"להסיע חולה לבית חולים זה צורך קריטי, לא פחות מלדאוג לו לתרופות"

כשנתי צישינסקי עונה לטלפון, קשה לשמוע אותו. ברקע נשמעת מוזיקה מקפיצה והמולה חיננית ורועשת. "אני מצטער", הוא מתנצל. "אני לא יכול לדבר עכשיו, אנחנו בבית חולים. נוכל לדבר מאוחר יותר?"

השעה, יש לציין, היא עשר בערב. שעה בה בדרך כלל אמור לשרור שקט במקומות כאלו, וודאי במחלקה האונקולוגית בתל השומר. בראיון עם צישינסקי מאוחר יותר, הוא מסביר שההחלטה להביא מתנדבים למחלקה הייתה ספונטנית לגמרי.

"השעה הייתה תשע בערב, כולנו אחרי יום עבודה ארוך ומתיש", הוא מספר. "כשפתאום מצלצל אלי אבא שבנו מאושפז במחלקה האונקולוגית בתל השומר. "היה לנו יום ממש קשה. הרבה זמן לא ראיתי את הבן שלי מדוכדך ככה. אולי אתם יכולים לקפוץ?", הוא שאל. מפה לשם, העברתי הודעה בקבוצה שלנו. תוך רבע שעה כבר הגיעו כמה מתנדבים עם אורגן וכיבוד קל, והגיעו למחלקה להרים את האווירה. אחרי שיצאנו האבא צלצל להגיד תודה. הוא אמר שהרבה זמן הוא לא ראה את הבן שלו מחייך ככה".

כשנתי צישינסקי התחיל להתנדב בבתי חולים, הוא לא שיער לעצמו שמההתנדבות התמימה שלו יצמח ארגון גדול כל כך. המחשבה הראשונית שלו, הייתה לסייע לחבר קרוב שנפצע באורח קשה בתאונת דרכים.

"כשהוא נפצע, הוא היה מאושפז במשך תקופה ארוכה בבית בחולים", הוא מספר. "הוא היה איש משפחה, אב לכמה ילדים קטנים, וזו הייתה תקופה מאד לא פשוטה בשביל המשפחה. אנחנו, החברים, לקחנו על עצמנו להוריד קצת מהעול של המשפחה ולשהות לידו. ככל שחלפו הימים, ראינו שאחת מנקודות הקושי הכי גדולות של המשפחה הייתה הנסיעות החוזרות ונשנות לבית החולים. התלות באוטובוסים שלא תמיד זמינים ובמוניות, שעלותן גבוהה מאד, הייתה למטרד ממש. התחלתי לארגן תורנות קבועה של חברים בעלי רכב, שיסיעו את המשפחה לבית החולים ובחזרה. מאוחר יותר, כשהוא השתחרר והיה צריך להגיע לביקורת, המשכנו בתורנות. באחד הימים, כשהסעתי אותו, הוא אמר לי שאין לנו מושג כמה ההסעות האלו חיוניות ומסייעות. ואז חשבתי לעצמי: למה לא להמשיך עם ההסעות? בוודאי נוכל לסייע גם לחולים אחרים".

זה היה לפני חמש שנים. צישינסקי הפיץ בין חבריו את השמועה שדרושים נהגים מתנדבים להסעות לבתי חולים. הוא מספר שהוא עצמו הופתע מעוצמת ההיענות. עוד ועוד נהגים פנו אליו, וביקשו לקחת חלק ביוזמה הספונטנית. תוך זמן קצר, מספרם הלך וגדל. היום מונה ארגון "עזר לחיים" 500 נהגים מתנדבים, וצישינסקי מספר שהוא שואף להגדיל את מספרם.

"עד שאתה לא חווה את זה על בשרך, אתה לא מבין איזו התמודדות קשה זאת"

הנוכחות היומיומית לצד החולים ובני משפחותיהם, חשפה את הקשיים הגדולים עימם מתמודדים החולים ובני משפחותיהם. "אני אדבר בכנות", אומר צישינסקי. "אני יודע שאין לנו שום דרך להקל על המחלה עצמה, אבל קיבלנו על עצמנו לצמצם את הסבל והקושי שמסביב ככל האפשר. לא להאמין כמה יכולה להקל ארוחה חמה בבית בו האמא שוהה לצד בנה התינוק בבית החולים, או הסעה קבועה במשפחה בה אחד מבני המשפחה מאושפז. להסיע חולה לבית חולים זה צורך קריטי, לא פחות מלדאוג לו לתרופות או למתנדבים שישהו לידו".

במה מתבטאת העזרה שאתם מגישים?

"זה התחיל בהסעות לבית החולים ובחזרה, המשיך עם מתנדבים שהגיעו כדי לשמח את החולים המאושפזים והמשיך במשלוח של אוכל חם ומזין למשפחות בהן אחד מבני המשפחה חולה. חלק גדול מההחלמה ומההרגשה של החולה תלויים בהרגשה שלו ובמצב רוחו, ואנחנו משתדלים לשמח ולהקל ככל שניתן. אנחנו באים עם מיטב הזמרים והאמנים ומשתדלים להביא את השמחה למחלקה. בפורים, בזמן שרוב האנשים הנורמליים היו עסוקים במשלוחי המנות ובסעודות החג, המתנדבים שלנו הסתובבו מהבוקר עד הערב בבתי חולים, במטרה לעודד ולשמח את החולים המאושפזים".

האם אין לרוב החולים בני משפחה שישהו לידם?

