אתם שואלים, מנוחה פוקס עונה: איך מחזירים את השמחה לבית?

בעלי הגיע מבית שבו האבא היה פטור ממלאכה. יושב בבית ולא עושה כלום, ואימא עושה הכול. בבית שלהם היו שני ילדים, ולנו יש 6 ילדים, בלי עין הרע. אני מסבירה לו בכל פעם שהוא לא יכול לשבת כמו אביו, כי כאן יש עבודה רבה והוא חייב לתת יד, אך קשה לי להזיז אותו מדעתו.

אכן, "דפוס ביתי" הולך יחד עם האדם. לכן חשוב כל כך להקפיד על האווירה הביתית ועל הדפוס השורר בבית. בעלך אכן ראה דברים אחרים, הורגל אחרת לחלוטין וקשה להזיזו מהמקום בו הוא עומד. עם זאת, ברור שבית עם 6 ילדים משווע לעזרת האב, ואני בעד שאבא יעזור גם בבית שבו רק 2  ילדים, ואפילו בבית שאין בו ילדים עדיין.

יותר מכך, גם אם האב עסוק כל היום במלאכתו, חשוב שיהיה משהו שהוא יעשה בבית, כדי שירגיש באמת שזה ביתו שלו.

כשמעירים לאדם ורוטנים כל הזמן שאינו עושה כלום, הוא לא יזיז את עצמו, רק אולי ייפגע ויכעס.

אני מציעה לך להסביר לבעלך שהבית הזה גם  שלו, וכדי שירגיש שהוא שלו, שמגיע לו לדרוך בו בכל פינה ולגעת בכל נקודה, כדאי שיבחר לעצמו מלאכה או שתיים שיתמיד לעשותן.

הסבירי לו שמי שעושה למען דבר, גם מרגיש מחובר יותר, וכשהוא עושה – גם אחרים מרגישים חיבור אליו.

המשיכי והסבירי שהבית משווע לעזרה.

תני לו לבחור בין מספר מלאכות. למשל: הדחת כלי המטבח מכל היום, הורדת האשפה פעמיים ביום, הלבשת הקטנים לפני שיוצאים לגן וכך הלאה, לפי מה שמתאים אצלכם.

כאשר תמקדי את הדברים, הוא יבין יותר למה את זקוקה בדיוק, ויתרגל לאט-לאט לעזור, לפי הזמן שבידו.

אל תשכחי להודות לו על מה שעושה. גם מי שחייב במלאכה, שמח ומרוצה כשיודעים להעריך אותו על כך.

הילדים שלנו כבר גדולים, רובם נשואים ורק בודדים עדיין בבית. אני מרגישה שעם הילדים שעזבו את הבית, עזבה את הבית גם השמחה. בעלי, שהיה מרבה להסתובב בבית, להקפיץ ילד גבוה, לשחק עם ילדים בכל מיני משחקים וגם לשיר אתם זמירות בשבת, פתאום מסתגר, וכאילו מרגיש פחות שייכות למשפחה הקטנה שנשארה.

אני בפירוש מרגישה שכל שמחת החיים שהייתה במשפחה – נעלמה עם הילדים שהלכו. האם כך זה בכל משפחה שמחתנת את הילדים, או שאפשר לתקן את זה? ואם כן, איך?

אכן, הגוזלים שעוזבים את הקן לוקחים אתם חלק מהחיות של הבית, מהשמחה הטבעית, המשפחתית, מהעונג הצרוף של להיות ביחד.

זה קורה יותר בבתים שבהם המשפחתיות היא מעל הכול, שההורים נהנים עם ילדיהם, ופתאום נפער חור גדול, וכל היופי הזה נוזל החוצה.

כאן על ההורים להשקיע מחשבה. לשאול את עצמם: איך נוכל להרבות שמחה בבית?

אולי להזמין יותר את הילדים הנשואים יחד עם ילדיהם ולאכול מידי פעם ארוחת צהריים או ערב  יחד?

אולי לקחת על עצמכם יום או יומיים בשבוע להיות ממונים על איסוף הילדים מהגן ומבית הספר ולהביא אותם לביתכם. כך גם תעזרו לילדיכם הנשואים, וגם תכניסו שוב את השמחה של המשפחתיות לבית פנימה.

בשלב זה זוגות מבינים שילדים לא נשארים בבית לנצח. זוג, בעזרת ה', כן. עד שיבה. מה שלא ישקיעו בעצמם – פשוט לא יהיה. לכן חשוב לפתח את קשרי החברות הזוגיים שלכם, וכך לשמר את השמחה בבית, רק בדרך אחרת מזו שהייתה קודם.

מנוחה פוקס היא סופרת, מומחית תהליכי חינוך, מנחת הורים ויועצת זוגית ואישית.

בקרוב – סדנת הנחיית הורים עם מנוחה פוקס. לפרטים הקליקו