התשובות המתאימות לשאלות הלא מתאימות

יש לי שאלה אליכן. מי מכן זוכרת על מה כתבתי במאמר האחרון שלפני פסח?

לאחר הפסח זה כאילו העולם נברא מחדש.

מספרות לי נשים שאחרי הפסח, החזרה לשגרה לא פשוטה להן כלל. העומס לפני פסח רב. הרבה דברים שלא הספקנו לסדר לפני פסח, מחכים בתור עכשיו. יש צורך לבדוק ולהיזכר במה כן טיפלנו, ועד כמה טיפלנו בנושא. אז אזכיר לכן שהמאמר האחרון עסק בנושא של שאלות שהילדים שלנו שואלים אותנו, החשיבות של השאלות האלה וגם החשיבות של התגובה שלנו לקושיות שלהם.

עסקנו גם בנושא של שאלות שנשאלות ע"י ילדינו במקום ובזמן לא מתאים, ואיך מתמודדים עם סוג השאלות הזה.

בחרתי להביא לכן את תגובתה של ח', שנותנת מענה לחלק מהמקרים.

1. ח' כתבה: כשהילד שואל שאלה מביכה ליד אדם עם קושי או בעל מגבלה, לדוגמה: "למה לדודה רותי אין ילדים?", "למה חנה לא מזיזה את היד שלה?", אפשר לומר לאותו אדם כאילו בייאוש: "מה עושים עם השאלות של הילדים?".

בפנייתה זו של האם לאדם עליו שאל הילד, מאפשרת לו האם להגיב אם רצונו בכך. זה מוריד קצת מהמתח שנוצר. האדם מרגיש שמכבדים אותו, ושלא מסכימים עם התנהגות הילד. כך הופכים לשותפים למבוכה, ולא לכאלה שמביטים בו מבחוץ.

כמובן שכלל זה לא תקף בכל פעם, ויש צורך לראות אם זה באמת מעשי לעשות את הצעד הזה. מניסיון, כותבת ח', קרה לה שהאדם עליו שאל הילד הסביר בעצמו מה קרה לו. אפשר בהחלט לנסות, במקרה שזה מתאים לכם.

2. אחרי שיצאנו מהסיטואציה המביכה, חובה להסביר לילד שלא מצביעים על אנשים ולא שואלים אודותיהםבפניהם. אולי כדאי לסכם ביניכם על סימן שבו הילד ישתמש כשהוא רוצה להראות לכן משהו אך לא יכול להגיד או להצביע במפורש. כך הילד יידע שקלטתם אותו, ואח"כ יוכל לשאול את שאלתו.

3. שאלות מצביעות לפעמים על פחדים שהילד סובל מהם. בשאלותיו הילד מנסה להשיג מידע על המצב ממנו הוא חושש. במקרה זה יש צורך, בנוסף למידע שנספק לו, גם לדבר על המצוקה שלו, על מה הוא מרגיש וממה הוא חושש. כך נוכל גם להרגיע את הילד.

4. ולתשובה עצמה: כאשר אנו רוצים לספק לילד את המידע שהוא ביקש לדעת, כדאי לתת תשובות קצרות וענייניות, שיהיו מותאמות לגיל של הילד ולרמת הבנתו. השאלות שלהם נשאלות מתוך תמימות ילדותית, וכך תהיה גם התשובה.

שרה לנגזם היא מנחת קבוצות הורים בשיטת "תקשורת ומודעות עצמית ככלי לחינוך ילדים" ויועצת מוסמכת בשיטת מח אחד.