דברי תורה

ותן חלקנו: פיענוח מקרה מוות שארע לפני כאלפיים שנה

הַכָּרַת אַחַת מִתְּכוּנוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל הָאָדָם, בְּפִעְנוּחַ מִקְרֵה מָוֶת שֶׁאֵרַע לִפְנֵי כְאַלְפַּיִם שָׁנָה – בַּמַּאֲמָר שֶׁלְּפָנֵינוּ

  • פורסם י"ד ניסן התשע"ח |עודכן
אא

רַבִּי חֲנַנְיָה בֶן חֲכִינַאי הֲוָה קָאָזֵיל לְבֵי רַב… אֲזַל, יְתֵיב תְּרֵי סְרֵי שְׁנֵי בְּבֵי רַב. עַד דַּאֲתִי, אִישְׁתַּנּוּ שְׁבִילֵי דְמָתָא, וְלָא יְדַע לְמֵיזַל לְבֵיתֵיהּ. אֲזַל, יְתֵיב אַגּוּדָא דְנַהֲרָא. שְׁמַע לְהַהִיא רְבִיתָא דַּהֲווֹ קָרוֹ לַהּ 'בַּת חֲכִינַאי, בַּת חֲכִינַאי, מַלִּי קוּלְתָךְ וְתָא נֵיזִיל'. אֲמַר: שְׁמַע מִנַהּ הַאי רְבִיתָא - דִּידַן. אֲזַל בָּתְרַהּ. הֲוָה יְתִיבָא דְבִיתְהוּ, קָא נָהֲלָה קִמְחָא. דַּל עֵינַהּ, חֲזִיתֵהּ - סְוִי לִבַּהּ, פְּרַח רוּחַהּ. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עֲנִיָּה זוֹ, זֶה שְׂכָרָהּ? בְּעָא רַחֲמֵי עֲלַהּ – וְחָיָה (כתובות דף סב/ב)

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן חֲכִינַאי שֶׁהָלַךְ לִלְמֹד תּוֹרָה בִּישִׁיבָה, וְיָשַׁב שָׁם וְלָמַד בְּמֶשֶׁךְ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּרְצִיפוּת.

לְאַחַר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה חָזַר לְעִירוֹ וְהִבְחִין כִּי פְנֵי הָעִיר הִשְׁתַּנּוּ; בִּנְיָנִים נוֹסְפוּ, דְּרָכִים יְשָׁנוֹת נִסְתְּמוּ וַחֲדָשׁוֹת נִסְלְלוּ, עַד שֶׁלֹּא יָדַע אֶת הַדֶּרֶךְ לְבֵיתוֹ. הָלַךְ וְיָשַׁב עַל שְׂפַת הַנָּהָר, וְשָׁמַע שֶׁקּוֹרְאִים לְאַחַת הַיְלָדוֹת: "בַּת חֲכִינַאי, מַלְאִי כַדֵּךְ וּבוֹאִי נֵלֵךְ". הֵבִין כִּי הִיא בִתּוֹ, וְהָלַךְ אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְפֶתַח בֵּיתוֹ. אוֹתָהּ שָׁעָה יָשְׁבָה אִשְׁתּוֹ בְּפֶתַח הַבַּיִת וְנִפְּתָה קָמַח. הֵרִימָה אֶת עֵינֶיהָ וְרָאֲתָה לְפֶתַע אֶת בַּעְלָהּ, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה מִתַּדְהֵמַת הַהַפְתָּעָה.

שָׁטַח רַבִּי חֲנַנְיָה אֶת תְּחִנָּתוֹ לִפְנֵי ה': רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִסְכֵּנָה זוֹ, שֶׁהִקְרִיבָה כֹּה הַרְבֵּה עֲבוּר לִמּוּד הַתּוֹרָה, הֲזֶהוּ "שְׂכָרָהּ", שֶׁתָּמוּת בְּעֵת שׁוּבִי?!

הִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ וְשָׁבָה אִשְׁתּוֹ לַחַיִּים!

* * *

בַּסִּפּוּר הַמַּדְהִים הַזֶּה, שֶׁהִתְרַחֵשׁ בְּדוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, יֵשׁ הַרְבֵּה מְאֹד תּוֹבָנוֹת וּלְקָחִים. בַּשּׁוּרוֹת הַבָּאוֹת נִתְיַחֵס לַצַּד הָאֱנוֹשִׁי שֶׁבָּעִנְיָן.

מִפְגָּשׁ בֵּין שְׁנֵי בְנֵי מִשְׁפָּחָה לְאַחַר שְׁנוֹת פְּרֵדָה אֲרֻכּוֹת, הוּא תָמִיד אֵרוּעַ מְרַגֵּשׁ. אֵינָהּ דּוֹמָה תְּגוּבַת אָדָם זֶה לִתְגוּבַת אָדָם אַחֵר. דְּמָעוֹת, הֶלֶם, צְחוֹק בִּלְתִּי נִשְׁלָט, בְּכִי סוֹעֵר לְלֹא הֲפוּגָה, סַעֲרַת רְגָשׁוֹת מַדְהִימָה, שֶׁאִם קָשֶׁה לַחֲווֹת אוֹתָהּ, בְּוַדַּאי מַפְעִים לִצְפּוֹת בָּהּ. אֲבָל לָמוּת?! מַדּוּעַ מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן חֲכִינָאי?

