הקריקטוריסט אבישי חן: "כששלחתי איור לרב עובדיה, הוא החזיר לי מכתב מפתיע"

את שמו של אבישי חן בוודאי יצא לכם להכיר. הוא מופיע בצמוד לקריקטורות שונות בעיתון משפחה וגם במקומות נוספים. כעת, ערב פורים, מצאנו לנכון לחדור אל מעבר למעטה הסודיות של הקריקטוריסט המוכשר.

כמה זמן אתה עוסק בתחום, אבישי?

"בחסד ה', קרוב לעשור וחצי אני עוסק בתחום הזה של ציור בצורה מקצועית. תחילת הדרך הייתה לפני כמה עשרות שנים, עוד לפני שהבנתי בכלל שהקב"ה שתל אצלי יכולת מיוחדת באומנות של איור ושרטוט. הייתי אז ילד קטן ושמתי לב שבכל שעת יצירה בגן היו דוחק והתקהלות סביבי, למרות שהדבר כמובן לא מצא חן בעיני הגננת. בתמימותי לא הבנתי למה כל הילדים מתאספים סביב השולחן שלי כדי לראות מה אני מצייר, אבל בהמשך כבר התחלתי להבין שטמון אצלי כישרון שהוא מתנה מבורא עולם".

אבישי מציין שהכישרון ככל הנראה עבר אליו בגנים, שכן אמו אף היא מוכשרת מאוד בתחום הציור. "כילד הייתי עומד עם אמא על יד החלון, והיא לימדה אותי פשוט להביט ולהתבונן: 'פה יש עץ ברוש, כאן הוא מוצל, זה הגג מהזווית העליונה'.  התגוררנו בקומה רביעית וזו הייתה סייעתא דשמיא גדולה, כי ראינו את הנוף מזוויות מאוד מעניינות. בהמשך למדתי הרבה גם מהתבוננות בעבודתם של אמנים מקצועיים, בעיקר ר' יוני גרשטיין, הקריקטוריסט החרדי הראשון והוותיק".

גלה לנו את הסוד – איך אתה מצליח להפוך את הקריקטורה למצחיקה? מהן הדרכים שבהן אתה משתמש?

"צריך הרבה חוש הומור", משיב אבישי ופורץ בצחוק גדול. "אני יושב הרבה פעמים מול היצירה שלי ופשוט מתגלגל מצחוק. וזה טוב, כי ברור לי שאם הקריקטורה לא תצחיק אותי, היא לא תצחיק גם אחרים".

לגבי השאלה איך מעבירים את ההומור הזה בפועל, הוא עונה: "אין דרך אחת להצחיק. הרעיון הוא לקחת סיטואציה מעוותת ו'להגחיך' אותה באיור. להציג אותה במשל או בצורה משעשעת שמבליטה את העיוות.

"לכן, לפני איור קריקטורה, צריך קודם כל להחליט בצורה מדויקת וברורה מה אנחנו רוצים לצייר. לא להתחיל לקשקש על הדף ואז 'מה שיצא יצא'. בוודאי שתמיד יש שינויים ודברים שמשפרים ומגלים תוך כדי הציור, אבל הרעיון העיקרי אמור להיות ברור. לקראת כל קריקטורה, מדי שבוע, אני עורך 'סיעור מוחות', שזה שיחה עם מנחם, חבר טוב שלי. אנחנו מדברים על נושאים שכולם עסוקים בהם בחדשות, מחליטים איזה מסר כדאי שהקריקטורה תביע, ורק לאחר מכן מדברים על כיוונים שונים להבעת המסר, עד שמגיע רעיון מוצלח. זו תחושה נהדרת כל שבוע לדמיין רעיון ואחר כך לראות אותו פתאום מציאותי על דף".

המטרה: להעביר מסר

טיפ נוסף ביצירת קריקטורה, הוא לדבריו של אבישי 'לא להתחכם יותר מידי'. "הכלל שאימצתי לעצמי הוא כזה - אם הרעיון ברור לי מאוד, הוא יהיה ברור גם לאלו שמעיינים בקריקטורות".

עם זאת, הוא מדגיש כי במציאות תמיד יהיו בסופו של דבר כאלו שיבינו משהו אחר. "אבל אני אגלה סוד קטן - קורה שיש קריקטורות שבהן במהלך האיור עצמו, אני מחליט להשאיר דברים שיכולים להיות מובנים בכמה פירושים. זה יכול להיות מרתק שכל אחד מבין משהו אחר".

מהי קריקטורת הדגל שלך? זו שהצליחה לך עד היום במיוחד?

"נראה לך שיש כזו קריקטורה?" הוא משיב בפליאה, "הרי ברור שכל רישום, כל איור, כל קריקטורה, אהובים עליי במיוחד. אבל כן, יש ציור אחד שאהוב עליי באופן מיוחד. הוא דווקא לא קריקטורה, אלא איור שהכנתי בשנות בחרותי. כשהייתי בחור בישיבה, ציירתי לעצמי, מתוך הערצה, את דיוקנו של מרן הרב עובדיה זצ"ל ובתמימות, פשוט... שלחתי לו את האיור במתנה. לתדהמתי, ממרום מעמדו, הוא השיב לי מכתב עם ברכות חמות ו'החזיר' לי במתנה תמונה שלו עם חתימתו מתנוססת עליה. ההרגשה שמרן מחזיק איור שלך ושולח לך משהו משלו, ומעודד ומברך, היא אדירה".

