אהבת תורה על המסך: ראיון עם הזוכה במקום הראשון בקולנוע היהודי

לפני כחצי שנה עמד אלעד מוקדס בשלב חדש בחייו – כתלמיד בשיעור ט' בישיבת מאור טוביה, שלמד בבית ספר לקולנוע יהודי 'תורת החיים', הוא החליט להפיק סרט קצר משמעותי מאוד שמטרתו להציג סיפור אהבה לתורה.

התסריט שהוא כתב ברוב כישרון היה שונה ומיוחד מתסריטים אחרים – הגיבור שמופיע בו הוא בחור בישיבה שחווה מתח בין לימוד לעשייה ובעקבות כך מחליט לעזוב את הלימוד ולצאת עם חבריו להתקבל לתחרות של הפקת סרט. אלא שבדרכו הוא נקרע בין לימוד התורה לבין הסרט, העניינים מתקדמים ומסתבכים, עד לסוף הטוב שאותו נשאיר בשלב זה מאחורי הקלעים.

זו לא הפעם הראשונה בה 'היינו כחולמים' – אלעד וחבורתו משקיעים בהפקת תוכן איכותי ומלא במוסר. בסוף שנה א' ללימודיו הוא עשה זאת באמצעות סרטון התמודדות עם אייפון, שהתפרסם והפך לוויראלי.

גם כעת, לקראת הסרט החדש, ידע אלעד כבר מהרגע הראשון שברצונו להצליח ליצור יצירה איכותית גם מבחינה מקצועית וגם מבחינת המסר שמועבר בה. אלא שהאתגרים היו רבים וביניהם – עלות ההפקה הגבוהה, ולא היה לו מושג מאין להשיג את הסכומים.

הצלם שהגיע דרך הידברות

החלום לא איפשר לאלעד וחבריו לוותר, וכך התראיין באתר הידברות וסיפר על החלום שלו – לחזק את הצופים באמצעות סרט קצר מלא במסרים יהודיים. הדבר משך תגובות רבות, יותר מכפי שיכול היה להעלות על הדעת.

בשיחה אתו כיום הוא מספר בהתרגשות כי מעט לאחר פרסום הכתבה בהידברות פנה אליו צלם בשם רועי יוספוב. "הוא התקשר אליי ושאל אם אנחנו מחפשים צלם. ביררנו עליו, נפגשנו והתברר שמדובר בצלם מקצועי, עם ציוד איכותי מאוד. התרשמתי מאוד מההירתמות שלו תמורת מחיר סמלי ביותר. שאלתי אותו מה גרם לו לפנות אלינו, והוא השיב שהוא נרשם לניוזלטר של הידברות, ובאחת הפעמים שהוא קרא בו, הוא ראה את הכתבה עלינו. הוא אמר לי: 'זה לא סתם שהחלטתי להצטרף אליכם, אני עושה את זה כי הסיפור של הסרט שלכם הוא גם הסיפור שלי. מאז שאני למדתי בכולל אני חווה את המתח הזה בין יצירת קולנוע חיובי לבין התמסרות ללימוד תורה, וגם אני כל כך רוצה לחזק אנשים'. זה היה מדהים, וזה העצים את תחושת השליחות האמתית במסע שיצאנו אליו".

אלעד מוסיף שהם זכו לראות עוד הרבה רגעי השגחה פרטית ומסירות חברית בכל הנוגע לתקציב עבור הסרט "זה היה ממש מדהים כי היו הרבה מאוד אנשים מהצוות של הישיבה שלנו, רבנים ובחורים, שהחליטו להירתם לפרויקט ותרמו לנו ככל יכולתם, היו גם אברכים שתרמו סכומים גבוהים ממש, הרבה יותר מגובה המלגה החודשית, כי הם באמת ראו בכך יעד חשוב.

"וגם מעבר לכסף, עזרו לנו מאוד בהתייעצות לאורך הדרך ובכתיבה. כי רצינו שהסרט יהיה מכוון לאמיתה של תורה יחד עם המבנה העלילתי שיהיה בנוי היטב ומרגש. ברור לי שרק בזכות ההירתמות של כולם הצלחנו לבסוף להוציא משהו כל כך איכותי", אומר אלעד. "באופן אישי ראיתי בתמיכה הזו עד כמה שאנשים מעוניינים לתמוך בתורה, כי הם ראו את התסריט האיכותי והבינו עד כמה שזה לא סתם סרט, אלא סרט מלא באהבה. אהבה לה', אהבה לתורה, אהבה כזו שמחוברת כל כך חזק לאהבה שבין כל האנשים שהיו שותפים לסיפור הזה".

השקעה אינסופית

הפקת הסרט עצמו, הייתה לדבריו של אלעד מאמץ פיזי גדול ביותר. "היא דרשה מאתנו ים של תיאומים ועבודה לוגיסטית אדירה. אלו היו חמישה ימי צילום שנמשכו מהבוקר עד הלילה והיו מרוכזים מאוד".

