התיעוד הנדיר מאלבומיהם של החיילים הנאציים בשואה נחשף

כשמסתכלים על התמונות הללו בתחילה הן נראות כמו עוד רצף של תמונות שגרתיות שניתן למצוא באלבומים ישנים מאותן השנים. ילדים מחייכים מנופפים למצלמה, רחובות לא מוכרים בשחור לבן, עיירות נידחות שנשכחו בחלוף השנים. אפילו בעלי האלבום מפציעים פה ושם בכמה תמונות, מצטלמים כתיירים וחיוך על פניהם. נעמדים לצילום קבוצתי לצד מבנים ישנים. לכאורה תמונות שתוכלו למצוא בכל אלבום תמונות אישי שצולם בשנות ה-40, אבל התאריכים שמופיעים בכתב דהוי מאחורי התמונות חושפים את הזמן והמקום בו צולמו התמונות, והתוצאה מצמררת.

הלווית ילד יהודי- מקום לא ידוע, משפחת הילד היא שהתארגנה ולקחה את בנם בידיים לקבורה. תמונה זו היא משנת 1941.

עשרות שנים אחרי שתיעדו חיילי וורמאכט נאצים את התקופה בה שירתו בזמן מלחמת העולם השנייה, נחשפות התמונות הללו לציבור הרחב כשהן מתעדות את חיי היום יום של היהודים בזמן השואה. בין השאר אפשר לראות בתמונות ילדים קטנים מחייכים בביטחון לחיילים, יהודים בעבודות כפייה ובחלקן אף בתי כנסת ובתים בוערים. על חלק מהתמונות מופיע הכיתוב המקורי שכתבו החיילים. במקרים אחרים נדרש תחקיר כדי להבין מה בעצם רואים בהן. חלק מהחיילים תיעדו שוב ושוב את אותם מצולמים לאורך תקופה, מה שמאפשר ללמוד לא מעט דווקא על היומיום של היהודים שבתמונות. אחרים תיעדו רק לרגע את האנשים והסיפורים שבהם נתקלו. בתמונות מסוימות לא נראה שהיהודים חוששים מהחיילים בזמן שבאחרות ניכרים בפניהם פחד, מבוכה והשפלה. לדבריו של הרב אברהם קריגר, מייסד מכון "שם עולם" העוסק בתיעוד והנצחת השואה, נמצאות בארכיוני המכון לאחר עבודת איתור מאומצת, אלפי תמונות שמקורן באלבומים אישיים של חיילי וורמאכט נאצים.

צילום מתוך מכונית של יהודים – החייל יושב ברכב ועובר בכפר יהודים, מסתקרן ומצלם את היהודים החולפים על פניו

"לפני שש שנים, החלו להגיע לידינו תצלומים מאלבומים של חיילי וורמאכט שתיעדו את התקופה בה שירתו בצבא", הוא מספר. "מה שמיוחד בתמונות הללו הוא שבניגוד לתמונות אותן צילמו חיילי אס. אס. שלמעשה היו אחראים על ריכוז היהודים בגטאות ושילוחם למחנות השמדה, שתמונות אלו צולמו על ידי חיילי וורמאכט שלא היה להם קשר ישיר ליהודים. באלבומים האלו מופיעות תמונותיהם של יהודים בזמן השואה שצולמו על ידי החיילים במצלמות אישיות, ככל שהדבר מצמרר, כמו תמונות תיירים שתיעדו את חוויותיהם בזמן המלחמה".

עבודות כפייה בקראקוב – רואים את אותם אנשים כשחיילים גרמנים מפקחים על עבודות הכפייה

בין התמונות שברשות המכון מופיעות תמונות שניכר בהן שהן יזומות. בחלקן אפשר לראות שהחיילים חיפשו במודע אחר יהודים כפופי קומה, נכים או מסכנים למראה, במטרה לתעד כהוכחה את תיאורית הגזע הנאצית. בחלק מהתמונות מופיעים יהודים במהלך עבודות כפייה כשמאחורי התמונות ניתן למצוא כיתובים כמו: "סוף סוף גם היהודים עובדים" והתבטאויות אנטישמיות אחרות. חלק גדול מהתמונות מתעדות בכמה שלבים התעללויות ביהודים, שריפת בתי כנסת כשבתחילה מופיעים המבנים שלמים, כשלאחר מכן מתועדים בסדרת תמונות ההרס והחורבן.

