מי שמפחד מבחורה עוצמתית – שיקום!

אולי משהו יכול לענות לי?

כבר כתבתי כאן כמה טורים אנונימיים, אבל התגובה שלכם על המכתב הזה חשובה לי יותר מכולם.

ב"ה אני מוכשרת מאוד, חכמה, חברמנית, נראית טוב, אופטימית וחייכנית, מעניינת אולי גם מרתקת, עובדת בעבודה מכובדת ומכניסה, משפחה מעולה חמה וכיפית.

בקיצור, בחורה מוצלחת עם שם מוצלח.

לא באתי כאן להתגאות, אלא אלו עובדות בשטח, שגם לסביבה הקרובה או הרחוקה שלי אין עליהן עוררין. זו מדעות עצמית למתנות שמיים. ואולי כאן המקום גם לומר תודה לה'.

אבל...

וכאן מתחיל האבל הגדול...

אני מעל 16 שנה בשידוכים (ורשומה טרייה גם לאתר שבע ברכות...).

ישנן כ"כ הרבה "נשמות טובות" שבמהלך השנים רצו לתת חוות דעת "מקצועית" ממרומי ניסיונם (הדל!).

וכך זה התחיל:

"אין... כל הבחורות החכמות נתקעות, החכמה לא תורמת, לכן היא רק מזיקה".

"תראי כמה בחורים פסלו אותך בטענה של 'היא חכמה מידי'"!

"בחורים לא מחפשים בחורה מוכשרת מדי, הם מעדיפים בחורה פשוטה".

"העוצמה שלך מבריחה בחורים".

"בחורים מפחדים מבחורות מוצלחות, וזה לא משנה כמה מוצלחים הם בעצמם".

"אל תספרי לבחורים כמה את פעילה, הם נבהלים".

"בפגישות הראשונות תשתדלי לשמור על פרופיל נמוך ולהיות כריזמטית פחות, זה יוצר רושם של בחורה שתלטנית".

"בטח את בולעת בחורים בלי מלח, הם מרגישים עלובים לידך...".

פעם אחת, לפני המון שנים, אולי כשהייתי 4 שנים בשידוכים, דוד שלי לקח אותי לשיחה.

הוא אמר לי: "תראי, את כמו הבת שלי, ואת יקרה לי, ואני אומר לך מה שהייתי אומר אילו את היית הבת שלי. בחורים מפחדים מבחורות מוצלחות מידי, את חייבת להוריד פרופיל, לתת פחות במה לעצמך, לדבר לאט יותר, בעוצמה פחותה, ככה יגדלו הסיכויים שלך".

האמת, הייתי קטנטונת. קצת נפגעתי מהביקורת הזו, ועוד מדוד. זה היה מביך מאד, במיוחד שידעתי שאת הדעה שלו הוא לא שומר רק לעצמו...

אבל היה חשוב לי לענות לו (בנימוס ולאט, עד כמה שהייתי מסוגלת).

שאלתי: "הרי לא מדובר בכל הבחורים?", והוא מיד ענה: "לא, רוב".

"יפה. אז תרשה לי לעדכן שאני לא מתכוונת להתחתן, או להיפגש, עם הרוב. מספיק לי אחד בודד בשבילי, שידע להעריך אותי וירצה אותי מלכתחילה, כמו שאני, ודווקא בגלל מי שאני".

הוא שתק.

בזמנו לא ידעתי אם זה בגלל שנתתי לו מענה הולם או בגלל שלא היה לו כח בשבילי.

אבל מבחינתי, הצלחתי לעבור עוד התמודדות בדרך אל...

במהלך השנים קיבלתי ממנו מסרים הרבה יותר עדינים, אבל עברנו גם אותם.

(במאמר מוסגר חשוב לי לציין שאני לא כועסת עליו. הוא מגיע עם המון רצון טוב, אבל הביקורת הזו מתישה, במיוחד כשהיא מגיעה יחד עם המוני מילות ביקורת ועקיצות במהלך השנים מצד המון אנשים שבדרך. חייבים לפתח מנגנון הגנה מכובד כדי להישאר שפויים, חזקים ומחוסנים, ולהצליח להמשיך לחייך. זו דעתי).

לפני חצי שנה נפגשתי עם בחור, וזה לא יצא, אך במהלך הפגישה התברר שהבחור מכיר את הדוד. הדוד בהא הידיעה, כן, הדוד שהזכרתי.

טוב, בכל אופן זה לא התאים, וזה ירד. לגיטימי.

אחרי שבועיים אני מקבלת שיחת טלפון מ... הדוד.

הוא אומר לי "היי, שמעתי שנפגשת לפני שבועיים עם איקס...".

אני נושמת עמוק לעצמי. ה', מה הולך להתפתח כאן?! איזו דייסה בשלתי לעצמי...

