"את הבכי של אמא לא אשכח לעולם": ראיון עם הצעיר שעולמו השתנה בזכות ספר במספרה

שום דבר לא מסגיר ביוסי את עברו. הוא נראה בחור ישיבה רגיל, כובע וחליפה, כיפה שחורה. לא משהו חריג. כל מה שידענו בתחקיר לשיחה איתו זה שאפילו שהוא די צעיר, בקושי באמצע שנות ה-20 לחייו, יש לו סיפור מרתק, ושהוא הגיע מתחתית העולם הריקני ללמוד בישיבה קדושה שם הוא עושה חיל.

"אתה לא נראה חוזר בתשובה טרי בכלל, זה יושב עליך טבעי", אני מעיר לו, "כאילו אתה ממש חרדי מלידה".

הוא שומע את השאלה וצוחק. "אני אכן חרדי מלידה", אומר יוסי ונבוך לרגע.

ביקשנו רק להבין, אם "טעינו בכתובת", ואולי נטפלנו לבן ישיבה חסר סיפור מיוחד.

אז אין לך קשר להתחזקות, חזרה בתשובה?!

"אני משתדל לחזור בתשובה" .

טוב, נשברנו, תספר אתה מהתחלה.

"נולדתי להוריי היקרים, בבית של תורה ומצוות", הוא מספר וקולו רועד, "הייתי ילד די שובב, ולצערי בתקופה ההיא, הם עדיין לא ידעו איך להתמודד עם האתגרים שיצרתי להם. מבחינתם הם חלמו שאני אהיה רב. כמה אמא שלי הייתה מתפללת עליי... אבל אכזבתי אותם. הרבנים בישיבה לצעירים היו מתקשרים בלי סוף, וכל פעם אבא ואמא ידעו שהנה, עוד שיחה שמספרת על תעלול חדש שלי".

איך באמת הם התמודדו עם זה?

"לא ממש בהצלחה. אני זוכר למשל שדי בתחילת ההתדרדרות הרוחנית שלי, הם תפסו אותי עם עיתון חילוני, ופשוט הלכו להתעלף. מבחינתם זה היה אסון. הם אפילו לא קלטו שזו אולי הבעיה האחרונה במצב שלי. יש כאלה שברגעים האלה לא מסוגלים לחשוב, לא יודעים שאפשר וצריך לשוחח עם רב או עם איש חינוך. אבל כל כך כאב להם שהם פעלו מהרגש. זה מה שאני מבין היום. אז, אני רק זוכר שאחרי דברים ממש קשים שהם אמרו, יצאתי מהבית, טרקתי את הדלת וישנתי כמה ימים מחוץ לבית. אבל בוא נעזוב את זה".

העיניים של יוסי מתמלאות דמעות. אנחנו מציעים להפסיק. אין שום צורך לחטט ברגשות כאובים. אבל הוא מתעקש: "זה חשוב לי! גם כדי שאנשים יזכרו שכל נשמה חשובה, שבסוף, גם אם מישהו ממש מתרחק מתורה ומצוות, וזה שורף להם את הלב, ולפעמים גם מבייש ומה לא, בסוף, זה הילד שלהם. יש היום מספיק אנשי חינוך ויועצים שיכולים לתת תמיכה ולהציל גם את הנער וגם את הוריו. אבל לא זה העיקר, רציתי לדבר על משהו אחר לחלוטין".

מתי הבנת שאתה עוזב את העולם שבו גדלת?

"זה לא קרה בבת אחת. אתה לאט-לאט שומר פחות דברים, פה אוכל הכשר חלש יותר, ואז בכלל בלי הכשר, והיצר הרע עובד טוב, אתה נסחף לדברים שלא חלמת שתיסחף וגם לא ראוי שנפרט. אבל מבחינתי, לא חשבתי על כל העניין של עולם הזה ועולם הבא, אלוקים ואמונה. פשוט זרמתי עם החיים. נהניתי ועשיתי מה שאני רוצה. בגיל 17 כבר הייתי בדירה של שותפים, ולא עבר זמן שגם הצלחתי להסתבך על שטויות בתיק פלילי. היה לי ברור שאני אגדל הכי רחוק מהעולם החרדי או כל מה שקשור בדת. הספיק לי. כאילו עברתי כל עבירה שאני יכול".

ומי גרם לך פתאום לעצור?

