"מדוע נשמעות דפיקות מלמעלה? הכל בסדר?", שאל הרב אריה פינקל זצ"ל

אחיינו של רבי אריה פינקל זצ"ל מספר סיפור מופלא על דודו הגדול ועל מידותיו הנאצלות. היה זה בשנים בהן התגוררה המשפחה ברחוב מלאכי בירושלים, ישב רבי אריה באחד הימים, והגה על תלמודו על שולחן הסלון בשקידה רבה. לפתע החלו להישמע קולות רמים של קדיחות ודפיקות מהקומה העליונה. בדקות הראשונות תהה רבי אריה לפשר הקולות, אך דקות ספורות לאחר מכן, קלופי הסיד ונפילת הטיח מגג החדר הראו בברור את המתרחש מעל לראשו.

"מה זה?", שאל רבי אריה את הרבנית, "מדוע נשמעות דפיקות מלמעלה? הכל בסדר?"

"הכל בסדר", השיבה הרבנית. "רק השכן מלמעלה משפץ ומרחיב את דירתו בחדרים נוספים".

חיוך קל עלה על פניו הטובות של רבי אריה. הוא קם ממקומו, סגר את הגמרא שבה היה עסוק, לבש את החליפה, חבש את הכובע ועלה לקומה למעלה.

הנקישות על הדלת בקושי נשמעו בהמולת הבניה. רק לאחר דקות ארוכות הבחין אחד הילדים וניגש לפתח את הדלת.

"אבא נמצא?", שאל רבי אריה.

"אבא! אבא!", קרא הילד בחלל הבית, "השכן פינקל בדלת".

סומק קל עלה על פני השכן. 'הרב פינקל?! הוי! הרי כלל לא ספרתי לו על הבניה המתוכננת… מי יודע מה הוא הולך לומר לי עתה…', הרהר בלבו.

אך משנגש לדלת, היתה לו הפתעה, הוא גלה מחזה אחר לגמרי: "שלום עליכם", קבלו רבי אריה במאור פנים, ולחץ את ידו בחמימות. "אשמח להיכנס לשוחח עמכם דבר מה", אמר בעדינות. "כל כך שמחתי לשמע שהתחלתם לבנות! כבר מזמן תהיתי ביני לבין עצמי, כיצד מצליחים אתם להסתדר בדירה קטנה כל כך"...

"ראו", המשיך רבי אריה בדבריו, "אני מתאר לעצמי שהבניה והשיפוץ עולים לכם סכום כסף גדול, אך לסייע לכם בכסף איני יכול. גם לי עצמי אין. אבל אם אתם זקוקים שאחתום על ערבויות להלוואות וכדומה, אוכל גם אוכל, ובשמחה!"…

עוד מילה טובה, עוד לחיצת יד, וכבר ירד רבי אריה חזרה לביתו ולתלמודו.

והשכן? עודנו עומד בפתח הבית, מביט בתימהון על שכנו היורד את גרמי המדרגות, כשהוא שקוע בהרהורים: 'ורבי אריה פינקל ומשפחתו? כיצד הם מסתדרים בבית קטן וצפוף כל כך? והשאלה הגדולה יותר, כיצד רוכשים כזאת עין טובה? לראות אך ורק את טובתם של אחרים?…'.

כשאחד מבני הבית הביע מעט תרעומת על הבניה, השיב לו רבי אריה בפליאה: "וכי אם השכן שבונה היה הבן שלנו, גם כן היינו מתנגדים?"

תקופת בנייה היא הזדמנות פז הנשלחת ממרום - לכל השכנים בבניין – לשפר את מידותיהם ואת תכונותיהם הטבעיות. למרות הציפייה מהשכנים שיהיו בעלי עין טובה, אורך רוח וסבלנות – אין הדבר מפחית מחובתם של המשפצים והמרחיבים את דירותיהם – להקפיד על הלכות נזיקין: לשמור מכל משמר על רכושם המשותף של כל הדיירים ושל כל דייר ודייר לחוד; לא להרעיש בשעות המנוחה; ולהקפיד מאוד שהמרחב הציבורי יהיה נקי מכל פסולת מסוכנת ואף מאבק, המזיק מאוד למבוגרים וילדים.