לאישה
ה', רוצה למסור את נפשי ללכת בצניעות
אני רוצה לזכור תמיד שכשאני מתלבשת בצניעות, אני יוצרת בעולם עוד שפע, עוד השראת שכינה
- המכתב שלא יישלח לעולם
- פורסם ב' ניסן התשע"ח |עודכן
(צילום: shutterstock)יאווו עוד פעם זה...
למה זאת התגובה הטבעית שלי?
ממה אני כל כך מפחדת? אני מסכימה לנסוע עד לקבר של רבי שמעון ולומר את כל ספר התהלים, לעשות 3 הפרשות חלה ביום אם רק יגידו לי שזה מה שצריך שבשביל שתבוא הגאולה.
אבל כשאומרים לי צניעות – עזבו, קיצוניים. עד כאן!
למה? כי נגעו לי בציפור נפשי, במראה שלי. אף אחד לא יחליט עלי.
אבל בעצם, בהקשבה פנימה, אני מבינה שאני לא באמת מסכימה להתמסר... לנסוע לרבי שמעון זו חוויה, לעשות 3 הפרשות חלה זה לא מחייב אותי ביום למחרת.
אני – נשארת כמו שאני. האם באמת אני מסכימה להתמסר לכבוד בורא עולם? להשתנות? ללכת לכתת רגלי למצוא בגדים מתאימים, שהוא אוהב ושמח בהם?
האם כשמלך המשיח יבוא אני אוכל להתייצב מולו זקופה ולומר – עשיתי באמת את מה שיכולתי כדי שתגיע? האם כשאגיע לשמיים אעז לעמוד מול אימהותי הקדושות ולומר – המשכתי את דרככן?
או שבעצם, עם כל הרצון לגאולה, פה, בצניעות, אני נעצרת?
אני רוצה להסכים להיות אישה ששומרת על גופי. שמבינה כמה הוא קדוש, כמה יכולות שם בו הקב"ה, לייצר חיים ולייצר אהבה – ואני מתמסרת לזה. גם אם אף אחד לא יעריך.
אני שומעת את ההערכה משמיים, אני מרגישה איך מוחאים לי כפיים בכל רגע. וזה לא משנה אם באתי מבית דתי, או חרדי או חילוני. אם הצניעות שלי מייחדת אותי, או שאני כמו כולן, אם מכפישים אותי בגלל זה, או שאני צריכה להוציא עוד כמה בגדים מהמלתחה. אני מיוחדת אצל ה' יתברך! כאן למטה, בעולם הגשמי, מלא היצרים, יש לו עוד בת שממליכה אותו, שמקדשת את שמו.
וקדושים בכל יום – אלה שמוסרים נפשם יום ועוד יום ללכת בקדושה ובצניעות למרות מה שיש ברחוב, יהללוך סלה – הם הם אלה שגורמים תהילה ושבח לבורא עולם, בכך שבעצם המראה שלהם, הצנוע, המוסתר, זה שמושקע בבית, בשביל הבעל, הם אומרים לעולם: "כי אל מלך גדול וקדוש אתה". אני רוצה להיות מאלה! שמקדשים את שמך בעולם! פשוט, בלי הרבה רעש וצלצולים, ואולי דווקא בלעדיהם.
כמו רות המואבייה שלא ידעה שיצא ממנה דוד המלך, היא עשתה את שלה כדי להקים שם לבעלה, השתמשה בכוח הצניעות שלה וזכתה!
אני רוצה לזכור תמיד שכשאני מתלבשת בצניעות, אני יוצרת בעולם עוד שפע, עוד השראת שכינה. מלביש ערומים, העולם הזה הוא כעירום בפני המקטרגים, ולבוש בצניעות מכסה אותו מפני הקטרוגים. גם אני – כשאני מתלבשת בצניעות – בורא עולם יכול להסתכל עלי, הוא הרי לא נמצא במקום שיש בו תועבה, "לא יראה בך ערות דבר", כי אם הוא יראה – "ושב מאחריך". ואני לא רוצה שהוא ישוב ממני ויעזוב אותי, אני רוצה אותי אתי, אף על פי שזה מחייב.
בגלל שזה מחייב!
כי לא שווים לי החיים האלה בלעדיך!
וחיים איתך – זה דו צדדי, זה קשר של מסירות.
אז אני רוצה, ריבונו של עולם, רוצה להיות בת ישראל שלך שמוסרת את עצמה עליך עם כל הקושי בדור המטורף הזה, ללכת בצניעות. יודעת ומרגישה כמה שמחה זה יוצר בשמיים, ואצלי בלב. כמה זה כוח נותן לקום בבוקר! ומבקשת ממך שתפתח לכל האחיות שלי את הרצון בלב ללכת אחריך בקדושה, במסירות, לא בערך.