אָמַר רַבִּי חַיִּים שְׁמוּאֵלֶבִיץ זצ"ל: הַהַפְתָּעָה הִיא הַגּוֹרֵם. אִלּוּ הָיוּ מוֹדִיעִים לִפְנֵי כֵן לָרַעְיָה הַמְּסוּרָה וּבָאִים אִתָּהּ בִּדְבָרִים עַל אוֹדוֹת הַבַּעַל, שֶׁאוּלַי כְּבָר שָׁב מִמֶּרְחַקִּים, וְהָיְתָה מְעוֹרֶרֶת בְּלִבָּהּ אֶת הַתִּקְוָה וְאַט-אַט קוֹלֶטֶת אוֹתָהּ, הָיוּ הַדְּבָרִים נִרְאִים אַחֶרֶת. אֲפִלּוּ אִם לֹא הָיוּ מְכִינִים אוֹתָהּ, אֲבָל הָיְתָה קוֹלֶטֶת אֶת דְּמוּתוֹ מִמֶּרְחַקִּים, וּמַתְחִילָה לְהִתְלַבֵּט בֵּינָהּ לְבֵין עַצְמָהּ אִם בַּעְלָהּ הוּא אִם לָאו, גַּם כֵּן לֹא הָיְתָה מֵתָה, מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה לָהּ שָׁהוּת לְהִתְרַגֵּל. זֶהוּ הַגּוֹרֵם – הִסְתַּגְּלוּת; וְכִלְשׁוֹנוֹ שֶׁל רַבִּי חַיִּים: "מִדַּת הַהִסְתַּגְּלוּת".

הִיא הָיְתָה רוֹאָה אֶת דְּמוּתוֹ, מִתְלַבֶּטֶת אִם בַּעְלָהּ הוּא אִם לָאו, רִגְשׁוֹתֶיהָ הָיוּ הוֹמִים וְהָיְתָה מִתְרַגֶּלֶת אֲלֵיהֶם, וְאַחַר כָּךְ הָיָה מוֹפִיעַ בְּפָנֶיהָ. הִיא הָיְתָה מְסֻגֶּלֶת לַעֲמֹד בְּכָךְ. זֶהוּ טֶבַע הָאָדָם. אֲבָל רַבִּי חֲכִינַאי, שֶׁלֹּא בְכַוָּנָה, כַּמּוּבָן, כִּי לֹא יָדַע הֵיכָן הוּא בֵיתוֹ, הִתְקָרֵב, וְהִיא הֵרִימָה אֶת רֹאשָׁהּ וְרָאֲתָה אוֹתוֹ מִקָּרוֹב בְּפִתְאוֹמִיּוּת, בְּלֹא כָל הֲכָנָה. נַפְשָׁהּ לֹא הָיְתָה מְסֻגֶּלֶת לְהָכִיל אֶת הַזַּעֲזוּעַ. הֲכָנָה שֶׁל כַּמָּה רְגָעִים הָיְתָה מְשַׁנָּה אֶת פְּנֵי הַדְּבָרִים.

וּמָה אָנוּ לְמֵדִים מִכָּךְ?

שֶׁהָאָדָם מִסְתַּגֵּל בִּמְהִירוּת לְכָל מַצָּב, וַאֲפִלּוּ לְכָל הִתְרַגְּשׁוּת! וְאִם הִתְרַגֵּשׁ לִבּוֹ וְיָצְאָה נַפְשׁוֹ לְהִתְקָרֵב לֵאלֹקָיו, יֵדַע אֶל נָכוֹן כִּי גוּפוֹ הָאַרְצִי יִתְרַגֵּל לְרֶגֶשׁ זֶה בִּמְהֵרָה, הַרְבֵּה יוֹתֵר מַהֵר מִכְּפִי שֶׁהוּא חוֹשֵׁב, חַיָּיו יַחְזְרוּ לְמַסְלוּלָם וְהָרֶגֶשׁ הַזֶּה יִשָּׁאֵר, בִּרְבוֹת הַיָּמִים כְּזִכָּרוֹן עָמוּם, אִם בִּכְלָל, שֶׁל חֲוָיָה מְתוּקָה יְשָׁנָה שֶׁאֵינָהּ קְשׁוּרָה לַהֹוֶה.

וּמָה הַפִּתְרוֹן?

לַעֲשׂוֹת מִיָּד, לִפְנֵי הַהִסְתַּגְּלוּת. לְקַבֵּעַ אֶת הָרֶגֶשׁ וְלַהֲפֹךְ אוֹתוֹ לְדֶרֶךְ חַיִּים.

"ותן חלקנו" - חוויה רוחנית מרגשת. לקבלת ספרון התנסות חינם, הקליקו כאן

תגיות:ותן חלקנורשב"י

כתבות שאולי פספסת

הידברות שופס

מסע אל האמת - הרב זמיר כהן

60לרכישה

מוצרים נוספים

מגילת רות אופקי אבות - הרב זמיר כהן

המלך דוד - הרב אליהו עמר

סטרוס נירוסטה זכוכית

מעמד לבקבוק יין

אלי לומד על החגים - שבועות

ספר תורה אשכנזי לילדים

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה