יואב ארנוני: "יצאתי לתעד את סיפורי הקשישים, לפני שיהיה מאוחר מידי"

כבר מגיל צעיר חש יואב ארנוני (37) משיכה לעולם הגיל השלישי. "ככל שהזדמן לי להכיר אנשים מבוגרים, כך שמתי לב לכך שמדובר באנשים מאוד מעניינים ומלאי חכמת חיים", הוא מספר, "רציתי ללמוד עליהם יותר וחיפשתי נתיב מקצועי שיסייע לי להכיר אותם יותר לעומק, כך בחרתי ללמוד עבודה סוציאלית, עם התמחות בגיל המבוגר".

תוך כדי ההתנסות הוא גילה עולם עמוק ומרתק מאוד, עם המון תובנות וחוכמת חיים. "מצד שני ראיתי שלא תמיד היחס כלפי הקשישים הוא יחס של הערכה והוקרה. אמנם יש משפחות בהן מתייחסים לקשיש במבט מוערך, מתוך הכרה בניסיון החיים העשיר ובידע שצבר במהלך חייו, אבל יש משפחות ומקומות מסוימים בהם הדבר הוא הפוך, והקשישים סובלים מבדידות ומחוויות לא פשוטות".

קבוצה בהנחייתו של יואב‭‮

להעביר לדור הצעיר

ארנוני עצמו גדל כבן קיבוץ. "בקיבוץ תמיד כיבדו את החברים המבוגרים, אבל מצד שני – הם לעתים נדחקו לצד. היה מעניין מאוד שכאשר חקרתי את הנושא, גיליתי שעד כמה שככל שהחברה היא יותר מסורתית, קהילתית או דתית, כך ניתן לראות בה יותר ויותר את הכבוד שרוחשים לקשישים. לא ניתן להכליל כמובן, אבל ברור שככל שיש לקשיש משפחה גדולה יותר, עם יותר צאצאים, כך החיים שלו עשירים יותר והוא מוקף בחום ובאהבה. הרגשתי שזה גורם לי באופן אישי להרגיש שאני מעוניין לבנות את החיים שלי סביב המשפחה, הנתינה והקהילה".

במשך שנים עבד ארנוני כעובד סוציאלי שמגיע לקשישים המצויים באשפוז בית. "ראיתי אנשים שכמעט מתמוטטים בשל האתגרים של מחלה וזקנה, ומצד שני ראיתי שיש מתוכם כאלו שדווקא בתקופה כזו פורחים ומלאי עצמה. לעתים קרובות היו אלו האנשים שמחוברים מבחינה משפחתית ורוחנית להקב"ה. ניכר היה שיש להם קרקע יותר עמוקה כדי להכיל את האתגרים של המחלה והחולשה".

כיום עובד ארנוני כעובד סוציאלי בדיור מוגן בירושלים, ובנוסף הוא משלב מיזם עצמאי ייחודי. "אני מתעד סיפורי חיים של קשישים", הוא מספר, "הרעיון הוא שהתיעוד לא נעשה באמצעות כתיבה, אלא על ידי קטעי וידיאו וצילום. אני מצלם את הקשישים כשהם מספרים את סיפוריהם, ולאחר מכן עורך את הקטעים ומעביר אותם לדורות הבאים. אני משתמש בידע המקצועי שלי כדי לכוון את הקשיש ולעזור לו להיפתח ולהשמיע את קולו. זה תורם מכל הכיוונים, כי הקשיש מקבל תחושה שהוא נמצא במרכז, וזה מוביל לגילוי לב ולתהליך פנימי. כמובן שעבור בני המשפחה מדובר במזכרת בעלת ערך עצום.

"הייתה למשל קשישה שסיפרה לי על כך שכילדה קטנה היא איבדה את אביה וכמעט לא זכתה להכיר אותו. רק אחרי ששוחחנו ותיעדנו, היא אמרה לי שזו הפעם הראשונה שהיא מספרת לילדיה על סבא שלהם, והיא מצליחה להעביר להם אותו ממש כאילו הוא היה בחיים, זה היה מרגש מאוד".

לעתים, בוחר ארנוני לתעד את סיפורי החיים דווקא דרך עשייה קבוצתית. "אני מנחה קבוצות של אנשים מבוגרים שנפגשים ומספרים זה לזה את הסיפור שלהם. זה מעודד אותם לפתוח את ליבם, הם מדברים ומשוחחים, ובינתיים אני דואג לתעד את הכל. לעתים, בזכות העובדה שמדובר בקבוצה, מצליחים האנשים לגלות מכנים משותפים שונים שקיימים ביניהם, הם פתאום מגלים שהם מגיעים מאותו מקום או מאותו רקע, שיש להם קרובי משפחה משותפים, ועוד דברים מעניינים".

