאני שר וכותב במרוקאית, אבל בשבילי זה היה הדבר הכי טבעי שיכול להיות. המדהים הוא שאחרי שהמוזיקה שלי יצאה החוצה, פתאום כל המסורת המרוקאית במדינת ישראל התחילה לצאת ולבלוט. אני יכול להגיד בצורה ברורה שאם עד אז היו כאלו שהפסיקו לחגוג חינות ולעשות מימונות, בזכותי הפסיקו להתבייש. גם עניין הפיוטים קיבל תנופה גדולה. אנשים הפסיקו להתבייש במוצא שלהם, והם הצטרפו אלינו.

"אגב", הוא מוסיף, "באותה תקופה גם המצאתי את המילה 'צהלולים' שהתקבלה על ידי האקדמיה ללשון. זוהי המילה העברית לקריאות השמחה שמשמיעים בשמחות או בחתונות שנשמעות כמו 'קוּלוּלוּ'".

ניצוץ של אמונה

"אני מאמין ב-100% בבורא עולם. זה חלק ממני. אני לא חושב שיש עוד משהו בחיים שהוא חלק ממני כמו האמונה הזו. זה בזכות הבית שגדלתי בו, בית מלא במסורת".

ניצוץ של מצווה

"אם עליי לבחור את המצווה היקרה לי במיוחד, אני בוחר את הציווי 'לא להלבין פני חברך ברבים'. אני מאמין שחשוב מאוד להיזהר בכבודו של האחר. זהו דבר שאנו נתקלים בו לעתים כל כך קרובות. אנשים נפגעים ואחר כך הופכים למרירים וזוכרים את זה כל החיים. לפגוע בזולת זה נגע לא קטן מבחינתי".

ניצוץ של שבת

"אני מאוד אוהב את השבת. זהו יום שיש בו אווירה מיוחדת, עם רוגע מיוחד. אתה יכול לשבת במשך כל היום בבית בלי להילחץ, בלי להרגיש שצריך לצאת ולעשות משהו. נחה עליך רוח ה'. במרוקו נהוג שכאשר פוגשים אדם ברחוב והוא מאחל לך שלום, יש להגיב ולומר לו: 'שאלוקים ייתן לך רוגע בחיים'. אני באמת חושב שרוגע בחיים זו ברכה חשובה. גם הסעודות של שבת הן מאוד מיוחדות בעיניי. תענוג לאכול עם כל המשפחה".

ניצוץ של פורים

"כילד אהבתי מאוד את חג הפורים, זו הייתה מבחינתנו חצי מימונה... נהגנו ללכת לכל הבתים של השכנים והדודים ולקבל שם משלוחי מנות וממתקים וכמובן 'דמי חג'. באותו זמן היינו כולנו עניים וכל לירה שקיבלנו שימחה אותנו עד מאוד.

"עד היום פורים הוא החג האהוב עליי ביותר. אני מתחבר מאוד לנושא השמחה, וכן גם לניסים שקרו בסיפור המגילה. אם רק נתבונן נראה שלאורך כל ההיסטוריה מלווים הניסים את עם ישראל. בכל דור ודור רוצים הגויים לכלותינו ואלוקים מציל אותנו. אני תמיד משתעשע במחשבה על כך שאולי בעוד כמה מאות שנים יציינו גם את הניסים שאירעו בדור שלנו על ידי חגים. כי גם אנחנו שורדים היום באופן ניסי ללא שום הסבר".

ניצוץ של סיום – אחרי מאה עשרים שנה מה תרצה לדעת שהשארת בעולם?

"אני מקווה שאזכה להשאיר ערכים ומסורת, וכמובן – תחייה לשפה ולמוזיקה המרוקאית שכבר כמעט ונעלמו. אני מקווה שמה שיש עכשיו זה בדיוק מה שיישאר".