"לא מסוגל לסלוח לעצמי עד היום": על רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, במלאות 71 שנה לפטירתו

מחר בערב וביום רביעי, י' בכסלו תשפ"ה, מצוינים 71 שנה לפטירתו של הגאון רבי איסר זלמן מֶלְצֶר זצ"ל (ה' באדר א' תר"ל - י' בכסלו תשי"ד), שהיה רבה של סלוצק, וראש הישיבה בה, ולאחר מכן ראש ישיבת "עץ חיים" בירושלים, ויו"ר מועצת גדולי התורה.

במדרש תנחומא מובא ההסבר מדוע ניתנה התורה במדבר. כה דברי המדרש: "למה במדבר, אלא כל מי שאינו עושה עצמו הפקר כמדבר, אינו יכול לקנות את התורה, לכך נאמר במדבר סיני".

בספר 'לב ישראל' מובא סיפור נפלא מאת הרב ישראל גרוסמן: "הגאון רבי איסר זלמן מלצר הצטיין באופן מיוחד בענוותנותו ובפשטותו. כשבא לפניו תלמיד ישיבה, אפילו מישיבה קטנה, היה משוחח ומדבר איתו בלימוד ומחשיב אותו כאילו עומד בפניו תלמיד חכם בא בימים. וכשהתלמיד הקשה קושיה טובה או עלה בידו לתרץ תירוץ, היה רבי איסר זלמן קופץ משמחה ומביע התפעלות עצומה מהדברים הנפלאים והנחמדים.

"הרבה פעמים זכיתי להיכנס אליו ולשוחח עמו בסוגיות הש"ס", ממשיך הרב גרוסמן ומספר על מעשה נפלא, הממחיש את ענוותנותו המופלאה של הרב מלצר זצ"ל.

"היה זה ביום י"ג ניסן, ערב בדיקת חמץ. נכנסתי לבית כנסת כדי ללמוד, ניגש אלי הגבאי וביקש את סליחתי האם יכול אני לחפש מקום אחר. היום עסוקים בניקיון המקום לכבוד פסח. פניתי לבית כנסת אחר ושוב  חזרה התמונה על עצמה. הגבאי ביקש ממני לחפש בית כנסת אחר. הייתי אובד עצות, לאן ללכת.

"בלית ברירה עליתי לביתו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי איסר זלמן. הרב קיבל אותי במאור פנים,  אמרתי לו שבאתי כדי 'רעדן אין לערנען', לשוחח בלימוד. ראש הישיבה נענה ברצון ובשמחה והטה אוזן לשמוע מה בפי.

פתאום החוויר רבי איסר זלמן. "מה קרה?", שאלה הרבנית בדאגה

​מדוע סירב רבי איסר זלמן מלצר לקצר דרכו דרך השוק?

"על השולחן היתה מוכנה פרוסת לחם, דברי מריחה וכוס קפה. עד היום אני לא סולח לעצמי מדוע לא המתנתי כמה דקות עד שהיה גומר לאכול. קרוב  לשעתיים ארכה השיחה. הרב השיב לי על השאלות שהרציתי בפניו, סתר ובנה.

"קרוב לחצות היום חזרה הרבנית ביילה הינדא כשידיה עמוסות בסלים מקניה שערכה לכבוד החג. כשראתה שהצלחת והכוס מונחות כמו שהניחה אותן בבוקר, שאלה את בעלה ראש הישיבה למה לא  טעם כלום.

רבי איסר זלמן ענה לה בתמימות: 'הרי נכנס כאן בן תורה ובא לדבר אתי בלימוד, איך יכולתי להפסיק באמצע?'

ענתה הרבנית בשאלה: 'מה היה קורה אם היית אומר לבחור שימתין כמה דקות עד שתגמור לאכול ואח"כ תקבל אותו בכבוד?'

הרים רבי איסר זלמן את  קולו ושאל בתמיהה: 'מה, אני פרופסור שצריכים להמתין אלי?'...

אחת הדרכים להגיע לכך היא שבאותה שעה שבה מלמד הרב את התורה, בין אם זה סוגיות סבוכות בש"ס לבחורים מבוגרים, ובין אם זה אל"ף־בי"ת לתשב"ר, שיעשה זאת בניגון שמח, שישורר הרב ויעלוז בפני התלמידים בדברי התורה עצמם.

כבוד תלמידי חכמים. צדיק גוזר והקב"ה מקיים. ישנה חשיבות רבה לכבודם וכוחם של תלמידי חכמים בפני בורא עולם. כיצד זה מתבטא בפועל? הרב עמנואל מזרחי בסיפורי צדיקים ומעלתם:

בספר "לחנך בשמחה" מאת הרב משה מיכאל צורן, מופיע הסיפור המקסים הבא: "וכך שמענו על הרב איסר זלמן מלצר, שעם כל גדלותו הנוראה בתורה, ועם כל עוצם צדקותו וחסידותו היתירה, היה לו ריקוד מיוחד ביום שמחת תורה, בישיבת 'עץ חיים', אליו היתה ניתנת רשות כניסה רק לילדים הקטנים שהחלו זה עתה ללמוד את האותיות הקדושות.

"והיה ריקוד זה מפעים את כל הנוכחים, ובהם גדולי תורה ויראה, שצפו באותו גאון אדיר, שהיה נותן ידיו לילדים הקטנים, ומשתלב יחד עמהם בריקוד מיוחד. אלו שזכו לראות את דמותו התמירה של ר' איסר־זלמן, שהיה כידוע גם גבה־קומה, המכרכר ומרקד שעה ארוכה יחד עם הזאטוטים הקטנים הללו, לא ישכחו את המעמד ההוא לעולם.

"ומה היה השיר ששרו הרב ותלמידיו בריקוד זה? - 'קמץ אל"ף אָ', קמץ בי"ת בָּ', וכן הלאה. הגרא"ז היה אומר את ה'קמץ' בקול רם ובניגון שובה־לב, והילדים חזרו אחריו בשמחה ובמרץ, ואפשר היה לחוש כיצד הצליח ר' איסר זלמן להנחיל להם בכך את שמחת התורה ומתיקותה", סמסתיים הסיפור הנפלא.