מה מניע את כדור הארץ במהירות 1670 קמ"ש? 5 נקודות למחשבה

חימום חלופי

בגיל מבוגר קיימת סכנה מוגברת לסבול מקור, כתוצאה מירידת חום הגוף. מצב זה, הקרוי "היפותרמיה", מתרחש כאשר טמפרטורת הגוף צונחת אל מתחת ל-35 מעלות, בעוד שטמפרטורת הגוף התקינה היא 37 מעלות צלזיוס.

טמפרטורת ליבת הגוף, "המדחום הפנימי" שלנו, נעה בין 36.5 ל-37.6 מעלות צלזיוס. זו הטמפרטורה האופטימלית לפעילות תקינה של הגוף. הגוף יודע להתמודד בטמפרטורות שבין 35 ל-41 מעלות, אך כל סטייה מטווח זה עלולה להסתיים באסון.

האיבר ששולט על איזון הטמפרטורה הוא גרעין ההיפותלמוס במוח: בכל ירידה בטמפרטורת הגוף, פועל ההיפותלמוס לשמירה על חום הגוף באמצעות התכווצות כלי דם ורעד. במקביל מופחתת זרימת הדם לאיברים פחות חיוניים, כמו קצות האצבעות, האוזניים והאף, כדי להזרים כמה שיותר דם אל הלב והמוח.

רגע, מה לגבי תינוק בן יומו? טמפרטורת הרחם הייתה 37. כאן בבית, טמפ' החדר של 26 הוא זעזוע למערכת! מדוע? כי כאשר אדם בוגר מרגיש קר מדי או חם מדי, ההיפותלמוס שולח הוראות לתאים שלנו, אם לייצר יותר או פחות אנרגיה. אך מה יהיה גורלו של תינוק בן יומו, שההיפותלמוס שלו עדיין אינו מפותח, כמו שאר האיברים שלו בגיל זה? מי יווסת את חום גופו כעת, כשהוא נמצא בסכנת היפותרמיה ועלול למות?

אך הפלא ופלא, הגוף שלנו ערוך גם להתמודדות זו:

שכבה של רקמה מיוחדת סביב כלי דם ואיברים הכרחיים נוספים, מייצרת חוֹם באופן פעיל. זהו השומן, אך זהו אינו שומן רגיל אלא שומן חוּם, סוג מיוחד של שומן, הנמצא בעיקר בתינוקות שזה עתה נולדו ועוזר להם ליצר חום.

ככל שהיפותלמוס מבשיל, הכבד ואיברים נוספים מקבלים על עצמם את תפקיד ייצור החוֹם, והשומן החום מתמוסס. מדהים! אך מי תכנן זאת?

מכ"ם

אחד היצורים המרתקים ביותר בבריאה הינו העטלף.

העטלף עף בעזרת קרום המתוח כגומי בין אצבעותיו. בהיותו יצור לילי מובהק, נבראו עיניו לראייה בחושך, אך הן אינן חזקות וכמעט שאינן מסייעות לו. כיצד, אם כן, הוא מסוגל לעוף, לאתר מזון ולנווט בחשיכה מוחלטת? לשם כך חננו הבורא בחוש מיוחד, הדומה למכ"ם, באמצעותו הוא "רואה" בחושך באופן טוב יותר מכל יצור אחר. הוא משמיע קולות בתדר גבוה (צלילים שאיננו מסוגלים לשמוע) וקולט את ההדים החוזרים אליו כתוצאה מהיתקלות גלי הקול בעצמים שבסביבה.

לפי עוצמת הקול המגיעה אליו, הוא יודע את אשר לפניו. כך הוא יכול  ללמוד על המיקום, הצורה והתנועה של עצמים שנמצאים בסביבתו, לנווט בחשיכה המוחלטת של המערות והיערות בלילה, מבלי להתנגש בעצמים או בבעלי חיים אחרים, והכי חשוב - לאתר ולצוד חרקים ויצורים קטנים שמהם הוא ניזון.

כלומר, יש לעטלפים מנגנון של "זיהוי מיקום לפי הדהוד". הם משמיעים קריאה והזמן שעובר בין הקריאה להד שלה מסייע להם להבין את המרחק של עצמים שמחזירים את ההד. זוהי מערכת שנקראת באנגלית סונאר - "ניווט והתמצאות באמצעות קול", או "אקו-לוקיישן". העטלף יכול, באמצעות הסונאר, לזהות אפילו שערה בחשיכה ולא להתנגש בה!

