להתנתק מהמציאות ולהתחבר לאמת

כשחזרתי בתשובה, כל אורח החיים שלי השתנה. לא רק צורת החשיבה ודרך החיים, לא רק שגרת היומיום, אלא המקור ממנו אתה לומר כיצד לנהוג ובמה לבחור. לפני שחזרתי בתשובה, חייתי לפי דפוסי ההתנהגות המקובלים בחברה החילונית. "תני לו לרדוף אחרייך", "אל תעשי בשבילו אם הוא לא עושה למענך", "תתעלמי ממנו עד שהוא ילמד לקח", "קודם כל את וקודם כל הצרכים שלך!", "אם הוא לא מעריך אותך, תזרקי אותו! יש בחוץ עוד המון גברים שישמחו לתפוס את מקומו..." – אלו המשפטים שהנחו אותי בחיי ובבחירותי וכך הגעתי לזוגיות מקולקלת ולחיים ללא סיפוק אמיתי, כי משהו שם לא באמת עבד. שיקרתי לעצמי ולסביבה שאני חיה מצוין, שהעצות האלה באמת עובדות בשבילי, אבל האמת היא שמשהו בתוכי לא הרגיש שלם. ידעתי שהדרך הזאת לא באמת נכונה לי, לפנימיות שבי. הנשמה שלי רצתה משהו אחר. פשוט לא ידעתי להבחין מה לא בסדר, שהרי אם אתה גדל למציאות מסוימת, קשה לך לתפוס את הרעיון שיכולה להיות מציאות אחרת שתתאים לך הרבה יותר. קשה לשנות הרגלים, קשה לשחרר דעות קדומות, אמונות מושרשות, קשה להפוך את החיים למשהו אחר... אבל וואו, כמה שזה שווה את זה.

כשחזרתי בתשובה, הפסקתי להקשיב לדפוסי החברה המקובלים והתחלתי להקשיב לאמת המדהימה שגיליתי סוף סוף: התורה הקדושה. כשבורא עולם יצר אותי, את הגוף שלי, את כל מי שאני מבפנים ומבחוץ, הוא גם יצר ספר הוראות אשר תפקידו להנחות אותי כיצד עלי לנהוג על מנת למצות את התפקוד שלי מכל הבחינות עד תום. פתאום "תני לו לרדוף אחרייך" נשמע כמו משחק ילדותי, "אל תעשי בשבילו אם הוא לא עושה למענך" נתפס כאגואיזם מזעזע שאין לי שום רצון להתקרב אליו, "תתעלמי ממנו עד שהוא ילמד לקח" זה ממש לא פתרון לשום בעיה, "אם הוא לא מעריך אותך תזרקי אותו כי יש עוד המון גברים אחרים שישמחו לתפוס את מקומו" נתפס כמו בריחה במקום התמודדות. בואו ניכנס לעומק של העניין.

כשהייתי חילונית, לימדו אותי לתת לגבר לרדוף אחרי. להתעלם ממנו, להיות עסוקה מדי בשביל לתת לו תשומת לב, שיהיו לי חיים משלי שלא קשורים אליו והעיקר – שהוא ירגיש שאני לא 100% שלו, ובכך בעצם אשיג את מה שאני רוצה – שהוא ירדוף אחרי וירצה אותי. גבר נולד עם יצר צידה. יש לו טבע שגורם לו לרצות לצוד את מה שבורח ממנו. אך מה קורה כשהוא מצליח לצוד אותו? הוא ממשיך לטרף הבא. אז לא, אין לי שום עניין להיות טרף שמנסה לגרום לצייד לרדוף אחריו, וכשהוא ישיג אותי הוא ישתעמם וימשיך לטרף הבא... בא לי להיות שותפה שלו לציד של החיים! כשמתחתנים, צריך להבין שלא נכנסים פה לבית משחקים, נכנסים לבית שרוצים לבנות בו חיים משותפים, שותפות אמיתית! אם אשחק משחקי אגו ורדיפה, האם זו הדרך שלי להכיר את בן הזוג ולהבין אם הוא מתאים לחתונה או לא? האם זאת הדרך שלי לבנות שותפות אמיתית ביני לבין בעלי? ההיפך הוא הנכון. אז כן, אישה צריכה שיהיו לה העיסוקים שלה, הדברים שהיא עושה בזמנה הפנוי, אך עליה תמיד לדעת – בעלי בראש ובראשונה. הזמן שלי עם בעלי זה הזמן היקר והחשוב ביותר, את מירב ההשקעה שלי בזמן איכות אשקיע בזמן שלי עם בעלי, ולא רק שאבין את זה, אני גם אגרום לו להרגיש שהוא הכי יקר לי בעולם, יותר מכל אדם אחר. ולא, זה לא יגרום לו לקחת אותי כמובנת מאליה, כמו שהחברה גרמה לי להאמין בעבר... זה יגרום לו להעריך אותי. "כמים הפנים לפנים כך לב האדם לאדם" – כמו שאנהג, כך הוא ינהג כלפי.

