חינוך ילדים
יד ביד – כל התחליפים היעילים למילה "לא"
ילד לא יכול לשמוע "לא" כל הזמן. אבל גם אי אפשר להרשות לו הכל. איך נציב גבולות בלי לומר בתקיפות "לא"?
- שרה לנגזם
- פורסם ט"ז אייר התשע"ח |עודכן
(צילום: shutterstock)מה יוצא לך הכי מהר מהפה?
"כן, חמודי, אני מרשה לך", או "לא, חמודי, אימא לא מרשה"?
מה שלא יהיה, דרך האמצע, שביל הזהב, היא לא להגזים עם אף אפשרות.
הפעם אתייחס למילה "לא" ולהשלכותיה.
ברור לנו שילד חייב לשמוע מפעם לפעם את המילה "לא", כי אין מצב שבו הוא יקבל כל מבוקשו. אז נשאר לנו להבין מה הוא המינון הנכון בהשמעת המילה "לא".
אולי יש עוד דרכים לסרב לילד לדבר מה שהוא מבקש, ללא השימוש במילה הקצרה וההחלטית שגורמת הרבה פעמים להתנגדות עזה מצד הילד?
את השימוש ב"לא" צריך לשמור למקרים חשובים מאד, שבהם חשוב לנו להשמיע דווקא "לא" חד משמעי.
בשאר המצבים ננסה לרכך את הסירוב ולעטוף אותו בשכבה מחממת את הלב.
- להגיד "לא" לילד זה הכי מהיר, הכי ספונטני, הכי נשלף מהשרוול. האם להגיד "לא" לילד הוא גם הפתרון הנכון תמיד? האם יש עוד פתרונות שיתנו מענה רצוי לילד מבלי שירגיש שבעצם אמרנו "לא"? הילד מבקש ממתק. על קצה הלשון שלך עומדת המילה "לא". את לא מתכוננת לתת לו עכשיו את הממתק הנחשק. איך נסרב מבלי להגיד "לא"? אחת האפשרויות היא להגיד לילד ששמענו את בקשתו. "נאכל קודם ארוחת ערב, ואח"כ תוכל לקבל את הממתק". או אולי נשאל אותו: "כמה ממתקים היו לך כבר היום?" ונזכיר לו את הכלל שקבענו בבית: "אימא מרשה 2 ממתקים כל יום. נשמור את הממתק הזה למחר".
כל אימא עם הסגנון שלה, וכל אימא עם סדר העדיפויות שמתאים לה ולבית שלה. יש גם לך כללים חשובים שאת מיישמת בביתך ושעוזרים לך לשמור על השגרה? כתבי לי למייל: מהם הדברים שבסדר עדיפות גבוה אצלך, ואיך את שומרת על סדר זה? - הבן שלך, בן ה-12, מתכנן יחד עם חבריו מדורת ל"ג בעומר. בינם לבין עצמם הם רוצים לחגוג את היום הזה, ולך זה לא מריח. אש היא לא משחק ילדים. "אבל כולם הולכים!", הוא אומר. "לכולם מרשים!", הוא טוען. איך תימנעי ממנו להצטרף אליהם וגם שלא ירגיש מקופח? "אנחנו יוצאים עם אבא, ונעשה מדורה משפחתית!", את אומרת לו. "מדורה לבד עושים אצלנו רק מגיל 18". נלך עם הילד יד ביד, נאפשר לו גם ליהנות ולכייף, תוך שמירה על הגבולות החשובים לנו.
- עוד דוגמא? בבקשה. לקניון הולכים עם אימא. זו דעתך וזו זכותך. אבל הילדה מבקשת. גם חברותיה הולכות. אם נסרב לה – אולי תלך בלי רשות. בלי שנדע. "אין בעיה, אני אבוא אתך". זו השקעה של זמן, אמנם, אך השקעה משתלמת. בהמשך, כשהבנות יתאספו ללכת למקום שאת לא רוצה שהיא תלך, יהיה לה קל לסרב להם. היא יודעת שאימא תלך אתה אם היא תבקש.
שרה לנגזם היא מנחת קבוצות הורים בשיטת "תקשורת ומודעות עצמית ככלי לחינוך ילדים", מנחת קבוצות הנחייה לאימא שהיא גם חמות וגם סבתא ויועצת מוסמכת בשיטת מח אחדsaralangzam@gmail.com