ערב פסח: להחזיר את השמחה לפסח, וגם איור מיוחד לתוספת חיוך

הקב"ה זיכה אותנו לעבור משמחה לשמחה. מהשמחה של פורים, "משנכנס אדר מרבים בשמחה", הישר אל תוך פסח, "ושמחת בחגך"! כביכול, בפורים אין לנו הניסיון של השמחה. אחרי 2-3 כוסיות אנחנו שם. אך משום מה, כאשר אנו אומרים לאנשים את המילה "פסח", נמחק להם החיוך מהפנים!

המשוואה ברורה. "ראש חודש ניסן" שווה "פסח", שווה "ניקיונות", שווה "כתמי כלור על המכנסים", שווה "עצבים"! שכחנו כבר את הצד היפה של פסח! "ראש חודש ניסן" שווה "פריחה", שווה "חרות", שווה "שמחה"!

זה הכל בראש שלנו. אנחנו צריכים לחיות את הרגע כמו באופן עשיית המצות: כאשר עושים מצות, חוששים שמא נדבקו חתיכות בצק קטנות בחריצים ובסדקים, ופירורים אלה נשארים במכונה יותר משמונה עשרה דקות ועלולים להפוך הכל לחמץ! לכן צריך לעצור כל שמונה עשרה דקות את המכונה ולנקות אותה, כך שגם אם נשארו פירורים - אנו מסירים אותם לפני שיחמיצו.

כך גם אנחנו צריכים לעשות, "לחיותאתהרגע"ח"ירגעים, ולא לעשות משוואות וחישובים עוד לפני ראש חודש, אלא לעצור וליהנות מכל שלב ושלב, ומכל ומצווה, ושמחתבחייך! כך לא ניפול, וכך נזכה למצה ולמצווה שמורה.

"תַּחַתאֲשֶׁרלֹאעָבַדְתָּאֶתה' אֱלֹהֶיךָבְּשִׂמְחָהוּבְטוּבלֵבָבמֵרֹבכֹּל", עבודת ה' האמיתית והשלימה, היא עבודת ה' בשמחה! אך מה פירוש בשמחה? האם העיקר הוא לא לעשות את מה שכתוב וזהו? אם עושים הכל, ולא בשמחה, זה לא נחשב??? לא! לא! לא! בכדי שעבודת ה' תיעשה באופן מושלם, היא צריכה להיות בש-מ-ח-ה! אחרת המצוות כאילו נעשות בכדי לצאת ידי חובה. עבודת ה' בשמחה צריכה לבוא לידי ביטוי בכל הגוף, עם כל האיברים, בכל כולי, ועםכלהלב.

הרמב"םאומר: "השמחה שישמח אדם בעשיית המצווה ובאהבת האל שצווה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו – ראוילהיפרעממנו (הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח', הלכה ט"ו).

שיהיה פסח שמח!

ולזכור שגם "פרצוף חמוץ" זה חמץ!