מצמרר: מה עומד מאחורי סיפור המצבה שמסעיר את הרחוב החרדי?

סיפור מרעיש ומצמרר במיוחד של השגחה פרטית, הופץ בימים האחרונים בירושלים וסביבותיה, וגרם לחיזוק רוחני ברמה בלתי ניתנת לתיאור.

ר' דוד קלצקין הוא יהודי יקר שמועסק בחברה קדישא בירושלים, ובחול המועד פסח לפני כחודש, כשהשתתף בהלוויה בהר המנוחות – צדה את עיניו לפתע מודעת פרסום של חברה העוסקת בשיפוץ מצבות. הוא הרים את הדף ותחב אותו לכיסו, ואחר המשיך בעבודת הקבורה.   

באותו ערב, כ"ו ניסן תשע"ח, כשחזר היהודי מההלוויה – החליף את בגדיו, ואת תכולת הכיסים הניח על השידה.

ביום שלמחרת, קצת לפני שיצא לתפילת שחרית – החזיר את הפריטים מהשידה לכיסיו, כשאת דף הפרסומת התכוון להשליך לפח. "באינסטינקט הסתכלתי על הפרסום וראיתי תמונה של שתי מצבות. מימין מצבה ישנה מאובקת עם הכיתוב 'לפני', ולשמאלה אותה מצבה נקיה לאחר השיפוץ עם הכיתוב 'אחרי'. התאמצתי לקרוא את האותיות הקטנות שעל גבי המצבה, וכך כתוב שם:  פ"נ האישה החשובה עטקה טויבה ע"ה, בת הרב דוד שחור ז"ל".

אותה צדקת, כך מסתבר, זכתה להיקבר ליד קברי אבותיה "מה שלא זכו אחיותיה שנהרגו על קידוש השם. הסקתי שכנראה מדובר בניצולת שואה שלא זכתה להינשא. לפי התאריך מיד הבזיק במוחי שהיום מלאו 47 שנים לפטירתה של הגלמודה, וראיתי בכך השגחה פרטית נדירה שלאחר ימים רבים שהפתק מונח בכיסי, אני קורא אותו בדיוק ביום היארצייט".

"האדמה שבערה מתחת לרגליהם, גרמה להם לעזוב את רוסיה"

עם התחושה הזו החליט היהודי לומר קדיש לעילוי נשמתה בתפילת השחרית, ולאחר התפילה סיפר את הסיפור לציבור המתפללים, ורבים לקחו על עצמם ללמוד משניות ולהדליק נרות לעילוי נשמת המנוחה.

כשראה שהסיפור נוגע במתפללים ומעורר אותם לקבלות טובות, החליט מיודענו להעביר אותו בעוד ועוד ערוצים, עד שהפך עד מהרה לויראלי. "זה הגיע לאלפי אנשים שאיני מכירם, שאף הם עשו דברים טובים לעילוי נשמת הגלמודה הנ"ל", שחזר. "לאחר מכן טלפנתי לבעל הפרסומת ושאלתיו על פרטי המצבה. לשאלתי, הוא ענה שמזה שנים הוא עובד בתחום, ומפעם לפעם ביקש מלקוחותיו רשות להדפיס תמונת מצבת קרובם לצרכי פרסום, אך רובם לא הסכימו בשל כבוד המשפחה".

עד שיום אחד פנה אליו הגאון רבי בנימין רימר מישיבת טשעבין בירושלים (חתנו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל), וביקש לשפץ מצבה של קרובת משפחתו. "סברתי שבמקרה הזה שאין משפחה קרובה שיכולים להיפגע אולי זו הזדמנות, ולשמחתי הרבה הרב הסכים ואף הוסיף שאולי ייצא בעתיד טובה לנשמת הגלמודה. כך מודעת הפרסום מסתובבת כבר מעל 12 שנה".

כששמע היהודי היקר את הסיפור שמאחורי מודעת הפרסום, סיפר לו את נס ההשגחה שאירע לו – שבדיוק ביום היארצייט, קרא את הפרסום. או אז התקשר אותו משפץ מצבות אל הרב רימר על מנת לספר לו את הנס, וכן על מנת לשמוע פרטים נוספים על הנפטרת. "והוא סיפר כי היא עלתה לארץ בשנת תרצ"ד, מספר שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. תחילה גרו במינסק שברוסיה, כאשר האב הסתבך עם רשויות המס והקג"ב הגיעו באחד הלילות לעצור אותו".

אז צעקה אותה בחורה לשוטרים: 'תעזבו אותו. זו אני שעשיתי את עברות המס, ואבי לא קשור כלל לעסקים'. כל כך עקשנית הייתה בטענותיה עד שבאורח נס ממש עזבו השוטרים הרוסיים את הבית, וחזרו כלעומת שבאו ובידיים ריקות. בזכות זה חיי האב ניצלו לפי שעה, אך האדמה הבוערת מתחת לרגליהם גרמה להם לעזוב את רוסיה, ולעלות לארץ הקודש.

