מוקדם ומאוחר בתורה

אחד הדברים המושכים את לבו של הקורא לקרוא מאמר, זה הסדר בו הוא כתוב. מאמר הערוך בצורה שאינה מסודרת, מעורר דחייה אצל הקורא, למרות שכתוב בסגנון נאה. הסדר פעמים רבות גם תורם להבנת העניין, וכמו שכתב בשו"ת הרשב"א (ח"א סימן שי"ד) על חכמי התלמוד וז"ל: "מחכמת מחברי התלמוד להודיע עניינים גדולים דרך שתיקה, מתוך סידורן לבד". גם רבנו הרמח"ל בספרו "המליצה" (פרק י"א) מגדיר את הסדר כ"עוזר אל ההשכלה עזר גדול ומקל לה את הטורח... מסקל את המסלה לפני השכל שיוכל ללכת בדרכי ההתבוננות בלי מכשולות".

ופעמים שהקורא נמשך לקריאת המאמר, גם אם הנושא אינו מעניין אותו, וזאת רק בשל העריכה המסודרת. וכמו שכתב רבנו ירוחם בהקדמתו לספר "מישרים": "כבר אמרו חכמי המחקר, כי דרישת החכמה לשני פנים (משתי סיבות), האחד למעלת הנושא, ואין הסדר טוב ושלם. והשני לו, בסדרה, אף על פי שאין בנושא מעלה יתירה, כי הנפש תתענג בטוב הסדר". ורבנו הרמח"ל בספר "דרך תבונות" (פרק ט) כותב: "מטבע השכל האנושי לאהוב את החידוש, ובכל מקום אשר ימצא חידוש, המצאה, ומלאכה מסודרת ומתוקנת, הנה ישתעשע בו ויתענג. ועל כן כל מאמר שיבוא בסדר נכון ונאות, ינעם. ויותר שתהיה המלאכה בו המצאה חדשה ושומרת ערך מסודר - יותר יערב עליו". והגאון רבי שלמה אל-עמי זצ"ל ב"אגרת מוסר" שלו כתב: "הזהר בכתיבתך, וסידור ספריך, כי כתיבת האדם וטוב טעמו, יובילו למרחקים ריח שכלו ושמו".

ואכן, גדולי המחברים השקיעו רבות מזמנם היקר רק על סידור הדברים. הגאון רבי שלום משאש זצ"ל בשו"ת "שמש ומגן" (ח"ב סימן נ"ד) מעיד: "בהעתיקי ספר "דברי שלום" למר זקני שהיה גברא רבה... מצאתי ביניהם פסקים שיש בהם עשר טיוטות כפולות. וההפרש ביניהם הוא בסידור הפסק, פעם מקדים דבר זה ופעם מאחרו. וכך גם מעיד מרן הגר"מ מאזוזשליט"א על אביו האיש מצליח זצ"ל בספרו "דרכי העיון" (תחילת מאמר ג): "ולא יֵאָמֵן כי יסופר, ועיני ראו ולא זר, כמה יגע אמה"ג זצ"ל בכתיבת שו"ת שלו, לסדר הדברים בסדר נכון, שלא להקדים המאוחר ושלא לאחר המוקדם, ושיהיו הדברים ברורים ובהירים, מובנים בהשקפה ראשונה ללא סיבוכים. ולפעמים היה חוזר ומסדר את הפסק כולו מחדש (כארבעים עמודים!) פעם ופעמיים ושלש בכתב יד קדשו למען ירוץ הקורא בו, והיה זריז מאד בכתיבה,ולא היה נחשב בעיניו לביטול זמן כלל".

