אתם שואלים, מנוחה פוקס עונה: איך מתמודדים עם "מחלת ניקיון"?

אני אמא ל-3 ילדים קטנים וגם עובדת במשרה מלאה בעבודה חשובה. יש לי בעיה, שאני "חולת ניקיון וסדר". מה הכוונה? מאז שאני שבה מהעבודה אני עובדת בבית. תמיד נדמה לי שלא מספיק נקי, וכאשר נקי מאוד – אני מגלה שהתריסים מלוכלכים, וכך הלאה. אני לא יכולה ללכת לישון בלילה אם יש כוס בכיור, ואני לא מסכימה ששום כלי יהיה מונח על השיש כשאני הולכת לישון.

לבעלי זה מפריע מאד. הוא אומר שאין לו בעיה עם הסדר והניקיון שאני עושה, מה שמפריע לו זה שהבית לחוץ מאד בגלל זה. אני מסבירה לו שכל אחד עם ה"שגעונות" שלו.

איך אפשר לגשר על שתי הדעות האלו?

נכון, אמרת שלכל אחד יש ה"שגעונות" שלו, אבל כשהשיגעון עולה על התבונה, כאן מתחילה הבעיה.

ברגע שלמישהו מבני הזוג משהו צורם ומפריע, סימן שהדבר קיצוני ובלתי הגיוני.

הלא כולנו מבינים שמלכתחילה בעל אוהב בית נקי ומסודר. אם כן, מדוע שיתמרמר? – כנראה את מגזימה, כפי שאת בעצמך מציינת, אולי לחוצה בשל כך, אולי עצבנית ומדברת לסביבה בצורה קשה, אולי עובדת קשה עד שאין לך פנאי ליהנות בחיק בני משפחתך?

לפעמים, כשיש לי בעיה, עלי לומר לעצמי: "נכון, קשה לי מאוד לראות בלגן, אבל אם לבעלי מפריע שאני לחוצה, עלי לחשוב איך אוכל להיות מרוצה על אף שהבית לא יהיה לגמרי-לגמרי מושלם.

"זה אומר, שגם אם אני לחוצה מאד ודבקה בניקיון הבית, עדיין, בשביל בעלי, כדאי שאתפשר במקצת".

אמא שהיא פדנטית מאד מתקשה עד מאוד להתפשר על כך. לכן, עצתי לך, התחילי מדבר קטן. כך תגיעי עקב בצד אגודל לדרך הנכונה. בתחילה, השאירי בלילה את הכוס בכיור החלבי.

כן, הידיים שלך יימשכו לספוג, לשטוף את הכוס, אבל את לא תעשי זאת. השאירי את הכוס בכיור, ולו בשביל שבעלך ייתקל בה וישאל את עצמו: "מה קרה לה? הו, יופי, אשתי מתנהגת בצורה סבירה פתאום ". כן, זו בסך הכול כוס, אבל אם הכוס הזו מפריעה למערכת, אז אולי באמת כדאי לוותר?

או, השאירי את הבגדים פעם אחת על הרצפה באמבטיה. יהיה לך קשה לראות את זה. תמיד את מתלוננת כשהם משליכים בגדים על הארץ לאחר שמסירים אותם.

ברגע שזה משהו נקודתי, יהיה לך קל יותר לקבל את מה שקורה בבית, ולבעלך זה ייגרום להקלה, כשלא ייראה אותך כל הזמן לחוצה, מסדרת ודואגת שלא יישאר פריט אחד שלא במקומו.

די בפריט אחד קטן בשביל לשנות את כל התמונה.

אני עקרת הבית בביתנו, ולכן ברור לי שעלי לתת את הפרסים וגם את העונשים. בכל זאת מפריע לי שאבא שלהם מגיע הביתה בלילה ונמצא אתם רק כמה דקות לפני שהם נרדמים. הוא לא צועק עליהם ולא מעניש, הוא לא מחנך אותם ולא מקפיד עליהם. יוצא שאני צריכה תמיד להיות ה"רעה", והוא ה"טוב". איך אפשר לשנות את זה?

ראשית, לגבי הענשה, לא חייבים להעניש ילדים בשביל לחנך אותם. אני מעבירה הרצאות שבהן אני מסבירה להורים איך לגדל ולחנך את הילדים בלי עונש, צעקות או מכות של חינוך. כן, זה אפשרי.

אבל את בוודאי מתכוונת לכך שמכיוון שאת נמצאת אתם רוב היום, או כמעט כל היום, את האוסרת ואת המתירה, את המחנכת ואת הצופה, את בעצם הכול בשביל הילדים, ובסופו של דבר הם נגדך, ולא רק שהם נגדך – הם גם בעד בעלך, שלדעתך לא עושה דבר.

אנחנו יכולים להיות אחראים רק על מה שאנחנו עושים לילדים שלנו. איננו יכולים לשלוט במעשיהם, וגם לא ברגשותיהם ובמחשבותיהם.

את עושה היום את המוטל עליך, ובעזרת ה' תצליחי לגדל ילדים מצוינים. מה הם יחשבו עליך בעתיד? האם ידעו להעריך את מה שעשית עבורם? ימים יגידו.

לא תמיד ילדים אוהבים  את מי שרך אליהם. לפעמים דווקא עמידה על הגבולות היא זו שגורמת לילדים להתחבר ולאהוב.

המצב בביתכם הוא כזה. התנחמי בכך שבעלך מגיע בלילה ומרגיע את הילדים. הלא את מעוניינת בכך שהם יהיו מאושרים, לא?

מנוחה פוקס היא סופרת, מומחית תהליכי חינוך, מנחת הורים ויועצת זוגית ואישית

בקרוב – סדנת הנחיית הורים עם מנוחה פוקס. לפרטים הקליקו