"זו בדיוק הנקודה, עד שאתה לא חווה את זה על בשרך, אתה לא מבין איזו התמודדות קשה זאת. פנתה אלינו אמא שבנה הבחור מאושפז במחלקה פסיכיאטרית. ההתמודדות של המשפחה מסביב, רק בחלק הטכני של ארגון בני משפחה שיגיעו לבקר אותו ודאגה לילדים שבבית, היא קשה מנשוא. הסיוע במתנדבים שישהו ליד מיטת החולה, הוא חיוני. חשוב שאנשים ידעו שממש אסור להשאיר חולה לבד, כי היחס בבתי החולים הוא שונה לחלוטין אם אנשי הצוות רואים שליד החולה יש איזה מישהו שדואג לו ואחראי עליו. זה הבדל שמיים וארץ".

"כמו טיפה בים"

השהיה ליד החולים, מספר צישינסקי, הובילה בהכרח לתחום נוסף וחושב מאד בו מתמקד הארגון, סיוע בהכוונה ובקשר לרופאים ואנשי מקצוע. "יש לנו בעלי מקצוע שנותנים מזמנם בהתנדבות, ללא תמורה. ביניהם פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ופסיכיאטרים. כל מה שיכול לסייע לחולה ולבני משפחתו להתמודד במהלך התקופה הזאת ואחריה. יש אמנם הרבה ארגוני חסד שעושים עבודת קודש, אבל לצערנו, זה כמו טיפה בים. זה עדיין לא מספיק".

איך מגייסים מתנדבים לארגון?

"המתנדבים אצלנו הם מכל קצווי הקשת. יש אצלנו חסידים, ליטאים, בני עדות המזרח, חובשי כיפה סרוגה והרבה יהודים עם לב טוב ורצון לעזור. באופן אישי, בכל פעם שאני פוגש מישהו עם רכב, אני מבקש ממנו לתרום כמה שעות לארגון. אני יכול לספר לכם סיפור קטן על מתנדב מהגדולים אצלנו, שפגשתי אותו פעם ברחוב ושכנעתי אותו שיעשה טובה, שרק יקבל את הפניות הטלפוניות. כיום הוא אחד מהנהגים הכי פעילים בארגון. לא הולך לישון בלי שביצע לפחות שתי נסיעות לבתי חולים במהלך היום. ומדובר באב למשפחה ברוכה, שגם עובד במשרה מלאה".

להסעות היומיומיות הללו לבתי החולים, מספר צישינסקי, יש השפעה לא מבוטלת גם על הנהגים המתנדבים עצמם. "זה מכניס אנשים לפרופורציות", הוא אומר. "הנה סיפור שקרה לא מזמן לאחד הנהגים שלנו. ביום האחרון של חנוכה, התקשר אלי אבא לילדה חולה, לצערנו היום היא כבר לא איתנו, ושאל אם יש אפשרות להסעה דחופה לבית החולים. השעה הייתה אז אחת לפנות בוקר, והוא התנצל שהוא מודע לשעה המאוחרת, אבל לא מצליח להשיג מונית ורגיל שבדרך כלל המתנדבים שלנו נענים לקריאה בכל שעה אפשרית. הוצאתי הודעה בקבוצה של הארגון, ואחד המתנדבים אישר לי שהוא יכול לקחת את הנסיעה. בערך שעה אחרי צלצל אלי אותו מתנדב ואמר: 'נתי, שינית לי את המבט לחיים'.

"מסתבר שאתו מתנדב היה בתקופה לא טובה בחיים. הוא הפסיד סכום כסף גדול כתוצאה מהשקעה שלא צלחה, נתקל בבעיות אצל כמה מילדיו ובאופן כללי, היה עמוס בצרות ובטרדות. הוא סיפר לי שבאותו לילה הוא לא הצליח להירדם מרוב מחשבות עגומות, ולכן נענה מיד כשהגיעה הקריאה והתנדב להסיע את האבא לבית החולים. הנסיעה הקצרה הזאת, כך הוא סיפר, פשוט שינתה אותו. 'חשבתי שלי יש צרות', הוא אמר לי באותה שיחת טלפון. 'אבל אחרי שהסעתי את האבא לבית החולים, הוא שאל אם אהיה מוכן להמתין כמה דקות ולקחת את אשתו בחזרה לביתם. דלק לי באוטו שיר של מוטי שטיינמץ, הגבהתי את הטייפ וחיכיתי שהאמא תגיע, ואז היא נכנסה, התיישבה מאחור ובלי לומר מילה פשוט החלה לבכות בבכי חרישי. הרגשתי שצמרמורת עוברת בי. חשבתי שלי יש צרות בחיים? הנסיעה הקצרה הזאת שינתה לי את הפרספקטיבה לגמרי, כמה אני צריך להודות על מה שיש".

עם זאת, למרות מעגל המתנדבים הרחב, צישינסקי מוסיף כי מתנדבי הארגון לא עומדים בעומס הפניות. "אנחנו מנסים לצרף כמה שיותר נהגים מתנדבים לארגון", הוא אומר. "כי יש עשרות פניות ביום. לא להאמין איך אפשר לסייע לאנשים, כשכל מה שצריך זה רצון טוב ורכב. זה מקל על המשפחות מבחינה כלכלית ופיזית גם יחד. בימים אלו אנחנו יוצאים במבצע רחב לגיוס נהגים ומתנדבים בגוש דן, שיסייעו בהסעת החולים ובני משפחותיהם לבית החולים ובחזרה, וכן מחפשים מתנדבים ומתנדבות שיכולים לשהות לצד מיטות חולים בעת הצורך. בשביל הנהג זה סיפור של חצי שעה או שעה ביום, ובשביל המשפחה זו הצלה, ממש כך".