צילומים אלו "שואבים" את הצופה אל נקודת מבטו של החייל הנאצי ומאפשרים כניסה מזעזעת אל תוך עיניו. בחלק מהתמונות, הוסיפו החיילים הגרמנים בכתב ידם אמירות אנטישמיות כ"מזכרת" כדוגמת: 'פושעים יהודים', 'יהודים בעבודתם', 'התפוצצות בתי כנסת' והשפל מכולם: 'יהודים מתים'.

שער הגטו העתיק בלובלין - תמונה שצולמה בשנים 39-40 שחייל צילם את הגטו היהודי העתיק בלובלין

הדרך בה הגיעו התמונות לידי מכון "שם עולם" מרתקת אף היא. הרב קריגר מספר שכחלק עבודת המכון כמוסד מחקרי שעוסק בנושא השואה בהתמקדות בהיבטי הרוח והאמונה, כמו גם תיעוד ומחקר חיי היום יום בזמן השואה, שקד המכון להקמת ארכיוני ענק המתעדים בתמונות ומסמכים את חיי היהודים בשואה. בין חוקרי המכון ישנם מספר רב של חוקרים מקומיים ממדינות אירופה שתפקידם לאתר חומרים הקשורים לשואה בארכיונים פרטיים וציבוריים.

על מדרגות ישיבת חכמי לובלין, חייל גרמני שצילם חבורת זמר צוענית שניגנה לעוברים ושבים מחוץ לגטו

"לפני שש שנים", הוא מספר, "החלו להגיע לידינו תמונות מאלבומים פרטיים של חיילים ששירתו באותן שנים בפולין, ליטא ועוד. התמונות הגיעו ברובן מצאצאי אותם חיילים, דור שלישי למלחמה, שאיתרו את התמונות באלבומים פרטיים של בני משפחה מבוגרים. לרוב התמונות הגיעו בדרך עקיפה על ידי גורם שלישי בגלל שהמשפחות עצמן לא היו מעוניינות להיחשף. הן לא רצו לשמור את האלבומים המתעדים את הזוועה, אבל גם לזרוק אותם לא היו יכולות, וחיפשו דרך להעביר את הצילומים לידיים אחרות. וכך בדרך לא דרך הגיעו התמונות לידינו. חלק מהמשפחות העבירו רק תמונות בודדות, חלק העבירו אלבומים שלמים. בעיניים אנושיות, קשה לראות איך אדם מתעד עצמו מטייל ונהנה בחיק בטבע, כשלצד תמונות אלו מופיעות תמונות קשות של השפלה והתעללות."

שריפת בית הכנסת בעיירה החסידית קוצק – בתמונה משנת 1941 רואים את בית הכנסת היהודי עולה בלהבות

הדבר המרתק ביותר, לדברי הרב קריגר, הוא שרוב התמונות מתעדות בעיקר עיירות קטנות מהם לא שרדה אף תמונה. "בזמן שהערים הגדולות דוגמת וורשה ולודז' יש בידינו הרבה תמונות, ביניהן אפילו כאלו שצילמו יהודים", הוא מסביר, "באותן עיירות נידחות מדובר בתיעוד היחיד שקיים. ברוב המקרים לא נותר מרוב העיירות אף לא ניצול אחד, והתמונות שבידינו הן ההנצחה היחידה שקיימת לזכרם".

הגרמנים משתעשעים עם ילדים יהודים כשמצווים עליהם להצדיע במועל יד בגטו

בינתיים, הוא מספר, לא הצליחו לאתר את האנשים המופיעים בתמונות. "היו אנשים, ניצולי שואה, שהצליחו לזהות את המקומות המצולמים ולשפוך מעט אור על העיירות והמקומות שצולמו, אבל גורלם וזהותם של רובם המוחלט של המצולמים, נותר לוט בערפל".

מתקן הבראה\החלמה לחיילים גרמנים – הגרמנים הביאו אליו יהודים שינקו את הרכבים שלהם ועוד תפקידי שירות נוספים (תפקידים לצורך השפלת ודיכוי היהודים)

חייל גרמני מצטלם עם יהודי – מדי פעם נתקלו החיילים הגרמנים ביהודי שמראהו תואם את שטיפת המוח של הנאצים. כשהם נתקלו בדמויות ססגוניות הם מיהרו להצטלם לידם ולהראות את הגזע הארי ליד הגזע הנחות

חיילים גרמנים מחריבים בית קברות באזור ז'שוב

תמונה מגטו ורשה – במקרים כאלו אנחנו משערים כי מדובר בתמונה מבוימת. ניתן להניח שהחיילים הגרמנים נתקלו בבית כנסת, וציוו על היהודים להצטלם.