פרשת תצוה ופורים: משנכנסת האדרת ומלבישה את הגברת... השמחה מתגברת!

האריז"ל כותב שההארה שמתגלה בפורים היא יותר גבוהה מכל החגים, ואפילו משבת. אפילו היום הקדוש ביותר בשנה, יום הכיפורים, הוא כ-פורים, כמו פורים. "מגילת אסתר", אומרים חז"ל, מופיעה לראשונה בתורה בפסוק "וְאָנֹכִי, הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" (דברים ל"א י"ח), "אסתיר" זהו רמז לאסתר. המגילה נועדה לגלות את ההסתר. איזה הסתר? ההסתר הכפול שנפלו אליו היהודים בשושן הבירה, כשחשבו ש"להתערבב" בתוך הגויים זה בסדר וזה לא ממש פוגע בנו, ההסתר שבו אנחנו נמצאים כיום כל אחד ברמה האישית שלו עם עצמו ועם משפחתו ובתוך בחברה. בתוך סיפור החולין של המגילה מסתתרת המשימה שלנו לדורות, והיא לגלות את בורא העולם גם כשנדמה שהוא חס ושלום נעלם, ולהכניס אותו לחיינו.

אומר האריז"ל שבפורים יכול להתחולל נס בנפש האדם, שינוי גדול, מהפך לא צפוי. בדיוק כמו שאסתר המלכה נבחרה במקום ושתי כדי להציל את עמה, וכמו שאת המן תלו על העץ במקום את מרדכי הצדיק, כך אותו מהלך רוחני של "ונהפוך הוא", שהוא בחינת נס גלוי, יכול להתרחש אצלנו בחיינו הפרטיים ובכל תחום שרק נייחל. רק שצריך להכין את הכלי המתאים, לקיים את מצוות החג לפי ההלכה, ואז ההארה הגדולה של פורים יכולה להאיר בנפשו של כל אחד מאתנו.

מעל כל ההלכות, בפורים מתגלה שעת רצון גדולה מן השמים, ולכן זהו זמן מסוגל ביותר להתפלל, כמו שכתבו חז"ל "כל הפושט יד נותנים לו", כך זו העת לפשוט ידיים אל השמיים, להיות פשוטה ולבקש מלב מתחנן שהקדוש ברוך הוא יענה לתפילותינו. לכן עלינו להיזהר מהסחות דעת שיכולות לגרום לנו להפסיד חס ושלום את הרגעים הגדולים האלה.

כמו יום הכיפורים, ויותר מכך, פורים זה זמן לפתוח שערי שמים. בזמן שאין בית מקדש, התפילה היא קורבן, "ונשלמה פרים שפתינו", קורבן המקרב את האדם אל התכלית, אל השם, קורבן שמקרב את הישועות. אומר מרדכי לאסתר: "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יבוא ליהודים ממקום אחר". כותב דוד המלך בתהילים: "ואל דמעתי אל תחרש". יש רגעים שהשתיקה יפה להם, "השם ילחם לכם ואתם תחרישון", אך לעולם אל תשתיקי את הדמעות שלך, ואל תפסיקי להתפלל, בפרט בימי הפורים. אומר בעל ה"מראה יחזקאל" שבפסוק "ויאמר המלך אל אסתר המלכה וכו' מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עוד ותעש" יש רמז על ההשפעות הגדולות בבחינת עוד, כמו שכתוב (בישעיה ס"ה, כ"ד) "והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע". כלומר, כשעם ישראל מבקשים כפי הצטרכותם, השם עונה מיד וממלא בקשתם. אך כשהם מבקשים עוד ועוד, כלומר תוספת יותר ממה שהם צריכים, אז השם שומע ומעיין בדבר האם הם ראויים לעוד. ולכן ביום פורים השם רוצה לשמוע לא רק מה אנחנו צריכים כדי לחיות, אלא מה בקשתך, עוד! גם את העוד ועוד השם רוצה לתת לנו, בבחינת "הרחב פיך ואמלאהו".

כידוע, בכל פעם שמוזכרת המילה "המלך", בלי "אחשוורוש", הכוונה היא למלך מלכי המלכים, הקב"ה, ולכן  יהודי חייב לזכור שהשם איתו תמיד, ושאין ייאוש בעולם כלל.

יש בדיחה נחמדה על אדם שרצה להתאבד. הוא עמד בקומה גבוהה, הרגיש שכבר נמאס לו ואין לו כח. אנשים ניסו להגיד לו "אל תעשה את זה, החיים יפים, הכל יהיה בסדר, אין יאוש בעולם".

הוא אמר להם: "גם ייאוש אין???" – וקפץ!

אז באמת אסור ליהודי להתייאש, כי בוודאי יגיע אור גדול ברגע אחד קטן.

אסתר זכתה לישועה רק אחרי שעברה תקופה קשה של השפלה. אסתר המלכה מלמדת אותנו שהישועה מגיעה דווקא מתוך הקושי, כשהאדם נמצא במקום של הכנעה, כמו שכתוב: "ותלקח אסתר אל בית המלך" (ב', ח); " ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו" (ב', ט"ז). אסתר הבינה שזו שליחות מאת הקדוש ברוך הוא, ולכן נכנעה לגזירה.

אילו תכונות של אצילות נפש יש בה באסתר. ההכנעה, הצניעות, הסבלנות. היא פועלת בחכמה והופכת כל המתנה למתנה גדולה. היא מחכה לרגע הנכון לפעול, ולא פועלת בהיסטריה ובקלות דעת. היא יודעת לאסוף את עצמה ולקבל מרות רוחנית של מי שגדול ממנה.