יוסי מחייך ומצביע על ספריית הספרים שלו. "יום אחד, החלטתי שאני לא מספיק נראה 'אחד מהחבר'ה', בכל זאת, אתה לא משתחרר בבת אחת מכל מה שהיית רגיל אליו. תכננתי להסתפר, לעשות תספורת חריגה ומוזרה, למשוך תשומת לב. ואחר כך ללכת לבחור קעקוע. צעד של אל-חזור חיפשתי את הספר שמעצב שיער הכי מופרע שיש. באתי כבר חצי שעה קודם, מרוגש בטיפשות. תוך כדי שאני יושב וממתין משועמם לתור שלי, קראתי כמה מגזינים שהיו שם. לא צריך לציין שזה לא מגזינים עם דברי תורה.... ועדיין נשאר לי זמן. פתאום ראיתי מולי ארון קטן שתלוי על הקיר ויש בו אולי 5-6 ספרים, היה שם את 'המהפך' של הרב זמיר, ועוד כמה ספרים. זה עיצבן אותי. כאילו רודפים אחריי עד לכאן. היה לי ברור שאני לא אתקרב לספרים האלה אפילו אם ישלמו לי".

"המכתב" של הרב פנגר. הגרסה החדשה

בסוף נכנעת?

"לא יודע למה, ראיתי שם ספר שסיקרן אותי. מעוצב ככה יפה וכתוב עליו 'המכתב'. ראיתי שכתוב שזה על תורה, ובתוכי זלזלתי כאילו מנסים למשוך אותי לדת עם עיצוב יפה. אבל משהו בזה היה נראה כמו ספר מתח: 'תתארו לעצמכם שאתם מקבלים מכתב. השולח הוא דוד אלמוני מארץ רחוקה, הוא כותב לכם שהוא מתכוון להוריש לכם ירושה אדירה. יש באפשרותכם להיות מיליונרים. אך הוא מבקש מכם להתאמץ להשיג את אותה ירושה אשר הוא הטמין במקום מסוים. נאמין לו או לא? מי אמר שיש לנו בכלל כזה דוד? אולי הכל זיוף? על שאלות כאלה ואחרות נעסוק בספר זה. זכרו... אתם יכולים להיות מיליונרים!'. לא התאפקתי, התחלתי לקרוא.

"מה שהרגשתי באותם רגעים היה סערה מטורפת. מרגע לרגע, הבנתי שבעצם מעולם לא העסקתי את עצמי בשאלה על הקדוש ברוך הוא ואמיתות התורה. גדלתי לתוך התורה והתפילה בלי מחשבה מיוחדת. פשוט ברחתי ממשהו בלי לחקור או לבדוק אותו, כשאני תמיד בטוח שבגלל שהייתי חרדי אז 'הייתי שם', ולכן אני כביכול מבין יותר".

אתה זוכר מה הצית אותך בזה?

"הרבה דברים, אבל אחד מהם היה, שהרב פנגר מדבר שהסיכוי שספר בן 15 דפים שהתערבבו יסתדר מעצמו לפי סדר העמודים הוא 1,307,700,000,000, בעוד כמות האינפורמציה שמצויה בייצור חד תאי פצפון היא כמו 100,000,000 דפים של אנציקלופדיה. מאה מיליון דפים שיסתדרו לבד מעצמם? לא הגיוני. בקיצור, אני קורא וקורא, ומגיע התור שלי להסתפר, ואני פשוט מודיע לספר שאני מוכן לשלם לו על התספורת - אבל לא להסתפר, כי אני רוצה את הספר הזה במקום. הוא השאיל לי אותו, והשאר היסטוריה".

איך הגעת לישיבה?

"לישיבה? קודם תשאל איך הגעתי להורים שלי. אחרי מספר חודשים כשאני כבר בקשר עם רב ושומר את כל המצוות, לקחתי אומץ. ותבין, הם בטוחים שאני עכשיו כופר מוחלט שחי חיי הפקרות. פתאום אני דופק להם בדלת, עם כיפה וציצית. אמא פתחה את הדלת, ואת הבכי שלה אני לא אשכח לעולם. רק אז הבנתי שגם כשהם טעו, זה היה מאהבה וחרדה על החיים הרוחניים שלי".

אחרי שיוסי מספר על העליות והמורדות, על איך שפתח את הגמרא מחדש וחזר בתשובה, הוא רוצה לומר דבר אחד: "בספר שהשאלתי מהמספרה, היה כתוב שזה נתרם להצלחת מישהו, אני אפילו זוכר את שמו. אין לי מושג מי זה, אבל אם הייתי יכול, הייתי אומר לו שאני חייב לו את החיים שלי. הוא בטח תרם כמה שקלים, ואין לו מושג שכל לימוד שלי, כל תפילה, כל החיים שלי ובעזרת השם של הבית התורני שאקים - הכל שלו. אז אל תחפשו זכויות במקום רחוק. אל תנסו סגולות מיוחדות, ראיתי שהידברות עכשיו יוצאים שוב במבצע של חלוקת ספרים, ומתוך הכרת הטוב ביקשתי לומר לכולם: פשוט לכו ותניחו ספרים כאלה בכל מקום אפשרי".

להצטרפות לפרויקט הפצת 500 ערכות ספרי יהדות הקליקו כאן.