שו"ת התניא: אם לא רואים – איך אוהבים?

האם אהבה באמת קשורה לראייה גשמית? אדמו"ר הזקן נותן לנו שתי דוגמאות יסודיות לאהבה עמוקה שכל אחד מאתנו חווה, והיא אהבה שאין לה שום קשר ליכולת הראייה שלנו.

האהבה הראשונה מתוארת בפסוק "נפשי אִוִּיתִךָ בלילה" (ישעיהו כו, ט), והיא האהבה שכל אחד מאתנו חש כלפי חייו שלו עצמו. כן, זה נשמע אולי מוזר, אבל אנחנו אוהבים את החיים שלנו. במהלך היום קשה לשים לב לכך, כמו שקשה לשים לב להכרת הטוב שאנו חשים על כך שכל המערכות בגופנו פועלות כשורה. הזמן שמוכשר יותר לגילוי האהבה הזו הוא בשעות הלילה, כאשר אנו מפקידים את נשמתנו בידי הקב"ה.

כמו כל התבוננות, לא נחוש בשום דבר אם לא נקדיש לו תשומת לב מיוחדת, אך אם נעשה זאת נגלה שאין זה דבר של מה בכך. מצב של שינה דומה קצת למוות, והשינה היא גם צורת המוות השכיחה ביותר. כן, כן, יש אנשים ששוכבים לישון ולא קמים. אם נהרהר בכך לעומק, תחלחל לתודעתנו ההכרה בכך שאנו אוהבים לחיות, אוהבים את עצם חיינו, את הנפש הנקשרת בגופנו ואינה מניחה לו להיות עצם דומם ומת.

ואולי יהיה זה קל יותר לזהות בתוכנו את האהבה הזו מתוך מצב של חולשה קיצונית, כמו לאחר צום מתמשך, כאשר ממש מרגישים איך קשר הנפש והגוף מתרופף, נחלש, ומשתוקקים לשוב ולחזק אותו.

בספר הזוהר הקדוש כתוב שאם אדם מפנים את האהבה הזו וצועד בעקבותיה, הוא יגיע בהכרח לאהבה עצומה לה' - שהרי ה' הוא מקור חיי הנפש, הוא חיי החיים. מי שאוהב את ה' באהבה העצומה הזו, שכל אחד יכול להזדהות אתה, מוצא את עצמו נדחף בעוצמה לעסוק בתורה, משום שהתורה היא הדבר שמאפשר לנו להיצמד לחיים שהקב"ה נוטע בתוכנו, ופשוט לחיות יותר. אותו אדם יטעם מן התורה כמו אדם שטועם אוכל אחרי צום ממושך.

האהבה השנייה מתוארת בספר הזוהר הקדוש במילים נפלאות (כדאי לקרוא גם את הלשון המקורית, שמבסמת את הנשמה בניחוחות של סוד וקדושה): "כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה, דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה ונשמתיה" - 'כמו בן שמשתדל אחר אביו ואמו, שאותם הוא אוהב יותר מגופו ונפשו ורוחו ונשמתו' (זוהר חלק ג דף רפא, א).

גם אהבת אב ואם היא דוגמה לאהבה שאינה קשורה לראייה. את אבא ואמא שלנו אנו מסוגלים לראות, כמובן, אך לא בגלל זה אנו אוהבים אותם. להפך, עיקר האהבה היא כאשר לא רואים, כשמתגעגעים ממרחק. האב והאם שעליהם מדבר הזוהר הקדוש נמצאים בנתק מהבן, בסוג של מאסר או גלות, והוא פועל לטובתם בעוצמה אדירה של התמסרות וכיסופים.

מתוך הספר תניא לאנשים כמוני וכמוך - מאת הרב אליעזר שם-טוב ודובי ליברמן