שמנה לב לדמויות של המלכים בתורה הקדושה, יוסף הצדיק, משה רבנו המנהיג הגדול, דוד המלך, אסתר המלכה – אף אחד מהם לא התנהג בגינוני מלכות ונשם כבוד וגדולה. לכולם היתה מידה של הכנעה וענווה, של הכלה ומחילה בלבם ויותר מהכל – שליחות להיטיב לעם כולו. לכן לבשו מלכות.

כל אחת מהדמויות במגילה מייצגת חלק בנפש שלנו. בדרך החסידות צריך להסתכל על כל אחת מהן ולהבין את פעולתה בתוכנו, וכך אפשר לצאת עם תודעה חדשה, לדרך חדשה שאותה סולל לנו מרדכי, שבשמו נרמזת המילה "דרך", יחד עם אסתר, שמייצגת את השכינה הקדושה, את דרך התורה. אסתרהיא הנשמה שבנו, שקטה ונסתרת, וחייבים להתייחס אליה ולשאול לשלומה, "שימו לב אל הנשמה". לכן מרדכי שואל יום יום בשלום אסתר המלכה, מכיוון שהוא יודע שהמן הוא עמלק, מנסה להשתלט על האדם כל הזמן. "עמלק" בגימטרייה "ספק", הוא יורה חיצי ייאוש ועצבות בנפש וגורם לאדם להיות מפוזר ומבולבל, עמלק מנסה לקרר את האמונה ולגרום לספקות והסתפקויות, "למה השם לא שומע אותי? איפה השם נמצא? למה ולמה...".

"למה – יאמרו הגויים!"

למה? ככה! ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו. מרדכי מלמד אותנו להחזיק במקום של ה"ככה", ככה השם רוצה, ככה אומר הבעל שם טוב הקדוש ר"ת כתר כל הכתרים, אשרי העם שככה לו! אשרי העם שמבין שאין עוד מלבדו, ששם בטחונו בשם יתברך בלבד.

המגילה מגלה לנו את הסוד: שאפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה, בוודאי גם שם נמצא השם יתברך, ויש עניין שהכל יתהפך לטובה. לכן אסתר מבקשת ממרדכי שיעורר את העם, והיא אומרת לו: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי" – כנוס את היהודים, תגיד להם שיתכנסו יחד ויכניסו אותי ללבם, יכניסו את האמונה, את הנשמה, את האחדות ואהבת ישראל, וכך נוכל לבטל את הגזירה ברחמים. צומו עלי, תצמצמו את הבלי העולם הזה, כל המדיה השקרית וכן התאוות הגופניות שמרחיקות את האדם מהתכלית, ותנו לי להאיר. כי כשהנשמה מאירה אצל היהודי, מידות טובות עוטפות אותו, אנחנו רואים שכשהנשמה מאירה, גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים.

נוהגים לומר את מזמור כ"ב שבתהילים שאותו אמרה אסתר בתפילתה, ולכן הוא פותח במילים "למנצח על אילת השחר". אומר הרב פינקוס זצ"ל ש"איילת השחר" זה הרגע האחרון לפני שמפציע השחר, שהוא הרגע החשוך ביותר בלילה. כשעמדה אסתר להתפלל, היו כלל ישראל נתונים במצב של חושך מוחלט. היה זה לאחר חורבן בית ראשון, קודם שנבנה (עד הסוף) הבית השני. כלל ישראל נהנו מסעודתו של אותו רשע, אחשוורוש, ואף השתחוו לצלם של נבוכדנאצר (מגילה י"ב), ואסתר המלכה הייתה בבית אחשוורוש, שהוא מקום טומאה, ובתוך כך הסתלקה ממנה רוח הקודש, כיוון שהיתה מוקפת צלמים. ואז צעקה "אלי אלי למה עזבתני" – ומיד השם שמע לזעקתה, ולכן בפורים צריך למצוא את הדרך האמיתית לצעוק ולבקש על הרצון ללכת אחרי השם בתמימות ובאמונה, ולא בשכל ובהבנה.

אומרים חז"ל שמה שיהודי יכול לפעול ביום הכיפורים בתפילת נעילה, יכול כל יהודי פשוט לפשוט ידו ולקבל בפורים, שפע גדול של אורה ושמחה וששון וייקר לכל השנה.

לכן לפני שיוצאים במחולות, צריך לצאת במחילות. למחול לכולם, ובפרט לעצמנו על כל התחפושות שהתחפשנו בהן כל השנה. ניתן לומר שפורים הוא יום הגילוי של ה"אני האמיתי". בפורים מסירים את המסכה, כיוון שהמהות של היהודי הוא להיות בשמחה תמידית מתוך אמונה ובטחון, וכל שאר הדמויות הן תחפושת. בלי לרצות ולהתכוון, התחפושות מתלבשות עלייך. פעם תחפושת של לחוצה, מודאגת, מסתפקת, מבולבלת, עצובה, עצבנית. בפורים את פושטת את המסכה, פושטת ידייך אל השמים ובמקום להתחפש ולחפש – את מוצאת, את עצמך, האמיתית, המלכה, השמחה באמת, המבינה ויודעת שיש מישהו שהולך תמיד איתי. "וַיֹּאמֶר לָך הַמֶּלֶךְ, מַה לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ, עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ".

זכרי, התחלנו את המהלך כבר בתחילת החודש: "משנכנס אדר מרבין בשמחה", ובפורים, משנכנסת האדרת ומלבישה את הגברת כמלכה, את מתפללת, השמחה מתגברת וישועות ענקיות מהשמיים את מקבלת. חג פורים שמח!