לצאת מהמיצר ברכוש גדול: מה את יכולה לעשות למען השידוך שלא צלח?

"שלח את עמי ויעבדוני" - במילים אלו מתרה משה בפרעה לאורך כל סיפור יציאת מצרים, אך פרעה מסרב שוב ושוב להעניק דרור לעם היהודי ולשחררו מן העבדות לגאולת עולם. 
כשזה מגיע לשידוכים, נדמה שגם אנחנו הרווקות, מתנהגות בדיוק כמו פרעה ומסרבות לשלח את עצמנו לחופשי מתפישות מעוותות, מרגשות אשם ומהצעות שברור לנו כבר בשיחה הראשונה שהן לא ראויות לנו -זאת רק משום כוח האינרציה (עיקרון ההתמדה) שאליו הורגלנו. 
עיקרון זה הוא אחד המושגים הבסיסיים והחשובים בפיזיקה, ובבסיסו עומדת הקביעה כי כל גוף או אובייקט, שואף להישאר במצב שבו הוא נמצא. גוף שנמצא במנוחה - ישאף להישאר במנוחה ולא לזוז מילימטר לכיוון קדימה, גם אם בכיוון הזה בלבד שוכנת לה הישועה שהוא מתפלל עליה כל חייו. 
על פי עיקרון זה ביסס גם ניוטון את החוק הראשון שלו, שאומר שאם הגוף לא נמצא בתנועה הוא בעצם לא שואף לנוע, ולכן גם יישאר במקום עומדו באותה מהירות שבה היה מבלי להמשיך לנוע ולהתקדם. 

מה היה קורה אם היית מתחתנת עם הבחור הראשון שהציעו לך?
מה צריך לעשות כדי לשנות את הכיוון הזה, ולכפות על הגוף שהתרגל למנוחה - את השינוי המיוחל? מה צריך לעשות כדי להזיז את הגוף הכבד מחוסר התנועה שבה הורגל, לכיוון התאוצה הנדרשת? פשוט מאוד. הקב"ה ברא חוקיות בעולם, והחוקיות הזו אומרת שיש להפעיל עליו כוח. 

מה היה קורה אם היינו משתחררים משעבוד מצרים לפני הזמן? יש ובכוח האינרציה היינו נשאבים לתנועה הפאסיבית, זו שאינה דוגלת בשינוי כאורח חיים. זו שאין בינה לבין היהודי האמיתי דבר, משום שיהודי אמיתי הוא לעולם לעולם חומר שמשתנה בהתאם למה שעובר עליו. 
מה היה קורה אם היית מתחתנת עם הבחור הראשון שהציעו לך, או הבחור שהתאהבת בו כבר מהשיחה הראשונה שלכם - מבלי לדעת מי הוא באמת? מה היה קורה אם הקב"ה היה נענה לכל תפילה שלך חלילה - כיצד אז היו חייך נראים? באשר אליי, קרוב לוודאי שאם זה היה קורה כבר הייתי נשואה לעשרות שידוכים שראיתי בהם פוטנציאל להיות חלק מחיי, אבל רק אחרי תקופה, כשהדעת חזרה לכונן הקשיח שבמוח שלי, הבנתי שהם בכלל לא היו בשבילי. 

בתפילות שלך עליו, את יכולה לשחרר גם אותו מהשעבוד שלו
מה היה קורה אם הקב"ה לא היה מקשיח את לבו של הפרעה שבי - שמסרב לשלח אותי לכל עבר, הרחק מזרועותיו הלופתות? האם יכול היה להיות מצב כזה שבו אני לא באמת מאושרת בחופש שלי, ולא באמת מצאתי את מה שרציתי למצוא ולא באמת מכילה ומעריכה את משמעות היציאה מהשעבוד?
כשמשה רבנו אינו יכול עוד לראות בסבל בני עמו, הוא פונה לקב"ה ושואל: "מדוע הרעות לעם הזה?", ואז הקב"ה מבטיחו שהגאולה קרובה יותר ממה שהוא מתאר לעצמו. כי דווקא שם, בסבל הכי קשה של עם ישראל, בבדידות הכי נוראה ובאינרציה הכי גדולה שיכולה להיות - דווקא שם, הקב"ה מבטיח: "עתה תראה אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו".
כשהקב"ה רואה שפרעה מסרב לשחרר את עם ישראל פעם אחר פעם, הוא מתחיל לשלוח את המכות על מצרים, ולמרות שפרעה סובל ומתייסר מהן - ברגע שהמכה מסתיימת, פרעה חוזר לסורו ומתכחש לכך שהבטיח לשחרר את עם ישראל. 

הוא עושה 'הבה ונתחכמה לו', ומסכים לשחרר רק את הגברים כדי שיוכלו לעבוד את ה', בתנאי שהנשים והילדים יישארו במצרים. אך משה מסרב להצעה ה'נדיבה', ומתעקש: לא רק שכל עם ישראל ייצא - הגברים, הנשים והילדים, "בצאננו ובבקרנו נלך, כי חג ה' לנו".