סיפור חייו של עמרם דוד (בעריכת יואב ארנוני)

להנציח את הדור

סיפור מיוחד שארנוני תיעד הוא סיפור של ניצול שואה יקר בשם יצחק בוקר. "יצחק סיפר על כך שהוא היה בצעדת המוות וצעד בהליכה ארוכה עם כל משפחתו, הם הלכו קילומטרים על גבי קילומטרים. כל החלשים נשארו מאחור וכך הוא בעצם נפרד מסבו וסבתו. לבסוף הצליחו הוא ואחיו לשרוד, בסופו של דבר הסתיימה המלחמה והרכבת לקחה אותם לעיר סאטמר שבהונגריה. כל היהודים של קהילת סאטמר, בבגדיהם החדשים, חיכו להם ברציף. זה היה בדיוק ערב ליל הסדר וכל משפחה לקחה ניצולים וערכה להם שולחן ליל סדר מלא בכל טוב, ואף נתנו להם בגדים חדשים. יצחק סיפר שהוא זוכר את ליל הסדר הזה ממש כקימה לתחיה. באופן אישי הסיפור הזה כל כך חדר לי ללב, עד שבערב פסח האחרון התקשרתי אליו, להגיד לו עד כמה שאני מרגיש שהסיפור שלו חי ונושם אתי, כאשר אני מתכונן לחג".

בכלל, ארנוני מציין שמזדמן לו לעתים קרובות לתעד ניצולי שואה. "אלו תמיד סיפורים חזקים ומלאי עוצמה, אבל אני משתדל תמיד להביא לא רק את תיאורי השואה, אלא גם את הסיפור על התקומה והשיקום".

מאידך, הוא תיעד גם לא מעט סיפורים של יוצאי עדות המזרח, שסיפרו על העלייה החפוזה לארץ ישראל כילדים. "זה היה מרתק לשבת איתם ולשמוע על הכמיהה לציון. הם כל הזמן חזרו וסיפרו על החלום של ירושלים.

"אחת הקשישות שהגיעה ממרוקו סיפרה לי שהיא הגיעה לארץ באחת העליות, ובזמן בו עלו למטוס הם התבקשו על ידי הגויים להוריד את כל הנזמים והעגילים, כי 'המטוס לא ימריא מרוב כובד'. כך 'עבדו' עליהם ולקחו להם את כל הרכוש. לדבריה של אותה קשישה, הם בכלל לא הצטערו אלא וויתרו על הרבה עושר במטרה להגיע לעיר הקודש. רק כשהם נחתו בארץ התברר להם שהם רחוקים מאוד מציון וקשיי הקליטה לא קלים בכלל. היא הוסיפה וסיפרה איך שבגיל שמונה עשרה היא מצאה את עצמה אחראית על כל משק הבית – מגדלת תרנגולות, קוצרת בשדה ומתקיימת בדוחק, זאת תוך כדי כך שבעלה עובד בסלילת כבישים. הרבה עמל, יזע ודמעות הושקעו בהקמת הבית והמשפחה.

"אותי באופן אישי זה מרתק מאוד לשמוע על כל התלאות שהדור הזה עבר", אומר ארנוני, "אני מרגיש שנפלה בחלקי הזכות לתעד דור מאוד מיוחד. כי לא כל דור עלה לארץ, לא כל דור התגבר על מלחמות. בדור שלנו לצורך הדוגמא יש פחות סיפורים כאלו, כי נולדנו למשהו מוכן ויחסית קל. הדור הקודם הוא דור של עמל, וזו זכות לתעד את הסיפורים שלו, לשמוע אותו ולתת לו תחושה שהוא הגיבור".

השיטה: להיאזר בסבלנות

אבל יש מן הסתם גם קשישים שלא מעוניינים להיפתח ולשתף...

"זה לא מדויק", טוען ארנוני, "אני מאמין שכל אחד בתוך-תוכו רוצה לשתף בסיפור שלו, אלא שלא תמיד הבמה מספיק רגישה ולא תמיד הסובבים יודעים להקשיב. זו הסיבה שיש כאלו שמלכתחילה נמנעים מלשתף ולספר. אבל מניסיוני, כשמוצאים את הזמן הנכון ועושים זאת בסבלנות ועם הרבה הערכה והקשבה, הקשיש תמיד נפתח ומגלה שהזיכרונות עושים לו רק טוב".

תוכל לייעץ לנו מניסיונך, מה עלינו לעשות כדי לעודד את סבא וסבתא שלנו להיפתח ולספר?

"קודם כל חשוב מאוד לכוון אותם בשאלות. כי לא מספיק רק לשמוע את הסיפור, אלא חשוב גם לנסות לברר: 'מהו הרגע המשמעותי שהיה במהלך חייך?' 'במה אתה גאה ומה מסב לך אושר?' כדאי להיצמד לשאלות בסגנון הזה, כדי להגיע למסר יותר רחב.

"כדאי גם להיות מודעים לכך שהזיכרון הוא כמו מניפה. לפעמים סבא יגיד לכם שהוא לא זוכר או ש'זה לא חשוב', אבל כשתמשיכו לשאול ולחקור ותגידו לו למשל: 'ספר לי על החיידר בו גדלת', אז הוא יחזור לחוויה החושית וייזכר במראות ובקולות, וכך הזיכרון יתפרץ והוא יגלה דרך כל החושים איך שהזיכרונות צפים. אפשר גם להתקדם בסדר הכרונולוגי – איפה גדלת כילד? איפה למדת? באלו משחקים שיחקת? איך חגגת את הבר מצווה? ועוד, ועוד".

ויש לו גם טיפ אחרון וחשוב: "כשאתם מגיעים לסבא או לסבתא תשתדלו לפנות זמן ולא למהר. תגיעו עם כל הסבלנות שבעולם, נתקו את המכשיר הסלולארי ונסו לשדר שיש לכם את כל הפניות והזמן להקשבה. זה יועיל מאוד לסבא, ובעיקר יועיל לכם".

ליצירת קשר עם יואב ארנוני: yohavarnoni@gmail.com