אבל הכול לווה בהשראה ובאנרגיה פנימית. היו גם רגעים מרגשים מאוד בדרך, אחד מהם היה הקשר שהתפתח בין חבורת בני הישיבה וההפקה לבין סאונדמן מקצועי מהמגזר הכללי שעובד בתעשייה והגיע להפקה. "הוא הגיע אלינו מעמק חפר, והיה אמור לחזור לביתו בכל יום, אבל הוא לא היה מוכן, אז הוא פשוט ישן כאן בישיבה חמישה לילות. אחרי שסיימנו את הצילומים הוא אמר לנו בכנות: 'קשה לי לעזוב אתכם, גיליתי עולם מדהים. אני לא יודע מה גורם לזה בדיוק – החברותא או התורה, אבל קורה כאן משהו'. כשהקרנו השבוע את הסרט הוא הגיע במיוחד כדי לצפות בו וסיפר שאפילו החתולה שלו כבר למדה לשיר 'אשריכם אשריכם תלמידי חכמים' – שיר שליווה את הצילומים ונוכח לאורך הסרט. הוא שיתף ואמר שמעולם הוא לא בא לראות סרטים שהוא השתתף בהפקתם, חוץ מהפעם הזאת. זכינו להכיר חבר יקר ואנחנו בטוחים שהקשר הזה יימשך".

במהלך הצילומים מספר אלעד שהוא נזקק גם לעזרת חבריו שהוזמנו לבוא כדי ללמוד בבית המדרש ולשמש כשחקני רקע. "הם הגיעו במיוחד, כיוון שזו הייתה תקופת בין הזמנים – כדי שהצילומים לא יפגעו בלימוד הסדיר בישיבה", הוא מדגיש. "אמרתי להם לפני הצילומים שאמנם כל לימוד תורה משפיע על כל עם ישראל בממד הפנימי, אבל עכשיו ההשפעה היא גם במישור הישיר ממש, כי היא מצולמת ויכולה לגעת בלבבות. ובאמת, האותנטיות של הלימוד במרץ ובחשק היה מרגש ממש. הראל כהן, אחד החברים, ישב במקום שבו הוא לא יכל לזוז הרבה כדי שהצילום יהיה מדויק, לכן הוא לא היה יכול להפוך את דף הגמרא ובסיום הצילומים הוא כבר ידע בעל פה את הסוגיה מרוב החזרות עליה".

וכמו בכל סרט, גם ב'אנו רצים' היו קטעים שאתגרו במיוחד את הצילום. "אמנם הסרט מספר על לימוד הבקיאות בתלמוד, אך לאורך הסרט שילבנו גם את הפן של העיון הטוב והאיכותי שיש בישיבה. באחת הסצנות בחדר הר"מים משתף 'גדי' את הר"מ שלו בחידוש שיש לו בסוגיה. כמובן שכתבנו לפני כן את הטקסט והשחקנים נכנסו לדמות ועשו חזרות, אבל כשצילמנו שוב ושוב זה היה נשמע מלאכותי ופשוט לא אמין. בשלב מסוים אמרתי להם 'קאט' וביקשתי מהם לנסות לשכוח מכל הטקסט שעבדנו עליו ומכל הצוות שנמצא עכשיו סביבם, ופשוט באמת ללמוד סוגיה כמו שהם רגילים בבית המדרש. זה היה מדהים, הם התחילו ללמוד, ובשלב מסוים ר' יצחק ענתבי, שגילם את הר"מ לעיון - באמת גם הגיע לחידוש בסוגיית מפיהם ולא מפי כתבם. זאת דוגמה אחת לעוד רגע מיוחד ומרומם שהתרחש תוך כדי הצילומים עצמם..."

אהבת התורה במקום ראשון

השבוע התקיימה תחרות הקרנות הסרטים בישיבת תורת החיים לשנת תשע"ח, בה זכה הסרט של אלעד במקום הראשון. "לתחרות הגיעו גם ראש מוסדות תורת החיים הרב שמואל טל וראש הישיבה הגדולה 'מאור טוביה' הרב יצחק סבתו, וכמובן הגיעו גם רבנים, משפחה וחברים נוספים שהיו שותפים בהפקה יחד עם מאות אנשים. בסיום הסרט עלינו לבמה, השחקנים והבמאי, ועשינו סיום מסכת אמתי, כולל ההדרן, הקדיש וריקודים, זה היה רגע שחיבר הכול".

ולסיכום – איך אתה מרגיש עם הגשמת החלום?

"אני יכול להגיד דבר אחד – הגמרא אומרת שלעתיד לבוא יהפכו קרקסאות לבתי מדרש, ונשאלת השאלה – איך זה יקרה? האם הסרטים יהיו סרטי קודש, או שמא יעבירו שיעורי התורה באצטדיונים? אני חושב שאנחנו הצלחנו לשלב בין שני הפירושים גם יחד, כאשר עשינו גם סרט קודש וגם סיום מסכת".

ואי אפשר לסיים מבלי לשאול – איפה נוכל לראות את הסרט?

"האמת היא", הוא משיב, "שברגע הראשון רציתי ישר להפיץ את הסרט דרך הרשת, כדי שכל מי שירצה יוכל לצפות בו ולהתחזק. אבל הבנתי שעדיף שנקרין אותו קודם כל במוסדות חינוך ובאירועים שונים, כדי שגם נכסה את ההוצאות וגם נחסוך לקראת הסרט הבא... מסתבר שסרטים לא צומחים על העצים, בטח לא סרטים תורניים".