האנשים ששרדו נגד כל הסיכויים

האיש ששרד נפילה מגורד שחקים

 צמד האחים מורנו, אלסידס בן ה-30 ואדגר בן ה-37, עבדו במשך שנים כמנקי חלונות בגורדי השחקים של מנהטן. במשך שנים עבדו השניים זה לצד זה, עד שב--7 בדצמבר 2007 נפרדו דרכיהם לנצח כשהמעלית עליה עמדו קרסה ושניהם צנחו מטה במהירות בגובה של 47 קומות, כמעט חצי קילומטר. אדגר נפל ב"צניחה חופשית" ונהרג במקום, ואילו אלסידס הצליח להיצמד למשטח האלומיניום כמו גולש, דבר שהאט במידת מה את נפילתו לקרקע והפחית את עוצמת הפגיעה בה.

לבית החולים הגיע אלסידס כשהוא פצוע אנוש. הוא סבל מפגיעה במוח, בחזה, ובבטן, וגם משברים בצלעות, בידיים וברגליים. בזכות 16 ניתוחים ו-24 ליטרים של עירוי דם, אלסידס שב להכרתו לאחר כמה חודשים והחל לעבור טיפולי פיזיותרפיה אינטנסיביים. הרופאים היו חסרי מילים כשניסו להסביר איך שרד. לפי הסטטיסטיקה היבשה, 50% מהנופלים מקומות 4-5 נהרגים, והחל מקומות 10-11 איש למעשה אינו אמור לשרוד נפילה. ד"ר פיליפ בארי, מנתחו של מורנו, אמר בראיון לכלי התקשורת  "בפציעות כאלו מדובר בדרך כלל במוות במקום. במקרה זה מדובר פשוט בנס..."

אבל אלסידס שרד ואף חזר לעצמו כמעט לגמרי. כיום הוא צועד עד שלושה קילומטר ביום, מסיע את ילדיו מידי יום לבית הספר ומתאמן בחדר כושר בקביעות. לפני משפר שנים התראיין לעיתון ה"ניו יורק פוסט" וסיפר את סיפור ההתאוששות המדהים שלו בפרוטרוט. "אני לא יודע למה אני עדיין כאן, עדיין חי, הולך..." צוטט אלסידס בעיתון. "בעיני זו מתנה שאלוקים נתן לי..."

(צילום: shutterstock)

האיש ששרד סופת שלגים

בשנת 1985 ניסו שני מטפסי הרים בריטיים בשם ג'ו סימפסון וסיימון ייטס להיות הראשונים שיטפסו על הר ה"סיולה גרנדה" בפרו, המתנשא לגובה של לא פחות מ-6,344 מטר מעל פני הים. השניים הצליחו לכבוש את ההר, אבל בדרך חזור, שבר סימפסון את אחת מרגליו.  כדי להמשיך ולרדת בחזרה למטה קשר אותו ייטס לחבל, אליו נקשר בעצמו מצידו השני, והחל לרדת בעזרת חבלים כאשר הוא מוריד את סימפסון, התלוי מתחתיו, בהדרגה. אלא שתוך כדי שהשניים עשו את דרכם חזרה, פרצה סופת שלגים גדולה סימפסון נפל על צוק וייטס, שמבעד לשלג הכבד ניסה לקרוא שוב ושוב בשמו של שותפו לאחר שנעלם מעיניו, היה בטוח ששותפו נפצע אנושות או נהרג. במשך פרק זמן ארוך התלבט ייטס האם למות יחד עם חברו הפצוע והגוסס או לחתוך את החבל ולהציל לפחות את חייו. לאחר התלבטות קשה חתך את החבל שחיבר ביניהם והמשיך לרדת לבדו.

אלא שסימפסון, שנפל כל הדרך למטה מהצוק אל נקיק צר - הצליח לשרוד את הנפילה. במשך יום שלם המתין שתסתיים הסופה, כשהוא שוכב רועד מקור בנקיק וזועק לעזרה. לאחר שהסתיימה הסופה, החל במסע זחילות כל הדרך עד למחנה כשהוא תשוש, מיובש, לוקה בהיפותרמיה ועם רגל אחת שבורה. במשך שלושה ימים זחל סימפסון מרחק אווירי של 5 קילומטרים, והצליח להגיע אל המחנה דקות ספורות לפני שייטס ושאר אנשי הצוות האחרים עזבו אותו. את סיפורו המדהים פרסם סימפסון בספר שכתב, "לגעת באינסוף".

(צילום: shutterstock)

הילדה ששרדה התרסקות מטוס

 אחוזי ההישרדות במקרה של כלי טיס שהתרסקו אל האוקיינוס עמדו על אפס, עד אותו יום אביבי בחודש יוני 2009, כאשר מטוס נוסעים התרסק אל מימי האוקיינוס ההודי. 152 נוסעי מטוס איירבוס A310, שהתרסק בשנת 2009 באמצע האוקיינוס ההודי, נספו כולם במקום. כולם חוץ מבאיה בקארי, נערה בת 14, שהייתה לניצולה היחידה אי פעם ששרדה התרסקות מטוס באוקיינוס.

סיפורה של בקארי הופך למדהים אפילו יותר כשמגלים שמעבר לעובדה שלא הייתה עליה חגורת הצלה, היא בכלל לא יודעת לשחות. ברגע שהמטוס פגע במים, והתנפץ לרסיסים, חבקה בקארי פיסת מתכת גדולה ונצמדה אליה. רק כשהשמש זרחה היא הבינה שהיא נותרה לבדה וששאר האנשים במטוס לא שרדו, כולל אימה. בשעה 11:00 בבוקר שלמחרת - תשע שעות אחרי האסון - בקארי נמשתה על ידי צוות ספינת החיפוש כשהיא סובלת משברים קלים והיפותרמיה והוטסה לצרפת. בבית החולים חיכו לה נרגשים אביה ואחיה, שהתקשו להאמין שהיא חיה.

(צילום: shutterstock)

האיש שהצליח לשרוד במדבר סהרה

למאורו פרוספרי האיטלקי היה תחביב לא מזיק - להשתתף בתחרויות ריצה מידי פעם. בשנת 1994, בעיצומה של תחרות כזו במרוקו, הוא לקח פניה לא נכונה באמצע הדרך, ומצא את עצמו תקוע באמצע מדבר ענק. מדבר סהרה, למקרה שתהיתם.

פרוספרי המשיך לרוץ במרץ כמה מאות קילומטרים לכיוון אלג'יריה ואחרי 36 שעות, אזלו לו השתייה והמים והוא מצא עצמו תקוע במדבר, ללא מזון וללא שתייה. איכשהו,  הוא הצליח לשרוד את השמש הקופחת וסופות החול, ושרד לבדו במדבר תשעה ימים, במהלכם איבד כמעט 20 קילו. אחרי תשעה ימים מצאו אותו נוודים במדבר ולקחו אותו למחנה צבאי סמוך, משם הוטס במטוס לבית חולים וחייו ניצלו.

(צילום: shutterstock)

האיש ששרד פגיעת ברק 7 פעמים

אומרים שברק לא מכה פעמיים באותו מקום? אז אומרים!

רוי סאליבן היה שומר יערות רגיל בוירג'יניה שארה"ב. אדם רגיל לכל הדעות, חוץ מהנטייה המוזרה למשוך אליו כל ברק פנוי שהיה בסביבה. בין השנים 1942 ל-1977 נפגע סאליבן על ידי ברק לא פחות משבע פעמים – ושרד. בשנת 1942 פגע ברק ראשון בציפורן רגלו של סאליבן. עשרים ושבע שנים מאוחר יותר, בשנת 1969, כילה ברק נוסף את זעמו בגבותיו והותיר אותו מחוסר הכרה ברכבו. שנה לאחר מכן, כשיצא לאסוף את הדואר מן התיבה שבקדמת ביתו, עשה ברק שלישי שפטים בכתפו השמאלית, מה שהסתבר כדבר זניח לאחר הברק הרביעי שהיכה שנתיים לאחר מכן ושרף את שערותיו כליל. בשנת 1972 נפגע שוב בראשו, ושלוש שנים אחר כך פגע בו הברק השישי פגיעה ממוקדת בברך. הברק השביעי והאחרון איתר אותו בזמן שדג להנאתו באמצע אגם.

סאליבן נכנס ביושר לספר השיאים של גינס כאדם שנפגע על ידי ברק הכי הרבה פעמים, הישג ראוי לציון בהתחשב בכך שהסיכוי לפגיעה על ידי ברק עומד על 1:128,000.

(צילום: shutterstock)

האיש ששרד 43 ימים בשלג

ג'יימס סקוט, סטודנט לרפואה אוסטרלי, התנדב בסוף שנת הלימודים האחרונה שלו בבית חולים בנפאל. השנה הייתה 1991, וסקוט, שהיה אז צעיר וחובב טיולים, ניצל את ימי החופש שלו לטיולים בנוף הפראי של נפאל. באחת הפעמים השתכנע סקוט עם שני חברים לנסות מסלול חדש ולא מוכר, אלא שבניגוד לכל הציפיות, נקלעה החבורה לסופת שלגים לא מתוכננת.

סקוט הלך לאיבוד ומצא מקלט בסופה מתחת לסלע קטן שחסם את השלגים. כאשר שככה הסופה מצא עצמו ליד נחל קטן, מוקף הרים כמעט בלתי עבירים. ברשותו נותרו שתי חפיסות שוקולד, פנקס קטן וספר קריאה. לא היו לו לא מצפן, מפה או דרך להדליק אש. בקור העז ששרר שם היה מדובר במוות בטוח.

בימים הראשונים אכל בצמצום מהשוקולד, שתי קוביות בכל יום. כשנגמר השוקולד, התקיים משלג בלבד. במשך ימים ארוכים התנהלו אחריו חיפושים קדחתניים. כשהמחפשים כמעט נואשו מהתקווה למוצאו בחיים, 43 ימים לאחר שנעלם, מצא אותו מסוק חילוץ, בחיים.

האיש שהיה לכוד 27 ימים מתחת להריסות

עשרות אלפי אנשים נספו ברעידת האדמה בהאיטי בשנת 2010, 250,000 נפצעו ויותר ממיליון איש נותרו ללא קורת גג. מספר הקרבנות היה עצום, אבל בין כולם התבלט סיפורו של  אוונס מונסיניאק בן ה-28 ששרד את רעידת האדמה והיה לכוד 27 ימים ברצף מתחת להריסות עד שחולץ. הוא  נמצא תחת הריסות שוק קרואה בוסאל, שם מכר אורז. והתגלה בידי אנשים שחפרו באזור, שהעבירו אותו לבית החולים האמריקאי בבירה במצב של התייבשות ותת-תזונה קשה.

מונסיניאנק היה לכוד מתחת להריסות במשך אותם ימים ארוכים כשהוא בלי מזון ושתייה בכלל, וסבל בנוסף מפציעות קשות מאד. כאשר חילצו אותו, איש לא האמין שיש סיכוי שמתחת להריסות עדיין יש סיכוי שיימצאו אנשים בחיים. בראיון לעיתון ה"טלגרף" הבריטי סיפר שהוא עדיין לא מאמין שהוא בחיים. "נקבע שאצטרך למות אבל אלוקים הציל אותי", אמר בראיון.  "העובדה שאני בחיים היום היא נס".