כיום מתבצעים בעולם מחקרים רבים על מערכת הסונאר של העטלפים ומדענים וחוקרים לומדים ממנה כיצד לשפר את מכשירי הסונאר, הניווט והרדאר המצויים בשירות האדם. ככל שמעמיקים חוקרי הטבע לנבור בנבכי הטבע, הם מגלים תכנון וסדר מופתי, המורים בבירור על יד עליונה ומכוונת, בעלת חוכמה אדירה, שיצרה אותו.

כדור הארץ - מתוכנן?

האם ידעת עד כמה מתוכנן הוא כדור הארץ? עם התקדמות המדע בחקר כדור הארץ, גילו החוקרים יותר ויותר תנאים מדויקים הנדרשים לקיומנו, שאם ייחסר אחד מהם – לא יוכלו חיים להתקיים על פני הכוכב.

מרחק כדור הארץ מהשמש: לו היה המרחק קצר יותר, היינו נשרפים! לו השמש הייתה מרוחקת מעט יותר, היינו גושי קרח!

רגע, איך הגיעו השמש וכדור הארץ בדיוק למקום ולמרחק המתאים לקיומנו במרחבים האין סופיים של החלל?
יתירה מכך, איך הם נשארים במרחק הזה באופן קבוע בלי לזוז ממנו אפילו סנטימטר אחד?

מהירות סיבובו של כדור הארץ: כדור הארץ מסתובב סביב צירו ומשלים סיבוב שלם ב-24 שעות לערך, מה שיוצר את תופעת היום והלילה. אם המהירות הייתה יותר נמוכה, כגון: 170 קמ"ש, היה אורך היממה מגיע ל-240 שעות, 120 שעות יום ו-120 שעות לילה! לו היה אורך היום 120 שעות רצופות, השמש הייתה גורמת להתייבשות כל הצמחייה. ומצד שני באותם 120 שעות  לילה רצופות, הצמחייה הייתה נובלת, משום שהפוטוסינתזה (תהליך יצירת המזון של הצמחים), נעשית בעזרת קרני השמש...!

רגע, כדור הארץ שאנחנו עומדים עליו מסתובב במהירות 1,670 קילומטר לשעה! מהו המנוע העצום שמסובב את כדור הארץ במהירות אדירה? מה יקרה אם הסיבוב ייעצר פתאום? (על פי מחקרים, הדבר יוביל לאסון) ואיך יצא שכדור הארץ מסתובב בדיוק במהירות המתאימה לקיומנו?!

ציר הסיבוב: הציר של כדור הארץ נמצא בשיפוע של 23.5 מעלות, ובכך הוא מעניק לארץ את עונותיה. בזווית אחרת היו כל המים מצטברים בקטבים כהררי קרח, והשטח שבין קו המשווה לקטבים – היה הופך למדבר עצום...! האם זה במקרה?

כוח המשיכה - אם כוח המשיכה היה נמוך יותר, היינו מרחפים, כפי שקורה על הירח. אך אילו כוח המשיכה היה גדול יותר, היינו כבדים כל כך שלא היינו יכולים לנוע.

הרי לנו התכנון הנפלא שבכדור הארץ. ויש שאלות שעדיין לא שאלנו: מהיכן התנופה של כדור הארץ להמשיך להסתובב מבלי לעצור? מדוע איננו מרגישים בתנועת כדור הארץ? ומה מחזיק את כדור הארץ שלא ייפול? עצור וחשוב לרגע! הייתכן שבמקרה כדור הארץ הגיע "בדיוק" למרחק המתאים מהשמש, ובמקרה הוא מסתובב בדיוק במהירות המתאימה לו?!

אי אפשר שלא להעריץ את התבונה העליונה, שיצרה את כל התנאים האלה!

עקיצת יתוש

עלינו להבין שאין צירופי מקרים בעולמו של בורא העולם. גם מה שנראה לנו רע בעולם הזה, הוא רק חלק מתוכנית גאונית בעלת מטרה מוגדרת. אפילו עקיצת יתוש הגורמת לגירוד מציק, היא חלק מתהליך מחושב להפליא, אסביר מדוע:

נקבת היתוש זקוקה לחלבונים כדי לייצר את ביציה, חלבונים אותם היא צריכה להשיג מדם של יונקים, לכן היא מצוידת ב"מזרק". דא עקא, שכל אדם היה הורג את היתושה הטורדנית מיד ברגע שהוא חש בכאב.

לשם כך נתן הבורא לנקבת היתוש חומר הרדמה מדויק להפליא, המותאם לגוף האנושי, שאותו היא מזריקה בטרם מציצת הדם, יחד עם חומר מונע קרישת-דם (במטרה למנוע מהדם לקרוש לפני שהיא משיגה אותו). לאחר מספר דקות הסם שהזריקה לעור שלך מתפוגג, ורק אז מתחיל הגוף לחוש בגירוד, זמן רב לאחר שהיתושה כבר אספה את החלבונים והתעופפה מן המקום...