הנה כי כן, יש לכתוב בצורה מסודרת דבר דבור על אופניו, לא להקדים המאוחר, ולא לאחר המוקדם. הלא כה אמרו חכמינו ז"ל במסכת אבות (פרק ה משנה ז) שבעה דברים בחכם, ואחד מהם "אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון". צא וראה בתלמוד כמה פעמים העירו חכמינו ז"ל על סדר הדברים במשנה, מדוע פתח בזה ולא בזה (כמו בנדרים ב ע"ב ועוד), וכן דקדקו במספר מקומות מפני מה סמך ענין זה לזה (כמו הקושיא הידועה "מה עניין שמיטה אצל הר סיני"). והגאון יעב"ץ בספרו "מגדל עוז" (עליית הכתיבה) מדריך את הכותב בצורה ציורית: "יש לחלק התורה שבכתב, שמעלה על הכתב ובא במגילת ספר כתוב, לערכו בסדר ראוי ונכון, לחלוקת הכתב לחצירות, והחצירות לבתים, והבתים לחדרים, והחדרים לעליות. וכל כיוצא בהן, הצד השוה שבהן סדר המערכה".

יש סדר למקרא

לפי כל האמור, מה מאוד יש להתפלא על אמרת חז"ל "אין מוקדם ומאוחר בתורה" (פסחים ו ע"ב, ועוד), ממנה ניתן לכאורה להבין שאין בתורה סדר. קשה להבין איך ניתן לייחס לתורה פגם כל כך בולט, בשעה שעל סדר בכתיבה מקפידים אפילו ספרים פחותי ערך שהתחברו על ידי בני אדם?

אולם ברור שאין הכוונה שהתורה נכתבה סתם ככה, אלא שלא תמיד המדד לסדר הוא סדר זמנים, יש פרמטרים נוספים שעל פיהם ספר נחשב למסודר. וכמו להבדיל, בכתיבת מאמר, שלפעמים שיקולי עריכה מחייבים תיאורו של ענין מסוים שלא במקומו הכרונולוגי. לא פעם, סופר הכותב סיפור, מגיש לקורא נתונים מסוימים שלא בהתאמה לסדר העלילה, כאמצעי ספרותי שתורם לעיצוב הסיפור ולמגמתו. בתורה, הסדר הענייני והפנימי של הדברים עדיף על הסדר הכרונולוגי. מגמתה של התורה אינה להלעיט אותנו בנתונים היסטוריים יבשים, אלא לבנות את עולמנו הרוחני, ללמד אותנו את דעת ה - תורה ומוסר, מצוות והנהגות. אם מטרה זו תושג במלואה דווקא על ידי שינוי סדר אירועים, התורה תקדים או תאחר אותם. למשל, לפעמים התורה מסמיכה עניין אחד למשנהו כדי ללמוד ממנו הלכה מסוימת וכיוצא, ובמקומות אלו דרשו חז"ל סמוכים, כיון שידעו כי טמונה כוונה מסוימת בסדר זה. ואכן, בכל מקרה שמוזכר הכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה", יש לנו להבין מה הסדר הפנימי שבשבילו הוקדם העניין או התאחר.

ואפשר לומר שזהו שורש הוויכוח שהתנהל בין ר אבהו לאותו צדוקי. בגמרא בברכות (י ע"א) מסופר על צדוקי ששאל את ר אבהו מדוע מזמור ג בתהילים העוסק בבריחת דוד מפני אבשלום מופיע לפני מזמור נ"ז העוסק בבריחתו מפני שאול, הרי בריחת דוד מפני שאול קדמה שנים רבות לבריחתו בעת מרד אבשלום? ענה ר אבהו לצדוקי, שאכן לטעמם של הצדוקים, שאין לדרוש סמיכויות, זו שאלה טובה, אולם אנו שדורשים סמוכין, אין לנו קושיא, דאמר רבי יוחנן סמוכין מן התורה מנין? שנאמר: סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר. למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג? שאם יאמר לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבו, אף אתה אמור לו כלום יש בן שמורד באביו, אלא הוה הכא נמי הוה. עכ"ד הגמרא. ולפי האמור, מובנת תשובת ר אבהו. הוא הסביר לאותו צדוקי ששאלתו נובעת מגישתו המוטעית כלפי התורה. בעיניו התורה היא כרוניקה יבשה של סיפור דברים בעלמא, ולכן לא הובן לו אי-הסדר, אולם אנו שרואים את התורה כמלמדת דעת, לנו הסדר הפנימי חשוב הרבה יותר.

