המכתב שלא יישלח לעולם
עצבות, את מחכה שאפול לבין ידייך
הייאוש תפס אותי וחיבק אותי בשתי ידיים, תפס את מקומה של התקווה, נתן חלק שלם לאכזבה.
- המכתב שלא יישלח לעולם
- פורסם כ"ג אייר התשע"ח |עודכן
(צילום: shutterstock)
הי, עצבות
את מחכה ומחכה שאפול לבין ידייך
נפלתי... נחבטתי באדמה בעמקי הייאוש
הדמעות חנקו, חנקו אותי
את לבי ואת גרוני
והבלבולים תפסו את חלקם במקום הריק
עד מתי? זעקתי, אבא
עד מתי עוד אמשיך להרגיש בחסרונך
עד מתי אמשיך לקום לעוד מציאות מעיקה
עד מתי אמשיך לבכות מצער ולא משמחה?
הסבירו לי את חשיבותה של התודה
הסבירו לי כמה חשוב לקבל הכול באהבה
ניסיתי, נלחמתי, לא עזבתי
ובסוף הגיעה הנפילה
הייאוש תפס אותי וחיבק אותי בשתי ידיים
הוא תפס את מקומה של התקווה
נתן חלק שלם לאכזבה...
ומה אני בסך הכול?
ילדה , ילדה קטנה שלך, אבא
שכבר לא יכולה
שהחושך שלה גבר על האור
שמחפשת מקום מסתור
מקום מסתור מכל הרגשה שלא תבוא ותיקח חלקי שמחה.
אבא, כל רצוני הוא להרגיש אותך
אנא, אבא, בחודש זה
רחם עלי ביתך הקטנה
תוציא אותי מחושך לאורה
מיגון לאנחה
תן לי להרגיש אהבתך
עשה עמי נס ושלח לי את הישועה.