"פתאום הפרופסור יצא ואמר לנו: ’אינני יודע למי אתם מתפללים - אבל אל תפסיקו’"

כשהרב אברהם לחצ'קוב החל להתמחות בתחום ההיאבקות הרומית-יוונית, הקולגות שלו צפו לו עתיד מזהיר בתחום.

במהלך התיכון השתתף במספר אליפויות לנוער, ובאחת מהן אף זכה במקום השני - אך אם הייתם אומרים לו שיום אחד ימצא את עצמו בקצה השני של הגלובוס ומשמש כרב בית כנסת, הוא ודאי היה צוחק בסרקזם. "אמנם הגעתי מבית בוכרי מאוד מסורתי ומאמין, אבל מכאן ועד לחיות חיים דתיים מלאים, הדרך הייתה ארוכה", מספר לחצ'קוב (38), נשוי ואב לשמונה ילדים המכהן כרב קהילה בבית הכנסת 'אחוות ישראל' ביבנה.

משפחתו של לחצ'קוב עלתה ארצה מאוזביקיסטן, שם הכיר את בת דודתו. "אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל כבר מגיל צעיר ידעתי שהיא תהיה אשתי", הוא משחזר.

אשתו מצדו סירבה בתחילה להינשא לבן דוד, אך כשחשף בפניה את תחושתו ואמר לה שכבר מגיל קטן הרגיש שהיא שלו – היא השתכנעה והשניים נישאו כבר במהלך השירות הצבאי.

אחרי החתונה, במשך שנים ספורות עד ללידתו של בנם השני – הם חיו כחילונים. "הטריגר שהביא אותנו לחפש תשובות בדת דווקא היה הרצון שלנו לשלום בית אמיתי", הוא מסביר. "אז, חשבתי שאני יודע מה זה אישה ואיך צריך להתנהג אליה. היום אני יודע שטעיתי, ושהיה לי עוד מה ללמוד".

"כל יום מגלה שאני אוהב את אשתי יותר ממה שאהבתי ביום הקודם"

לדבריו, עצם הגילוי הזה היה קשה מנשוא. "כשאתה מתחתן כחילוני, אתה לא באמת יודע איך לשמר את הזוגיות, איך להבין את האישה ואיך לכבד אותה. אתה שקוע כולך בעצמך".

במסגרת החיפוש אחרת תשובות, החל הרב להאזין להרצאות רבות על זוגיות – לרבות הרצאותיו של הרב זמיר כהן. "המדהים הוא, שבדיוק באותה תקופה אשתי עבדה עם מישהו שחזר בתשובה שנים ספורות קודם לכן, וכל הזמן טפטף לה דברים שונים על הדת אבל משום שהיינו חילונים – היא לא מצאה בה את האומץ לשתף אותי.

"רק כשהיא ראתה שאני עושה את הצעד הזה ומתחיל להתחזק מעצמי, אז היא גם עשתה מאמץ לכיוון ומיד לקחה על עצמה צניעות וכיסוי ראש".

אז, ורק כאשר העמיק פנימה אל תוך מכמני התורה, החל לחצ'קוב להבין מהו בית יהודי אמיתי, ולאיזו זוגיות הוא צריך לשאוף. "וכשהבנתי את זה, הבנתי שהשינוי חייב להיות של 180 מעלות והלכתי על כל הקופה. או שאני פה או שאני לא פה – ואם אני פה, אני צריך לא רק לגלות את האמת אלא גם לחיות על פיה באופן מוחלט".

מה הבנת בקשר לזוגיות, שלא היה מובן קודם לכן, לפני שחזרתם בתשובה?

"שכשאתה עושה עם עצמך את השינוי הזה וחושב על טובת השני במקום על הטובה של עצמך, הסיפוק הוא עצום. רק עם הכלים שגיליתי בתורה התחלתי להבין מה זו אישה, והיום אני יכול להגיד לך שבכל יום שעובר, אני מגלה שאני אוהב את אשתי יותר ממה שאהבתי אותה ביום הקודם".

הפרופסור אמר:"לא יודע למי אתם מתפללים – אבל אל תפסיקו"

הזוגיות היא אולי הטריגר העיקרי שהוביל את השניים לדת, אך מה שהכתיב את הטון והכריע את הכף לטובת הדרך הזו "בלי חרטות" – היה ניסיון קשה שחוו בני הזוג עם בנם השני. "היו לו בעיות בשרירים וראינו שבהשוואה לילד הראשון, הוא לא ממש מתפתח", משחזר הרב. "למרות שהוא היה כמעט בן שנתיים וכבר אמור היה לזחול, ראינו שהוא בקושי זז ובקושי מרים את הראש".