האם הייתה קריקטורה שנאלצת לגנוז אי פעם?

"זה כמעט לא קורה. מראש אני נוקט את כללי הזהירות כדי שלא איאלץ לגנוז קריקטורה, ובנוסף הוועדה הרוחנית של עיתון משפחה שיושבים בה רבנים, מייעצת לי ומפקחת ושמה הרבה קווים אדומים, אז קריקטורה לא תפורסם בלי האישור שלהם.

"אני מאוד נזהר בכבודם של רבנים ובהתייחסות לערכים, אבל  על 'כבודם' של פוליטיקאים שמקבלים ביקורת דווקא לא אכפת לי. יצא לי פעם לפגוש את חבר הכנסת גפני בכנסת, ודיברתי אתו על הנושא. שאלתי אותו איך הוא היה מגיב אם הוא היה נושא הקריקטורה, והוא דווקא עודד אותי לצייר אותו  באמרו שאדרבה, הוא בעד ביקורת אם היא אמתית. הקריקטורות היחידות עליהן אני מתחרט, הן אלו שלפעמים בזבזתי עליהן זמן בהיותי בחור, בזמן שיכולתי ללמוד עוד תורה".

אחרי הרהור הוא מוסיף: "ישנה קריקטורה אחת שאולי הייתי 'מעדן' קצת. היא פורסמה בתקופה בה ילדים רבים נשכחו ברכב על ידי הוריהם, ונערכו כמה וכמה הלוויות השם ירחם. רציתי לזעזע. איירתי אבא מתוק שיוצא מהרכב בלי להסתכל לאחור, וברכב יושב ילד שעל פניו כוונת כמו של מטרת ירי, והאבא שולח את היד לאחור עם יד לוחצת על כפתורי השלט שנראה כמו אקדח ומכוון לילד. היא זעזעה יותר מדי..."

כשראש הישיבה פרץ בצחוק

 האם שאלת את עצמך פעם איך קריקטורה יכולה להסתדר עם ערכים? הרי היא לכאורה עושה צחוק אחד גדול...

לאבישי יש תשובה מן המוכן: "חז"ל אומרים שכל ליצנות אסורה, חוץ מליצנות אחת, והיא ליצנות של עבודה זרה. לעשות מהעבודה זרה ליצנות, זו מצווה. כי לפעמים יותר מאלף הסברים על דבר מעוות נגד התורה – איור אחד טוב יכול לעשות.

"מטבע הדברים, קריקטוריסט חרדי מאוד מוגבל בתכנים ובנושאים שהוא יכול לעסוק בהם. מצד זה, זה אכן קשה. אבל מצד שני - לקריקטוריסט שומר תורה ומצוות הכי קל בעולם. יש לנו תורה שמכוונת אותנו הכי ישר בעולם, ממילא מאוד קל לראות את העיוות שנעשה כנגד הדת או ההיגיון, ואת ההבלטה של זה, אני עושה בקריקטורות שלי".

ולקראת פורים לא מתאפק אבישי מלספר את הסיפור הבא: "ציירתי פעם קריקטורה שפורסמה ברחובות ירושלים ועסקה בזה שצריך לתת צדקה מכל הנשמה, לפתוח את הלב, להרגיש את האביונים ולא בגלל כל מיני סגולות של 'כך וכך ישנוניים יתפללו עליך מתוך שינה בקבר ישני עפר', וכדומה. היא לוותה בהמון סיטואציות כאלה הזויות ומשעשעות של 'סגולות' כשהמסר הוא שהסגולה היא לקיים את ההלכה כפשוטה.

"יום אחד, כשהלכתי ליד ישיבת 'מיר', אני רואה את ראש הישיבה הגאון רבי רפאל שמואלביץ זצ"ל מתקרב אל לוח המודעות, וזה כשלעצמו היה מעניין. מה סיקרן את ראש הישיבה בלוח המודעות שסמוך לישיבה? התקרבתי ואני רואה שהוא מסתכל על הקריקטורה ופשוט מתחיל לצחוק בלי הפסקה. צריך להבין, מדובר באדם רך אבל גם מאוד-מאוד רציני, ולראות אותו עומד וצוחק מהקריקטורה וכל כך נהנה, היה בשבילי המון. מאוחר יותר סיפרו לי תלמידים שבאותו היום הוא פתח את שיעורו לתלמידים בתיאור מבודח של הקריקטורה כשהוא מזדהה עם המסר שפעמים רבות היה מנסה להחדיר בתלמידים". 

ולסיום – תוכל לחשוף משהו שאנחנו לא יודעים עליך?

"אני אמנם מוכר בתחום הקריקטורות, אבל זהו רק סגנון אחד מתוך רבים. ברוך ה' זכיתי לעסוק באיור ספרי ילדים וכתבות, ציורי פחם, עפרונות קרש, ועוד. כך גם למשל בעבר שרטטתי איורים על קלף של מגילות אסתר - זו אומנות של יודאיקה מאוד עדינה. אלו הם שרטוטים ממש דקים בכלים מיוחדים, המצריכים זהירות ודקדוק, כל קו קטנטן מקבל תשומת לב מיוחדת, הכל בדיוק הפוך מאיור קריקטורות- גם קדוש, וגם עדין מאוד מאוד. לראות מגילת אסתר כזו מושלמת זה סיפוק אדיר".

נאום החמוצים של נתניהו

הסופגניה של ליצמן (פורסם במשפחה)

איום המנהרות (פורסם במשפחה)