"אני יכולה לתת לכם טיפים איך עושים קניות לשבת ב-20 שקלים"

"קוראים לי אלי", הוא אמר בקול ילדותי מתוק.

"בן כמה אתה?", שאל מי שהרים את הטלפון ב'הידברות'.

"אני בן 6", הוא אמר בקול רועד והתחיל לבכות.

מילה לא היה אפשר להבין ממה שהוא ניסה לומר. בסוף, אמא שלו נטלה את שפופרת הטלפון, היא סיפרה על חיים בהם בעלה "קורע" את עצמו בעבודה, והיא עצמה לפעמים עובדת ב2 עבודות במקביל – ועדיין, לפעמים שבת מתקרבת והמקרר ריק.

ריק!

"אני יכולה לתת לכם טיפים איך עושים קניות לשבת ב-20 שקלים", היא אומרת במרירות, וצוחקת בכאב, רגע לפני שגם היא נשברת.

לא, אתם לא רוצים לשמוע את הטיפים שלה. ("בסוף היום, יש חלות קרועות או כאלה שנשארו מחמישי שזורקים", "בירקות אפשר למצוא כאלה שאפשר לחתוך מהם את החלק הבעייתי ויוצא סלטים מעולים" ועוד...)

"הבטחתי לאלי לכבוד פסח... כמה דברים שבדרך כלל אנחנו לא מרשים לעצמנו. הוא פשוט חולם על זה. אתם יכולים להגשים לו את ה"חלום" הזה שלו וקצת לתמוך בנו בעוד כמה דברים? בעזרת השם יבוא יום ויהיה לנו יותר, ואנחנו גם נחזיר".

אם הייתם שומעים את זה, הדמעות לא היו מפסיקות גם לרדת מהעיניים שלכם.

הסיפור שקראתם, הוא אחד. אחד מתוך אלפים.

פעם, בעבר, בקהילות היהודיות בארץ ישראל ובעולם היו מחלקים להם 'מעות חיטים' או 'קמחא דפסחא'. חיטים או קמח. אבל היום, כשאף אחד לא טוחן בעצמו את החיטים ומכין מצות לבד, פשוט צריך לתת להם אוכל.

היום הם יכולים להיות שכנים, חברים, בני משפחה. אבל הם שותקים. ובלילה, בעיקר בתקופות לפני החגים, הם מתקשרים להידברות, ומתחננים: "אתם ארגון ידוע, אולי תוכלו לתת לנו משהו?".

מה זה משהו?

קצת אוכל.

קמחא דפסחא – כי אנחנו יהודים. 

פתחו את הלב גם השנה: תרמו סלי מזון או תלושי קנייה למשפחות שמחכות שמישהו יאיר להם את החג, ואולי תזכו בהגרלת הענק שתתקיים בין המשתתפים. לתרומות אונליין לחצו כאן או חייגו 073-2221212