מדוע גם הצאן והבקר יצאו ממצרים, ואיך זה קשור לשידוכים שהם לא שלך?
אומר משה רבנו לפרעה - כל מי שקשור אלינו ומשרת אותנו, כולל הצאן והבקר, ייצא ביחד איתנו. עבר על פנייך שידוך שלא צלח? מישהו מצא חן בעינייך ובסוף הפגישה עמו לא יצאה לפועל? תתעודדי, Cheer up.

למה הוא בכל זאת עבר דרכך? כי הקב"ה מכיר את לבך ויודע שבתפילות שלך עליו, את יכולה לשחרר גם אותו מהשעבוד. הוא לא סתם עבר שם, הוא לא סתם גרם לך להרגיש מה שהרגשת, והוא לא סתם הצית בך תקווה שאולי זה זה. 
יש לך תפקיד, והתפקיד שלך הוא לצאת מהאינרציה גם כשאת בדרך לישועה שלך, ולהוציא ביחד איתך את כל מי שקשור אלייך, בדרך זו או אחרת. 

למה דווקא את נבחרת לזה? מי שרוצה גאולה שלימה ואמיתית, לא שואלת למה. אין למה, גם כשאת בהלם ממה שעובר עלייך, ולמרות שמדובר באותן אותיות - את חייבת לבלבל קצת את הסדר כדי לראות איך שהקב"ה יוצר סדר חדש, שלא היה קודם לכן. איך שה' מל את כל מה שלא שייך לך במסע השידוכים הזה אל מה ששלך, ובסופו של דבר, אם תתפללי מספיק חזק ולא תעזבי את החבל - הישועה תגיע. 

אל תצאי בחיפזון מהשעבוד שלך - תשאלי מהמיצרים כסף, זהב ומלבושי כבוד
במכות, גם המצרים כבר סבלו יותר מדי והתחננו לפרעה שישחרר את היהודים, ושהם ינוחו כבר בשקט. אבל פרעה סירב וזימן אליו את המכה העשירית - מכת בכורות. רק אז, כשהמכה נגעה בביתו ולקחה את בכורו - הבין פרעה שהעסק רציני, ושלא כדאי להתעסק עם היהודים האלה. הוא התרה בהם שייצאו כבר מארצו, אך  משה רבנו, דווקא דווקא אז, ממתין ועושה הכל ביישוב הדעת. 

עם ישראל אמנם יצא בחיפזון מן המיצר, אך לא לפני ששאל מהמצרים כסף, זהב ומלבושי כבוד. גם אנחנו בניסיון הקשה הזה, כל אחת במה שדוחף אותה אל המיצר, מצד אחד צריכות להבין שאין זמן לחכות עד שהבצק ללחם יתפח, ומצד שני - עלינו לשאול מהמיצרים את הכסף והזהב ומלבושי הכבוד. 

אל תצאי בחיפזון מהשעבוד שלך. המתיני רגע, ועשי זאת ביישוב הדעת. תתפללי לצאת אל הזיווג שלך בידיים מלאות, בעבודת מידות פנימית וכנה, בהכנות מעשיות לקראת האחד שלך (השקעה פיזית לצד השקעה רוחנית), ובעיקר בחיוך גדול ורחב ובתחושת ביטחון שיש מי שנשלח להוביל אותך החוצה מתוך המיצר. 

אל תבקשי לגעת בשמיים, עוד בטרם הרגשת אדמה מתחת לרגלייך. כי היציבות, ההתמדה וחוסר הייאוש של המחלץ שנשלח אלייך -  לא פחות חשובה מאשר ההבטחה ליציאה מעבדות לחירות אמיתית ונצחית. ואם פרעה הרשע בכל זאת רודף אותך זמן קצר לאחר שהרשה לך לעזוב את ארצו, כדי להכריח אותך לחזור בחזרה אל המקום הצר והמצער, אם את מוצאת את עצמך לכודה בין הרצון ללכת אחר הגואל לבין ים גדול וטובעני שאין לך מושג איך לחצות אותו - פשוט תחפשי את נחשון. 

כן, כן, תחפשי בך את הנחישות, והיא תימצא לך מיד כשתבקשי אותה. הנחישות היא זו שתביא אלייך את האחד שלך, והיא זו שתפרסם ביום מן הימים, את הנס הגדול שקרה כאן - לך, לו ולכל מי שהסכים להיות חזק מספיק עד לבוא הגאולה, מבלי להתפתות וליפול לחישוב הקץ - מתי, כיצד, עם מי, למה ומדוע. שנזכה - בקרוב וברחמים!

בברכת ישועה שלימה לכל הרווקים והרווקות - כי בניסן נגאלנו, ובניסן עתידין להיגאל.