"אל תעשי בשבילו אם הוא לא עושה למענך" – שמעתי לא פעם ולא פעמיים. אך האם זו הדרך הנכונה לבנות זוגיות? אם החלטתי להתחתן ולבנות בית, קודם כל ולפני הכל עלי לזכור שאלה אחת חשובה, אולי אפילו החשובה ביותר, שעלי לשאול את עצמי בכל יום מחדש, וזו הדרך לבנות בית לתפארת: "מה אוכל לעשות היום על מנת להקל על בן הזוג שלי?". לא שואלת מה הוא עשה למעני היום או אתמול, לא שואלת האם מגיע לו או לא מגיע לו לפי ההתנהגות שלו, לא שואלת אם הוא עושה מספיק למעני. כל מה שאני רואה לנגד עיני זו היכולת שלי להקל עליו, לעזור לו, להיות עזר כנגדו. אישה שתפעל כך באמת ובתמים, גם הבעל הכי לא אכפתי והכי לא עוזר או מעניק שקיים בעולם, ישתנה מקצה לקצה! החברה גורמת לנו להאמין שאנחנו צריכים לתת רק אחרי שנקבל, או לפי מה שאנחנו מקבלים, "להחזיר באותו מטבע". אך אין זו האמת. עלי לנהוג בבעלי בכבוד ובנתינה אינסופית, גם אם הוא בעצמו לא כזה. היחס שלי כלפיו ישנה את היחס שלו כלפי בסופו של דבר, וגם אם זה ייקח זמן, וגם אם הוא לא יראה את הטוב שאני עושה למענו... יש מי שרואה. יש מי שיודע. בורא עולם לא מפספס רגע אחד של מאמץ מצידך. הוא רואה את מסירות הנפש שלך למען הבית שלך. האם נדמה לך שיש איזושהי מציאות בעולם שבורא עולם יראה את הבת שלו מוסרת נפש ולא יעניק לה מידו הרחבה? לא יעשה ניסים בתוך ביתה? האם השכינה לא תדור בבית שכזה? היא תזכה לאור אינסוף בתוך ביתה! היא תראה ניסים גלויים בחייה! ולמה? כי בדור שלנו, כשמלמדים אותנו ללכת עם הגאווה, עם האגו, כשמלמדים אותנו לבחור במה שקל במקום להתאמץ, מי שמוסרת נפש בדור כזה למען הבית שלה – קונה את עולמה. העולם הזה והעולם הבא.

לסיום, המציאות הכי קשה שעלינו להשתחרר ממנה היא המציאות לפיה: "אם קשה לך, אם הוא לא מעריך אותך, אם אתם לא מסתדרים – תעזבי אותו. יש עוד הרבה שישמחו למלא את מקומו...". לעולם אל תקשיבי לעצה הזאת! מי שהחליט שהאדם איתו התחתנת הוא זה שיהיה בעלך – זה בורא עולם, ולא אף אחד אחר. כן, יש מקרים יוצאי דופן בהם אפילו רבנים יגידו שיש צורך בגירושין, אך כל עוד לא מדובר במקרה קיצוני, כל עוד לא מסרת נפש למען הבית שלך, כל עוד לא ניסית הכל – אל תוותרי! בכל מיני צורות, בכל מיני מצבים, בכל מיני מקומות שאת מגיעה אליהם בחיים, ניתנת לך האפשרות לעבוד על המידות שלך. אם לא ניצלת את ההזדמנות לפקוח את עינייך, להבין מהן המידות שעלייך לעבוד עליהן ולשנות אותן, תגיעי למקום אחר או תפגשי אדם שישים לך מראה מול הפנים ויגיד לך: "ככה את!", גם אם לא נעים להסתכל על זה ולהודות באמת... זה תפקידו של בעלך בחייך. כל אחד חושב שהוא הכי בסדר, הכי צודק, וגם אם לא, אז הוא אומר: "זה אני!". בכל אחד יש חסרונות ונכון, יש דברים שאי אפשר לשנות, אך על המידות שלנו (מידת הגאווה, מידת העצלנות, מידת האנוכיות, מידת הקמצנות, מידת העצב, מידת הכעס, מידת הנתינה, מידת הדיבור, מידת היושר וכו') תמיד אפשר לעבוד, ובסופו של דבר מי שהכי ירוויח מזה — זו את.

להודות בטעויות, לרצות להיות אדם טוב יותר — זה מה שהופך אותך לאדם גדול יותר.

את יכולה לברוח מהמקומות האלה או להיפרד מהאנשים האלה, אך כך או כך זה ימשיך להגיע... תיפרדי מבעלך כי את לא מסתדרת איתו ותתחתני עם גבר אחר איתו תסבלי מאותן בעיות, כי לא עבדת על המידות שלך בנישואין הראשונים... אין לאן לברוח. הכי קל זה לקום וללכת, להיפרד, להתרחק ואפילו להתגרש מאותו אדם שלא "מקבל אותך כמו שאת", אך אין זה נכון, הוא פשוט שם לך את המראה ההיא מול הפנים כי זהו חלק מתפקידו של בן הזוג, לעזור לך לתקן את עצמך. אם רק תפקחי את עינייך כדי להבין שכל מה שקורה וכל מי שמגיע, זה כדי ללמד אותך שיעור שעלייך ללמוד, אותו שיעור שעוזר לך לעבוד על המידות שלך, תרוויחי.

אם לא תביני, תגיעי לעוד מקום או תפגשי עוד אדם שיאלץ אותך בסופו של דבר להתמודד ולשנות.

אז למה לא עכשיו?

תתנתקי מהמציאות השקרית לפיה אם את לא מאושרת עכשיו, קומי ותלכי, ותתחברי לאמת – תישארי ותתמודדי, תמסרי נפש למען שלום הבית שלך. אישה כזאת תבנה בית לתפארת, כי בורא עולם איתה.