פרשת בחוקותי: רק תורה – תביא שלום

בימי שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל, הגיע בחור צעיר אל הגאון רבי זליג ראובן בנגיס זצ"ל, ושאלה "כבדת משקל" בפיו: מתלבט הינו לאיזו מחתרת להתגייס – להגנה או לאצ"ל...

"מדוע לא תתגייס לשתיהן גם יחד?" הציע הרב בתמימות מעושה.

"לא ניתן לעשות זאת", הסביר הבחור, "שתי מחתרות אלו אויבות זו לזו, ושונות לגמרי במטרותיהן ובדרכי פעולתן". הוא הוסיף והרחיב אודות המחתרות, וכשסיים, ציפה לתשובת הרב.

להפתעתו, חזר שוב הרב בנגיס על שאלתו הקודמת: וכי לא שייך להתגייס לשניהם?... חשב הבחור שמא לא הבין הרב, וענה כי ודאי היה רוצה להצטרף לשתי המחתרות, אך אין זה שייך וכו' וכו'.

לבסוף נוכח לראות שהרב כלל אינו בעניינים, וקם לצאת.

או אז, חייך אליו הרב בנגיס ואמר בשנינות ירושלמית: "מדוע לא תצטרף גם להגנה וגם לאצ"ל – פשוט תחזור לגמרא שעליה נאמר 'תורה מגנא ומצלא' (סוטה כ"א ע"א)"...

*

דיוני ממשלה והתייעצויות לאין ספור מתקיימות מדי יום בנושא בטחון מדינת ישראל. הכל מטכסים עצה כיצד למנוע פיגועים ולהביא סוף סוף שלום לארץ.

רגיל היה הגאון רבי משה לוי זצ"ל לומר בדרשותיו (הובא בספר "בתורתך"): אילו רק היו מתחשבים בדעת התורה הקדושה, כי אז היו מגיעים להבטחה הבהירה והנהירה, שנכתבה בתורה במלים פשוטות וברורות, ללא רמזים וללא ראשי תיבות, לא בגזרה שווה, לא בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, אלא בצורה מפורשת, כך שגם ילד קט שיודע לקרוא יבין את הברכה השמורה ללומד התורה: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" – "וחרב לא תעבור בארצכם".

זה הפתרון, ואין בלתו! המפתח לשלום אינו נמצא בידיו של ראש ממשלה זה או אחר. הוא נמצא בידיים שלנו!

כאשר נקיים פסוק זה, לא יהיו לנו אויבים, וכיון שכך, הצורך בהשתדלות ביטחונית יתייתר. מדוע מקימים צבא? בשביל להילחם עם אויבים! אם אין אויבים, אין צורך בצבא. ישנן מדינות בימינו, אשר יושביהן אינם יודעים כלל כיצד אוחזים בנשק, היות שאין להם צורך בו. ואילו מאז שקמה המדינה הקטנה שלנו, סופגת היא דם ומלחמות, והכל מכיוון שאנו עם ישראל, וחייבים אנו לשבת ולעסוק בתורה, ואם לאו, ניתכות גזרות, ואז לא נותרת לנו ברירה אלא לאמן חיילים לשדה הקרב. כיום, שלא הכל שומרי תורה ומצוות, יש צורך בצבא. אך יחד עם זאת חייבים להרבות תורה, שהרי גם כעת הצבא אינו יכול, בצורה טבעית, לעמוד מול כל המדינות, ורק בזכות לומדי התורה הם מצליחים.

אלה המייאשים עצמם ואומרים "אין מה לעשות, נגזר עלינו לחיות בצל הטרור", אין להם אמונה, או יותר נכון אינם רוצים להאמין, שהרי אנו אומרים כל יום בתיקון חצות "עונותינו הטו אלה ופשעינו האריכו קיצנו וחטאתנו מנעו הטוב ממנו". הסיבה שאנו כבר אלפיים שנה בגלות, נובעת מהפשעים והחטאים שלנו, שהרי אם לא היינו עושים עוונות, מזמן היינו נגאלים, ויושבים איש תחת גפנו ותחת תאנתו.

*

כאשר החלו הסכמי השלום, עורר הגר"מ לוי זצ"ל כי יש לפקוח למדינאים את העיינים, שאם סבורים הם כי על ידי חתימה או החזרת שטחים ישרור שלום, טועים הם, כיון שאי אפשר לעקור את התורה ויחד עם זאת להשיג שלום בארץ. לא יהיה בעולם דבר כזה! יתכן כי יצליחו להשקיט אויב אחד, אך כבר יצוץ אחר, ושקט ושלוה אין. ראשי המדינה מתגאים בכך שהגיעו להסכם עם קבוצה אחת של הערבים, אך הדבר אינו מביא לרגיעה בעם, אשר מפחדים מפיגועי הקבוצה האחרת. ואם יעשו הסכם גם איתם, אז יכולים חלילה החיזבאללה או האיראנים לקום למלחמה (זה אמר הגר"מ הרבה שנים לפני שהדבר הפך למציאות עגומה).

בימי חזקיהו המלך, לא הוצרכו לשום הגנה. חזקיהו אמר לקב"ה: אני אעשה את שלי, ואקיים מה שכתוב בתורה "אם בחוקותי תלכו", ואתה תקיים את ההמשך, "וחרב לא תעבור בארצכם". מה עשה חזקיהו? כינס את כל ישראל לשבת לעסוק בתורה בבתי כנסיות ובתי מדרשות, והגמרא אומרת שבאותו זמן בדקו מדן ועד באר שבע, ולא מצאו עם הארץ. מגבת ועד אנטיפרס, חיפשו ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאים בהלכות טומאה וטהרה..." (סנהדרין צ"ד ע"ב).

והנה, ירד מלאך ה' מן השמים והכה מאה שמונים וחמשה אלף ראשי גייסות של סנחריב שצרו על ירושלים, ונשרפו כל אנשי צבאו באש ה'.

"הוא, היה אומר", לא אמר הגר"מ לוי דבר שהוא לא חי אותו. כשהגיע פעם ללשכת גיוס להסדיר את הדחיה לצבא, צעק לעברו חייל מובטל בקנטרנות: "פרזיטים! אתם חיים בזכותנו". הסתובב הגר"מ, התקרב לחייל, הסתכל בעיניו, ואמר בביטחון: "אתה חי בזכותי!". נבהל הלה ולא הצליח להגיב מֵעָצְמַת האמת.