והוא ממשיך: "הבחור התרשם ממך מאד, והאמת, הוא רצה מאד להמשיך (ברוך ה', מוכר), אבל בכל זאת הוא חושב שחבר שלו יכול להתאים לך מאוד (ממממ... מעניין). אז אני כבר דיברתי עם הבחור (אופס), והוא מעוניין מאד להיפגש איתך (מעולה!)".

שמעתי את הפרטים. באמת עושה רושם לעניין. בררתי ונתתי אישור לפגישה.

אבל אז קיבלתי שיחת מוסר, של רגע לפני.

"תראי, לפני הרבה שנים דיברתי איתך ונפגעת, אבל נראה לי שגדלת מאז, ולכן אני רוצה לבקש ממך...".

כן, אני כבר יודעת את ההמשך. זה שוב חזר על עצמו.

"את חייבת להיות פחות עוצמתית, לדבר יותר לאט, להוריד פרופיל... בחורים לא אוהבים... בחורים מפחדים...". נו, מוכר... ומתיש...

אז החלטתי לענות לו בצורה הכי ברורה שיש, בשבילו, ו... במיוחד בשבילי.

"דוד יקר, אני מודה לך באמת על הדאגה הכנה והרצון לסייע לאורך כל השנים, אבל חשוב לי שתבין אותי בצורה הכי ברורה שיש. המציאות היא שאני כבר מעל 16 שנה בשידוכים. אילו הייתי מקשיבה לך, זה היה הופך אותי להיות – לא אני. הייתי צריכה להיות שחקנית על במה, לייצג משהי אחרת. אבל אני לא אדם שלילי שצריך לשנות אותו, אני רואה את כל היכולות שלי כמעלות, ואני מחפשת את זה שידע לאהוב אותי ככה, כי זה מה שהוא חיפש מלכתחילה. זה שיגיד 'אל הנערה הזו התפללתי'. אני עדיין מתעכבת, רק מכיוון שהקב"ה עדיין לא הפגיש לי את שלי".

"אז אני מבקש ממך, לפחות בפגישה הראשונה תעשי מה שאני מבקש", הוא ענה לי.

ואני: "תראה, אם אני 16 שנה בשידוכים, הרי כבר נפגשתי עם המון בחורים, לעיתים קרובות רק פגישה אחת, נכון? ואם גם בפעם האחת הזו לא הייתי אני, הייתי משתגעת ומאבדת את השפיות. אתה יודע כמה חברות שלי בדיכאון ולא מוכנות כבר להיפגש?! ואילו אני הפכתי את זה לחוויה (שאני מחכה לסוף שלה...). אמרתי את הדברים בעבר, ואומר שוב: מה שאתה טוען שבחורים מפחדים – בעלי ירצה אותי דווקא בגלל זה, ויותר מזה, בעלי יהיה עם נפש עוצמתית יותר ממני. אני עוד אעריץ אותו כי הוא יהיה הרבה יותר ממני".

ונפגשתי.

רק נכנסתי לפגישה, והבחור אומר: "טוב, תוציאי ציפורניים".

???

מה? לא הבנתי מה הוא רוצה בכלל, והוא ענה לי: "פשוט אמרו לי שאת א. ב. ג. ("אמרו לי" זה הדוד, למי שלא הבין...), אז אמרתי להם שאני לא מפחד"...

ככה התחלנו.

בכללי אני נפגשת ולא מתמרחת, אבל כאן –

פגישה ראשונה – שעתיים,

פגישה שניה – חמש שעות.

הרבה זמן לא נהניתי ככה. יותר מזה – היה מעניין לשמוע מבחור לעניין כמוהו: "תראי, בחיים לא נפגשתי עם בחורה מיוחדת, מרתקת, מוכשרת ו... כמוך, פשוט חוויה להכיר אותך...

"אל תיכנעי לאף אחד שמנסה להחליש אותך (כן, הוא היה מספיק חכם לקלוט את זה לבד בשיחה שלו עם הדוד...), גם לא יצליחו להחליש אותך... את אדירה ותמשיכי להיות כזו, אין, אין עליך.

"ואל תדאגי, אני אמסור לדוד שלך מי את באמת...".

האמת היא שיכולנו להמשיך הלאה, והסיפור יכול היה להסתיים בסוף טוב ומושלם.

אבל השידוך ירד, על עניין אחר לגמרי. פשוט זה לא היה שלי.

אבל המסר לדוד הועבר בצורה הטובה ביותר.

וגם המסר עבורי הועבר בצורה הטובה ביותר.

מסרים משמיים...

ולכם?

כן, חשוב לי מאוד לקרוא את תגובתכם.

באמת?! האם בחורים מוצלחים מפחדים מבחורות מוכשרות?!