ה’, למה עזבתני? לא עזבתני!

איך זה יצא ככה?

לא יודעת! פשוט לא יודעת.

"קלי, קלי, למה עזבתני?".

מה, עזבתני?

אבא, לא, אל תעזבני.

זהו, הסתיים פורים, הוא מאחורינו.

אבל אני לא מבינה איך זה יצא?

איך?

מה, אולי זה סימן?!

איך יצא שהשנה הבאתי משלוחי מנות, כדת, לא משלוח מנות שיקבלו אותו ויחפשו איך לגלגל הלאה, אלא כזה שמעדיפים ליהנות ממנו, כאן ועכשיו.

הבאתי מחצית השקל, אפילו יותר ממה שצריך.

מי שביקש "כל הפושט" קיבל, ואפילו בשפע, לא השבתי אף אחד ריקם...

אפילו הקדמתי לתת לפני שיבקשו.

ואני הפופולרית, החברמנית, האהובה ה...

לא קיבלתי משלוח מנות אחד, אפילו אחד.

פשוט כלום!

אף אחד לא רצה לצאת ידי חובה בזה שהוא יתן לי משלוח מנות?!

"קלי, קלי, למה עזבתני?".

אסתר נכנסה לה לארמון, ופתאום הרגישה כ"כ בודדה.

והיא זועקת מקירות לבה: "אבא, נכנסתי לארמון, נותרתי בודדה, רוח הקודש סרה ממני, ואני מרגישה כ"כ לבד, באתי לעשות רצונך ואני אנא אני באה? קלי, קלי, למה עזבתני?".

כ"כ הזדהיתי, כ"כ חשתי בנימי ליבי את אסתר.

אבא, כמה זמן אפשר לחוש את סימן השאלה הזה?

מחצית השקל נתתי, ואני עדיין מרגישה חצויה. היכן החצי השני שלי?

מתנות לאביונים נתתי, ואני מרגישה לפניך כענייה בפתח המתחננת לישועה.

משלוחי מנות נתתי, וכלום לא קיבלתי. כלום

כלום לא קיבלתי מבשר ודם,

אבל תן לי לחוש שזה סימן, סימן ממך.

שאתה אומר לי:

"בתי, בתי, לא עזבתיך

ואני לא רחוק,

אני קרוב יותר מתמיד.

אולי משלוח מנות לא קיבלת מבשר ודם, אך אני הכנתי לך משלוח מנות מיוחד, ממני, אבא אוהב, המשלוח מנות שלי מעוצב, בדרך אליך.

משלוח מנות של שפע ישועות.

עוד רגע הוא אצלך.

את כבר לא תחושי חצויה, עוד רגע תרגישי שלמה, שלמה מתמיד..."

קלי?

"בך בטחו ולא בושו"... נכון שזה סימן, ולא אבוש?!

נכון שזו תהיה מציאות, ולא דמיון?!

אני עם דמעות בעיניים, כבר נרגשת, רואה בעיני רוחי איך אני "בתוך קהל אהללך" ואומרת לעיני כל "מזמור לתודה".

כי משלוח מנות ממך הוא המתנה המרגשת ביותר, "מאתך תהילתי".

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.