מעניין לציין את הסברו של מדרש שוחר טוב (תהלים מזמור ג) על שאלת הצדוקי: "מזמור לדוד בברחו - זהו שאמר הכתוב לא ידע אנוש ערכה (איוב כח, יג). אמר ר אלעזר לא ניתנו פרשיותיה של תורה על הסדר, שאם ניתנו על הסדר, כל מי שהוא קורא בהם היה יכול להחיות מתים ולעשות מופתים, לכך נתעלמה סדורה של תורה". ויש להדגיש, שגם אחר דברי המדרש, אין זה אומר שגם בחוסר סדר לא טמן ה סדר מסוים (כגון סמוכים וכנ"ל).

משנה סדורה

באשר לסדר שבו סודרו המסכתות בששת סדרי משנה, תחילה יש להבהיר כי הכלל האמוראי "אין סדר למשנה" (עבודה זרה ז ע"א) אינו שולל את קיומה של תבנית הגיונית לסידור המסכת עצמה, אלא מתייחס לסדר לימוד המסכתות בבית מדרשו של רבי. וכבר מצינו בכמה מקומות בגמרא עצמה הסבר לסדר המסכתות (כמו בריש סוטה ושבועות). וגם בספרות הראשונים הוצעו טעמים שונים לסדר הש"ס. רב שרירא גאון באיגרתו מסביר את סדר המסכתות של סדר מועד, ואילוהרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות טורח למצוא טעם לכל מסכת ומסכת בש"ס למה נסדרה דווקא בסדר הזה. על הצורך להבין את סדר המסכתות עומדים התוספות בתחילת מסכת בבא מציעא, וכך הם כותבים: "שניים אוחזין בטלית. איידי דאיירי בהגוזל בתרא מחלוקת נסורת נגר ובעה"ב וכו תני הכא נמי דיני חלוקות. ואע"ג דבתרי מסכתא אין סדר למשנה ואיכא מ"ד כולה נזיקין לאו חדא מסכתא היא, הני מילי לעניין מחלוקת ואח"כ סתם, לפי שרבי לא היה לומד כסדר אלא כמו שהיו חפצים התלמידים, אבל כשחיברם על הסדר חיברם, וצריך בכל מסכתא טעם למה נשנית אחר שלפניה" וכו.

בדרך כלל אפשר להבין בקלות את הסדר לפי סדר זמנים (ויש רמזו זאת בסדר הסדרים זמ"ןנק"ט). כמו למשל מסכת ברכות, שמתחילה בקריאת שמע של ערבית (לפני קריאת שמע של שחרית, כי הלילה קודם ליום), אח"כ עוברת לתפלת שמונה עשרה, ואח"כ לברכות, כסדר החיים. אולם יש מקומות הטעונים ביאור.

מעניין לציין את הסברו המקורי של הגאון רבי ראובן מרגליות זצ"ל (בקונטרס "יסוד המשנה ועריכתה" עמוד כ"ו ואילך) לסדר המסכתות. הוא חקר ומצא שבכל סדר הקדים רבנו הקדוש את המסכתות הגדולות לפני הקטנות, ויישב כל המקומות הנראים כסותרים לזה. ע"ש. לפי רעיון זה, הסדר אינו לפי התוכן, אלא לפי סממן חיצוני שכנראה היה לעזר ללומדי המשנה, שבתחילת הלימוד כשיש מרץ ילמדו את הקשה.

ונסיים בהלצה: אחת התמיהות הגדולות באשר לסדר המסכתות, היא השאלה מדוע באה מסכת גיטין לפני קידושין? ומיישבים שזה כדי להקדים רפואה למכה...