הגירוד שאנו חשים הוא תגובת-נגד שהבורא יצר בגוף האדם, אשר נלחם באנזימים שהשאירה נקבת היתוש בעקיצתה. הגוף יודע להבחין מיד בחומרים שהיא הזריקה ולמגר אותם מתוכו. פלא אדיר!

אפילו דבר קטן ומרגיז, כמו עקיצת-יתוש, אינו אלא חלק מתוכנית גאונית של בורא עולם. הכול מתוכנן - גם הטוב וגם מה שנראה לנו כרע...

מי גילה את הדינוזאורים?

רבים חושבים שאם נמצאו דינוזאורים מהעבר, יש כאן סתירה לאמונה היהודית. לאמיתו של דבר אין זה נכון, אם בוחנים את המידע שכתוב בתורה. בפרשת הבריאה (בראשית א, כ"א – כ"ב) נאמר כך: "...וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ... וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם חֲמִישִׁי". 

לפי התורה, ביום החמישי היה פרק זמן בהיסטורית העולם, שבו עדיין לא היו בו יונקים (חיות ובהמות) ולא בני אדם, ומי ששלט באותו פרק זמן הם התנינים הגדולים, החיה הרומשת אשר שרצו במים ועוף כנף. בהמשך, ביום השישי, נברא האדם.

מי הם אותם "התנינים הגדולים" הנזכרים בפרשת הבריאה? עוד יש להבין: בפרשת הבריאה, שנכתבה בקיצור נמרץ, לא הוזכרו כלל שמותיהם של בעלי חיים, אלא רק משפחות כלליות: עוף, רמש, חיה ובהמה. מדוע זכו רק התנינים ששמם יוזכר?

אלא, על פי הפשט מיהם "התנינים הגדולים"? בעלי החיים שאנו רגילים לכנות "זוחלים" בעברית מודרנית נקראים בתורה "תנינים". יש כאן שם משפחה כללי ולא שם פרטי (כמו בהמה - שם משפחה כללי לעומת כבשה - שם פרטי). כלומר: "תנינים הגדולים" הכוונה לשם משפחה כללי לכל הזוחלים הגדולים.

ומי שישאל, הרי לא כתוב בתורה דינוזאורים, כתוב "התנינים הגדולים"? נשיב: וכי מצאו בחפירות דינוזאורים עם תעודת זהות ששמם "דינוזאורים"? בוודאי שלא! אלא מדובר בשם שהמדענים הדביקו להם.

אם לא די בכך, במדרשי חז"ל ישנן עדויות על בעלי חיים ענקיים שחיו בעבר לצידם של בני אדם. לבעלי החיים הענקיים האלו קראו חז"ל בשם "ראמים" המופיע בתורה (אין הכוונה לחיה הדומה לצבי).

מיהו הראם, על פי התורה וחז"ל? מסופר במדרש רבה (בראשית ל"א, י"ג) על בעל חיים גדול, שלא נכנס לתיבת-נוח מרוב גודלו, ורק הגורים שלו נכנסו לתיבה. במדרש נוסף (ילקוט שמעוני, תהלים רמ"ז, תרפ"ח), מתואר בעל חיים שבשעה שהוא רובץ, הוא נראה כמו הר. הוא בעל קרניים, ואורכו - ויש אומרים היקפו - 100 אמה. כיום אנו יודעים שהדינוזאורים הגדולים ביותר הגיעו לאורך של כ-50 מטר. איך נראה הראם? רבינו סעדיה גאון מתרגם את המילה "ראם" למילה "קרקדן" שבערבית עתיקה, וזה קרנף בעל שתי קרניים. אם כן, מדובר ביצור דמוי קרנף עם קרניים.

תיאור זה של חז"ל – על חיה ענקית כמו הר ובעלת קרניים - היה בוודאי מעלה בעבר חיוך על פני קוראיו... אך היום הם מגלים שהיו בעבר באמת כאלו. על פי התשובה היהודית, אנשים באמת ראו דינוזאורים - הם ראו את היצורים האלו.

כשנתבונן ונעמיק בדברי התנ"ך וחז"ל, נמצא שלא רק שאין ניגוד בין היהדות לבין ממצאי המדע אודות זוחלי הענק, שקיבלו את השם "דינוזאורים", אלא שהתנ"ך וחז"ל אף דיווחו עליהם אלפי שנים לפני שלאנשי המדע נודע דבר קיומם.

(סיכום דבריו של הרב זמיר כהן בהרצאתו  "תורה ומדע, אבולוציה דינוזאורים")