לאותה אישה קראו טובה שחור, והיא הייתה ערירית עד סוף ימיה אך עסקה בצדקה למוסדות לימוד תורניים כל חייה.  

"את המשחה הזו תמרחי על הילדים שלך, לא עליי"

אבל זה עוד לא סוף הסיפור. ביום שני, ח' באייר, הפתיעה את ר' קלצקין שיחת טלפון מיהודי אנונימי בשם אהרון.  אותו אהרון פגש את גברת טובה שחור לפני כחמישים שנה, כאשר נזקק למשחה כלשהי והגיע לבית המרקחת בתל אביב, כדי לרכוש אותה. שחור הייתה אז הרוקחת שעזרה לו, אלא שחלה טעות כלשהי במכירה ואהרון שב למחרת היום לבית המרקחת, כשהוא כועס ומפטיר לעבר שחור: "את המשחה הזאת תמרחי על הילדים שלך, לא עליי".

המודעה שהביאה לבקשת מחילה מהנפטרת

כמובן שמבוכה גדולה נוצרה בבית המרקחת. הצוות ששהה במקום לא ידע כיצד לנחם את טובה הערירית, שנותרה מתבוססת בדומיית כאב ולא השיבה דבר. אהרון לא הבין מדוע זו התגובה שהוא מקבל, אך הדברים כבר נאמרו והוא יצא בסערה מבית המרקחת ושכח מהעניין.

השנים חלפו. אהרון נישא וקיווה לילדים משלו – אך לא זכה להם במשך שנים רבות. או אז נזכר באותה רוקחת ובמילים שאמר, והחל לתור אחריה כדי להתנצל על דבריו, אלא שהיה זה מאוחר מדי. כשסוף סוף הצליח לאתר את עקבותיה בבית האבות בגדרה שם שהתה בערוב ימיה – נאמר לו כי גברת שחור נפטרה.  

הרגשת החמצה איומה אפפה אותו אומנם, אך אהרון המשיך בחייו עד לאותו בוקר מרטיט, לפני כ-15 שנה. לדבריו, צעקת אימים נפלטה מפיו כשהביט במראה ודמות מעוותת ניבטה אליו מתוכה. הייתה זו דמותו שלו שהשתנתה לבלי היכר, ואף גון קולו הנעים שעזר בפרנסתו כחזן ובעל קורא, נעלם כלא היה.

הסיר את נעליו, בכה בכיות איומות וביקש את סליחתה של הנפטרת

כמעט מיד ידע שאין מקרה בעולם, וכי הצער שהוא חווה – קשור במישרין לצער שגרם לגברת שחור. בהיוועצות גם גדולי הדור, החליט אהרון לחפש את קברה של גברת שחור כדי לבקש את סליחתה, אלא שאז נתקל בקשיים בל יתוארו.

כל בתי העלמין באזור המרכז כלל לא הכירו שמעו על אישה בשם טובה שחור שהובאה לקבורה באחד מהם, ואף לא אחד יכול היה לעזור לו בצרתו. כאבו הלך וגבר, עד ששערי שמיים נפתחו ורחמי הקב"ה עליו התגלו. היה זה ביום ב' באייר, כאשר שמע אהרון את סיפור ההשגחה של ר' דוד קלצקין, שהתפרסם כבר בכל ירושלים ואף מחוצה לה.

באותו רגע, מבלי לבזבז זמן יקר, לקח מונית ועלה לבית העלמין בהר הזיתים יחד עם מניין של בחורים מישיבת מיר.

כשהגיע לקברה של הגברת שחור, חלץ את נעליו והחל לבכות בבכיות איומות תוך שהוא מבקש את סליחתה של הנפטרת. עין לא נותרה יבשה נוכח כאבו כשהאברכים ענו שלוש פעמים 'מחול לך', 'מחול לך', 'מחול לך'. לדברי אהרון, למרות שחש הקלה מסוימת לאחר שביקש את סליחת הנפטרת, הרגיש כי עליו לבקש גם סליחה מבורא עולם והמשיך לכותל המערבי, שם השתפך בבכיות מעומק הלב כשביקש מהקב"ה לסלוח לו.

וראו זה פלא, הנס לא איחר להגיע: שבוע לאחר מכן, בשבת של פרשת אחרי מות-קדושים, הביט אהרון במראה ונחרד בשנית – הפעם משמחה גדולה שאפפה אותו. פניו המעוותות חזרו לצורתן הרגילה וגם קולו המוכר שב אליו. הפלא ופלא.

במוצאי שבת סיפר את סיפורו קבל עם ועדה בבית הכנסת שבו הוא מתפלל, הדהים, חיזק ועורר את הנוכחים במקום לשוב בתשובה שלימה ולקבל עליהם עוד ועוד קבלות טובות. "יהודים יקרים, אחיי ורעיי", פונה אהרון לעם ישראל בתחינה. "אם פגעתם בזולת, אל תחכו שנים עד שכבר יהיה מאוחר. בקשו סליחה גם אם אתם חושבים שצדקתם, ולא תצטרכו לעבור את הסבל הנוראי שעברתי אני".