שמו של הילד היה דנאל, עד שרב מסוים שפגשו השניים בהשגחה פרטית מופלאה, אמר להם להחליף את השם לדניאל "כדי שלא יהיו דינים", וכך היה. "כבר בשבת של אותו שבוע, פתאום ראינו את הילד עושה כמה תנועות שמעולם לא ראינו אותו עושה לפני כן. לא האמנו. תוך שבועיים הוא התחיל ללכת, ובטיפת חלב אמרו לאשתי: 'מה עשית, מה נתת לו שתוך שבועיים הוא התפתח את מה שלא התפתח בחצי שנה?'".

מה שעוד יותר מפליא בכל הסיפור הזה, הוא הדמות המסתורית שנשלחה אליהם 'משמיים' בדמות אותו רב. "עד היום אין לנו מושג מי היה הרב הזה", מסביר לחצ'קוב.

ומאותו רגע, הילד הזה – שגדל להיות היפראקטיבי בצורה יוצאת דופן, עבר ניסים על גבי ניסים בחייו. "יום אחד הוא עלה על איזה שולחן ומשך כוס שנשברה ואחד הרסיסים שלה ניתז אל תוך העין שלו. אני הייתי בבית הכנסת, וכשנכנסתי הביתה מצאתי את אשתי בוכה בהיסטריה ומספרת לי שראתה שפריץ של דם יוצא מהעין".

הלחץ והבהלה היו גדולים. "לקחנו אותו מהר לבית החולים, שם הוא עבר סדרת בדיקות וצילומים. הרופאים לא הפסיקו להיכנס ולצאת מהחדר עד שהגיע אחד הפרופסורים, הסתכל על הכיפה הקטנה שהייתה על ראשי ובחן אותי מכף רגל ועד ראש. ואז הוא אומר לי: 'אני לא יודע למי אתם מתפללים – אבל אל תפסיקו'. רק אז, כשהוא הראה לנו את התמונות של לפני ואחרי העין, הבנו את גודל הנס שאירע לנו. 'מפגיעה כזו אנשים מתעוורים, והבן שלכם יצא מזה בנס ללא שריטה', הוא אמר לנו ואני באותו רגע הרגשתי שבורא עולם מדבר איתנו על ידי הניסיון הזה".

 "כשלמדתי בפעם הראשונה איך צריך לקרוא בתורה – קמתי ואמרתי: 'אני לא בנוי לזה'"

מי שרואה את הרב לחצ'קוב כיום, עשוי לחשוב שהוא חרדי מבטן ומלידה, ולעולם לא ינחש שמאחורי החזות הרצינית שמשקיעה לילות כימים בקדושה ובהאדרת שם שמיים, מסתתרים קשיים לא מועטים שצלח. "כשרק התחלתי להתקרב לדת, אני זוכר שהתחברתי לרב צעיר שלימד אותי איך קוראים בתורה. בפעם הראשונה שהוא הראה לי איך צריך לקרוא, אני זוכר שפשוט קמתי ואמרתי לו: 'תודה על המאמצים שלך, אבל אני לא בנוי לזה'.

"לזכותו ייאמר שהוא לא ויתר. הוא תפס אותי, ולא עזב אותי למרות שלקח לי חודש שלם לחזור על שלושה פסוקים".

מה נתן לך את הכוח להילחם על הלימוד בכל זאת, במקום שלא מעט אנשים אחרים אולי היו נשברים ומוותרים?

"אני לא רגיל להפסיד. דווקא הקושי וזה שזה לא בא לי בקלות, דרבן אותי להמשיך ולנסות. התחלתי עם מפטירים, ואחר כך עליות קצרות. ממש התמדתי בזה, ושמתי את זה למטרה שלי להצליח". ומשם ועד לשליח ציבור ותפקיד החזן, הדרך פשוט קפצה לה.

כיום, כרב בית כנסת, סדר היום שלו רוויי בעשייה – החל מלימוד נערי בר מצווה, וכלה בשיעורים שהוא מוסר כשלוש פעמים בשבוע, בעברית ובבוכרית. "מי שרוצה להצליח בדרך הקדושה, חייב לדעת שזה אפשרי אבל דורש גם לא מעט השקעה ומאמץ, בדיוק כמו בתחום הספורט. כשאתה יוצא לקרב מול יריב מסוים שאתה במשקל צוציק לידו אבל מתעקש להגיע לממדים שלו – אתה תגיע.

"אותו הדבר בעולם הקדושה. כשאתה נמצא ליד רבנים וצדיקים ואתה שואף להגיע לדרגה שלהם, אתה תצליח. הכל תלוי במידת הרצון שלך, ובמאמצים שאתה מוכן להשקיע בזה".