עוצמתה הפנימית של המלכות: מדוע השבת נקראת מלכה?

התואר 'שבת המלכה' מאד שגור על פינו עוד מילדות. המקור של הכינוי הזה הוא בתלמוד מסכת בבא קמא דף ל"ב, שם מופיע בארמית הכינוי 'מלכתא' - ומשם הוא מועתק לפיוט המפורסם 'לכה דודי' שהתקבל בכל תפוצות ישראל, כמו גם לזמירות ופיוטים שונים. מעניין לציין כי ברמב"ם בהלכות שבת מופיע לשון זכר 'שבת המלך'.

מדוע השבת נקראת מלכה או מלך ובמה זה מתבטא?

אם ננסה להשיב על השאלה השניה, ניתן לומר כי הביטוי למלכותה של שבת הוא בכך שצריך לכבד אותה ביותר, לובשים לכבודה בגדים מיוחדים – מצפים לה ויוצאים לקראתה כמו שיוצאים לקראת המלך – כלשון הרמב"ם,  ועוד כהנה... אולם מדוע היא נחשבת מלכה?

דוקא בימינו כאשר גם במדינות שמוסד המלכות לא התבטל - בדרך כלל הוא חסר סמכויות - ניתן לראות את עוצמתה הפנימית של המלכות. המלך נותן עוצמה ללאומיות. המלך מרכז את העם לחטיבה אחת ומעורר את השייכות והאחוה הלאומית. וזה בולט עוד יותר כאשר המלך הוא בעל מעמד סמלי. הכתרת מלך היא מאורע הגורר היסטריה לאומית – כך גם בדרך כלל מותו, אלו מאורעות שקרו לא אחת בשנים האחרונות, והיה מעניין לראות את ההתרגשות. וכל זאת לדעתנו - מחמת הכח של המלך לרכז את העם סביב האלמנט הלאומי.

הרמב"ם במצות מינוי מלך כותב זאת במילים ספורות ומגדיר את תכלית המצוה בכך ש'יקבץ כל אומתנו וינהיגנו'. 

'יהודי שומר שבת'

גם לשבת יש את הכח הזה לקבץ וללכד את האומה. אולי זו הסיבה שבפרשתנו השבת והמשכן נאמרו ב'הקהל'. משה מקהיל את כל העם ומצוה אותם על השבת ועל בניית המשכן שלאחר מכן הוא בית המקדש. שני אלו הינם מוקדי הכח של הלכידות הלאומית. גם בית המקדש הוא המרכז סביבו מתלכד העם כולו 'אליו יהיה הקיבוץ ברגלים' כלשון הרמב"ם, ובמדבר בטרם עלו לרגל – היתה כל חנייתם 'סביב למשכן'.

השבת, חוץ ממה שהיא 'יום מנוחה וקדושה' היא דגל וסמל לאומי, 'יהודי שומר שבת' הוא סטטוס אחר גם אם איננו מקיים את כל המצוות, אפילו בקבורה יש חלקה נפרדת לשומרי שבת...

במובן מסויים, יהודי שחלילה אינו שומר שבת - מסיר את הדגל... הוא מתנכר ליהדותו.

כמובן שזה רק הרובד החיצוני של הענין והוא בא לסבר את האוזן – ולקרב אל הרעיון גם מי שלא זכה להכיר את הטעם האמיתי של שבת.

זו גם הסיבה שעל אף שמדינת ישראל לצערנו אינה מדינה דתית, וחוקיה אינם מבוססים על התורה והדת, ישנה התעקשות של גורמים דתיים וחרדיים לשמר את הפרהסיה הציבורית במינימום חילול שבת, ולהאבק על כל פירצה נוספת.

לצערנו הקונצנזוס שהיה קיים בנושא זה בימים עברו – כאשר בעיר העברית הראשונה דרש ראש העיר דיזנגוף לשמר את הפרהסיא השבתית, וכאשר 'המשורר הלאומי' שלא היה שומר מצוות הטביע את הסיסמא 'יותר מששמרו ישראל על השבת – השבת שמרה עליהם'. היא שמרה עליהם מהתבוללות, היא שמרה עליהם כעם בעל זהות וגאוה לאומית, (שלא במקרה גם הנחיל לעולם את הרעיון הסוציאלי של יום מנוחה לכל) השבת מגבשת את העם כמו מלך, כמו דגל ושאר סממנים שיש בהם כח זה.

'השביעי' ביהדות

העומק של הדבר הוא גם בהיות היום השביעי כמו כל שביעי – נקודת המרכז שבתוך שש קצוות. בעולם הפיזי ישנם מזרח, מערב, צפון, דרום, מעלה מטה. נקודת המרכז היא הנקודה המאטפיזית המאחדת את הכל. לכן המספר שבע תופס מקום מאד משמעותי ביהדות. חודש תשרי שהוא חודש הימים הקדושים והמועדים הוא החודש השביעי (בשנה התורתית המתחילה בניסן) בפסח שבעה ימים והיום השביעי הוא חג, בסוכות שבעה ימים ואנו עורכים שבע הקפות ושוב בשמחת תורה שבע הקפות.

בלשון חז"ל במדרש מופיע הניסוח 'כל השביעין חביבין' החביבות הזאת נובעת מהיות ה'שבע' נקודת המרכז הרוחנית, כך יום השבת הוא נקודת המרכז של השבוע המקרינה על כל הימים ברכה וגם רוחניות...

אכן יום שבת נקרא 'חמדת ימים' ועל אף שמי שלא טעם חושב שזה יום מגביל ואולי מעצבן אבל 'טועמיה חיים זכו' בדיוק על זה נאמר מי שלא טעם לא יודע... וכפי שאנו אומרים בתפילה 'ישמחו במלכותך שומרי שבת' הוה אומר על אף שלכאורה זה נראה הגבלה וקושי דוקא  שומרי שבת הם 'ישמחו במלכותך'.

כמו שהשבת יוצרת את הליכוד שלנו כעם, וזה כאמור אחת המשמעויות להיותה מלכה או מלך (וכפי הנראה הכונה היא שהשבת היא 'מלך' אלא שזה נאמר בהטיה ללשון נקבה) כך היא יוצרת את הלכידות המשפחתית. אין יותר מאחד ומלכד משולחן שבת יהודי חם...

יש החושבים שדי בסעודה משפחתית של שישי בערב עם נרות ברקע, מהר מאד הם יראו שהאייפון תופס יותר... רק הניתוק והשלוה של שבת אמיתית והקדושה והאור שהיא נוסכת – יכולות ליצור את הגיבוש הזה ואת המתיקות הזו - גיבוש ואחדות משפחתית ואחריה גיבוש ואחדות לאומית להן אנו כה זקוקים בתקופות ובימים אלו...

הטור מעובד מדברי הרב מנחם יעקבזון, ראש ישיבת 'מאור יצחק', ומפורסם לעילוי נשמת מנחם בן יששכר ורחל בת מנשה שרעבי ז"ל.