160 – מי יודע? רק הקב"ה יודע

הייתי הכי קטנה בכיתה, וזה נורא כיף, ככה אני מרגישה תמיד צעירה...

בסוף כיתה י"ב הציעו לי הצעת שידוך. שאף אחת לא תגיד שזה לא מרגש, זה מרגיש לי – מבוקשת, גדולה.

אמאל'ה, גדלתי, זה אמיתי?!

האמת היא שלא התכוונתי לשמוע שידוכים, אבל השדכנית התחילה במסע שכנועים, שהמשודכים הטריים יפלו בפח מהר יותר.

היא פשוט הוציאה את הנשק הסודי שלה וירתה "אולי זה השידוך שלך?".

נו, בחורה צעירונת שההורים שלה לא הכי מנוסים בתחום של שידוכים, התוצאה המתבקשת היא:

בגיל 17 וחצי נפגשתי לראשונה. אבל טבילת האש הזו גידלה אותי בין רגע.

הפכתי מחסרת ניסיון לבעלת ניסיון.

מראש ביקשתי מהשדכנית שלא תגיד לבחור שזו הפגישה הראשונה שלי, רציתי להרגיש בוגרת עד הסוף, אבל הוא הפתיע ואמר: "את יודעת, אפילו שזו הפעם הראשונה שלך, את דווקא מסתדרת מצוין". מצד אחד, הייתי בהלם, כעסתי על השדכנית שבקשה פשוטה לא יכלה ליישם. אבל מצד שני היה נחמד לי דווקא להתמקד בתוצאה – הוחמאתי, וזה חשוב יותר.

הוא רצה מאוד להמשיך, ואני לא.

זה לא התאים, בעצם לא התאים בכלל. אבל ידעתי יותר מתמיד עד כמה אני מוצלחת, ואם כבר התחלתי להיפגש, בטח עוד רגע אתארס, אף אחד לא יצטרך לעמוד בתור, כי בטח לפני שיפרסמו על התור שעומד להתחיל, אני כבר אעמוד מתחת לחופה.

מחשבות של ילדונת.

מחשבותי לחוד, ורצון ה' לחוד.

עברה שנה,

ועוד שנה,

ועוד שנה,

ועוד...

כל רגע הייתי בטוחה שהנה, עוד רגע, זה הכי קרוב, פשוט עדיין לא גילו אותי.

והיו פעמים שחשתי שזה רחוק מתמיד.

היו ימים של דכדוך,

אבל השתדלתי לחפש את התקווה.

מה שהיה הכי חשוב לי זה לחפש את קרבת ה'.

היו ימים שהייתי אומרת: "ה', רק אתה מבין אותי הכי בעולם, לשנינו אין בית, לשנינו אין מקום, שנינו מרגישים שבמשחק המחבואים שלנו אין מי שמחפש אותנו באמת. אבא, עזור לי".

ועברה עוד שנה,

ובנתיים,

אני יותר מ- 16 שנה בשידוכים.

נפגשתי עם יותר מ- 160 בחורים.

תנסו לחשב לרגע, כמה פגישות, כמה שעות...

אבל, לרגע לא מיואשת!

לקראת פסח, שיש כ"כ הרבה קושיות, אני מוסיפה את הקושיה שלי.

160 מי יודע?

מי היה יודע בתחילת הדרך שאצטרך להיפגש כ"כ הרבה? לא ידעתי, וטוב שלא ידעתי.

אבל הכי חשוב והכי מעודד ש: 160 האחד והיחיד יודע! וזה הכי חשוב!

הכל מחושב, הכל מתוכנן,

מתחילת המסלול ועד סופו.

ובתפילה שבימים לקראת קריעת ים סוף תקרע את ים סוף שלי.

תן לי להתנקות מכל טיפת חמץ של חשד ברמת הרחמים האהבה שלך כלפי.

אתה טוב ומטיב, אני האחת והיחידה שלך. ואתה דואג לי ברמה ששכל אנוש לא יבין.

עוד רגע נערוך את שולחן הסדר, ובתפילה שמהרה אערוך שולחן יפהפה לווארט שלי.

בעוד ימים ספורים נערוך את הסדר, נתחיל ב"קדש", ואתה, אבי, ברכני שאזכה אני, שבעלי יגיד לי "הרי את מקודשת לי".

"ורחץ" – הרי רחצתי ובדקתי את ידי והשתדלתי להרבות חסד לתת צדקה בעין יפה.

"כרפס" – כלל ראשון פה סגור – למדתי הלכות שמירת לשון.

"יחץ" – ועדיין נשארתי חצויה...

"מגיד" – מה נגיד, יושב מרום?

"רחצה" – "הבא להיטהר מסייעין לו".

"מוציא מצה" – מתי הוא ישיר לי "אשת חיל מי ימצא?", והוא יגיד בעיניים נוצצות "ב"ה אני זכיתי, אני מצאתי!".

"צפון" – ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה, גם שם ה' צפון, ה' איתי!

"ברך, הלל" – עוד רגע אעמוד מתחת לחופה ואומר "נשמת כל חי".

"נרצה" – אבא, אני יודעת שאתה אוהב אותי עכשיו באותה רמה שאתה תאהב אותי ברגע שאעמוד מתחת לחופה.

אתה אוהב אותי ללא תנאים, אני רצויה לפניך.

ובינתיים אמשיך לעמול ולהתפלל שאזכה תמיד להיות רצויה לפניך, כדי לעשות לך נחת רוח.

אחד מי יודע? אחד אני יודע! 

אני יודעת שה' אוהב אותי תמיד