כיצד מקרבים לתורה?

כיום, עדים אנו לתופעה מצערת מאוד, שגם ילדים ממשפחות טובות פורשים מעולם התורה. הורים רבים שואלים עצמם: היכן טעינו?

נאמר בתורה (בראשית יב ה): "ואת הנפש אשר עשו בחרן". ופירש רש"י: "אברהם מגייר את האנשים ושרי את הנשים, שהכניסן תחת כנפי שכינה. מעלה עליהם הכתוב כאילו עשאום".

אברהם אבינו היה מקבל כל אדם (אפילו ערביים) בסבר פנים יפות, היה מאכיל ומשקה אותם מן המובחר שבביתו, והיה עומד עליהם ומשרתם כאילו הם אדוניו. מובא במנורת המאור (פרק קפו): "לאחר שאכלו ושתו ועמדו לברכו, אמר להם: וכי משלי אכלתם? משל א-ל עולם אכלתם, הודו ושבחו וברכו את מי שאמר והיה העולם".

האהבה שרחש אברהם אבינו לבריות, היא שגרמה להם להיות מוכנים לקבל ממנו ב'רוחניות'. לקרב לתורה ניתן אך ורק על ידי הענקת כבוד ואהבה.

לעומת זאת אצל נח, למרות שהוכיח את בני-דורו מאה ועשרים שנה, אף אחד מהם לא חזר בתשובה, ואפי´ בניו לא ניצלו אלא בזכותו. בספר ´הכתב והקבלה´ (בראשית לד כז) מובא: "וקראו הכתוב: ´מי נח´ על שהאשים ונמנע להתפלל עליהם ולהצילם שהוא היה סיבה לאבד הדור ההוא".

התביעה על נח היתה: מדוע לא התפללת עליהם?! מדוע לא נהגת עימם ב'אהבה ורחמים', אלא בתוכחה? על ידי 'אהבה' משיגים את המטרה, יותר מאשר בתוכחה גלויה.