האם להקריב עבודה למען השבת?

שאלה: הנני משוכנע לחלוטין שיש לשמור את השבת, אך לשם כך אצטרך להקריב את מקום עבודתי. והדבר מכניס אותי להתלבטות והתחבטות קשה. מה עלי לעשות?

תשובה: ניתן להבין מאד את תחושת השואל, לאור ההקרבה הגדולה הנדרשת במצב זה. אך כבכל נושא בחיים יש להתבונן ולשקול את הרווח לעומת ההפסד, ולהכריע בהתאם. והנה, מצד אחד ניצב השיקול הנכבד של הפסד מקום עבודה עם כל הקשיים והבעיות הנלוות לכך.

אך מצד שני יש לזכור שבכף המאזנים האחר ניצבים השיקולים הבאים, אשר כל אחד מהם אמיתי לכשעצמו וכבד משקל מאד: א. מצבי הנצחי לעד, לעומת מצבי הזמני. ב. חובת הציות לבוראי- בורא העולם. ג. משמירת השבת לא מפסידים

ונבארם בקצרה: א. מצבי הנצחי לעד, לעומת מצבי הזמני. כידוע, ממחקרים רבים ורחבים שנערכו על ידי אנשי מדע ידועי שם כגון: פרופ' יאן סטיבנסון, פרופ' קנת רינג, ד''ר ריימונד מודי, ד''ר אליזבט קובלר-רוס11, ד''ר ג'ורג' ריצ'י, ד''ר מוריס ראולונגס ועוד רבים אחרים, התברר בודאות גם לאנשי המחקר כי ה''אני'' האמיתי של כל אחד מאתנו הוא האדם הרוחני הפנימי העטוף בלבוש גוף הארוג מבשר ועצמות, וכי ''אני'' רוחני זה הוא- הוא החש, השמח, הכואב, האוהב, המתכנן והמשתוקק. ( המחקרים נערכו בנושאים: א. דיווחי מתים במוות קליני שחזרו לחיים. ב. גלגולי נשמות. ג. דיבוקים. ד. הופעת נשמות כבחייהם. ה. רגרסיה (החזרה לחיים קודמים באמצעות היפנוזה) ו. סיאנסים.

ניתן לקרוא על כך בהרחבה בחוברת ''תשע תשובות ושאלה'' מסדרת ''תורה מן השמים'', ובמחקרים הרבים המופיעים ברשימת הספרים שם). וכפי שטוענת תורת ישראל זה אלפי שנים. התוצאה המעניינת והמרעישה מכל המתקבלת ממחקרים אלה היא כי ה''אני'' האמיתי שלנו, כלומר אנו עצמנו, ממשיכים לחיות לנצח גם לאחר עוזבנו את הגוף הגשמי!(כלומר, התופעה הקרויה בפינו ''מוות'' אינה אלא מעין לידה שניה כעובר המשיל את השליה העוטפת אותו ומשמשת לו כלבוש, ויוצא מעולם חשוך וגדוש מים אל עולם שונה לחלוטין -ענק, מואר, צבעוני ורועש, אשר בו הוא חי בצורת חיים שונה לגמרי מחייו הקודמים). דבר חשוב לא פחות הוא הנתון הברור כי מצבינו בעולם הרוחני תלוי במעשינו בעולם הגשמי.

 ככתוב בתורת ישראל וכעדות רבים הנמצאים כבר ''שם''. ומעתה, חישוב פשוט יוביל למסקנה הברורה כי עשרות השנים בהם חיים אנו כאן בעולם אינם כלום ביחס לחיינו התמידיים והנצחיים בעולם האמת. ואם-כן בודאי שכאשר מדובר בסיכון חיי הנצח, כדאי לעזוב מקום עבודה בחיים זמניים אלה ולחפש עבודה אחרת עם כל הקושי והסיכון הכרוך בכך, למען עתידנו הנצחי.

 והרי כגודל הקושי והצער כן גודל השכר. וכלשון המשנה במסכת אבות (פרק ה משנה כג): ''לפום צערא, אגרא'' (=לפי הצער, השכר). ועוד נאמר שם (אבות ב יד טז): ''ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכרך''. ב. חובת הציות לבוראי- בורא העולם. התבוננות קלה בהבדל האדיר שבין הבורא לנברא, בין אל-עליון לאדם, מגמדת מיד את כל השיקולים העומדים בניגוד למצוות הבורא, ומוחקת אותם לגמרי.

שהרי מאחר והוא אשר בראני בתוך אין ספור פרטי היקום, ואני וכל אשר לי - שלו, והוראתו אודות רכושי בריאותי וחיי, מתבצעת ללא עוררין, וקביעתו מכרעת בכל היקום האדיר, אם הוא מצווני לשבות ממלאכה ביום מסוים, אין ספק שאציית לדבריו.

ובפרט שהוא הכריז והודיע לכולנו שהמרוויח היחיד ממעשה המצוות הוא האדם עצמו, ורק לשם כך, להיטיב לאדם, נועדה הבריאה כולה. ג. משמירת שבת אף-פעם לא מפסידים. מלבד השכר הרב והעונג האמיתי בחיי הנצח השמור לשומר השבת, ובפרט אם היה עליו להקריב למענה וכאמור לעיל, הוכח אין ספור פעמים שגם בעולם-הזה לא מפסידים משמירת השבת. הנה לדוגמא, חברת התעופה אל-על.

כזכור לכולנו, כאשר נדרשה הנהלת החברה להשבית את מטוסיה בשבת, זעקו חברי ההנהלה בכלי התקשורת: ''הרי גם כך החברה צוברת הפסדים הגדלים והולכים משנה לשנה, ואם נשבות בשבת עלולה החברה להתמוטט לגמרי!''. והנה למרבה הפלא, מיד לאחר שהחלה החברה להשבית את מטוסיה בשבת, הפסיקה להפסיד.

ובשנים הבאות החלה לדווח על רווחים, עד שבשנה האחרונה פורסם כי החברה חילקה נתח מרווחיה בין העובדים! (ובכל זאת למרבה האבסורד עדיין יש מחברי ההנהלה שדורשים להפעיל את החברה בשבת כדי להגדיל את רווחיה... עינים להם ולא יראו ללמוד מלקחי העבר).