קידוש ה’: ראיון מיוחד עם הפרופ’ הדתי שזכה בפרס היוקרתי בעולם בתחום מחקרו

כרטיס הכניסה לטקס שבו פרופ' פנחס אלפרט, פרופ' בחוג לגאופיזיקה באוניברסיטת תל אביב, קיבל לאחרונה את המדליה על שם ברקנס, עלה 500 יורו. סכום נכבד זה לא מנע מאלפי אנשים, ביניהם שועי עולם, פוליטיקאים וכ-15,000 חוקרים בעלי שם, להשתתף בטקס בו מוענק הפרס היוקרתי ביותר בעולם על הישגיות יוצאת דופן בחקר מדעי כדור הארץ והאטמוספירה.

"המעמד כולו היה מרגש מאד, וכ-500 איש הגיעו לשמוע את ההרצאה שלי שקדמה להענקת הפרס", מספר אלפרט. "בקהל ישבו גם כמה מבני משפחתי הקרובה, ובהזדמנות נדירה כזו, כאשר בקהל ששומע אותי יושבים אנשים כה חשובים, רציתי מאד להכניס את הקב"ה בהרצאה שלי. ההרצאה התקיימה בוינה, ביום השואה, והסמליות הזו דרבנה אותי אף יותר.

"הדבר הכי עוצמתי שהרגשתי, ואותו רציתי מאד להגיד, שכל הכבוד שאני זוכה לו – למעשה מגיע לבורא עולם. כמה ימים לפני הטקס, בתפילת הלל של פסח, נתקלתי בפסוק: 'לא לנו ה', כי לשמך תן כבוד', וזה בדיוק מה שהרגשתי. וממש התלבטתי איך להכניס את זה בהרצאה. ההרצאה של זוכי הפרס צריכה להיות סיכום המחקרים וההישגים שלהם, ולא ידעתי איך אני מביא את זה. מה גם, שידעתי, על סמך היכרותי עם סגנון האנשים שישבו בעולם, שאם אתחיל לדבר על אלוקים - הם יחשבו שהשתגעתי".

נשמע אכן לא פשוט. מה עשית בסוף?

"פשוט הוספתי להרצאה שקף שנקרא 'הרגשות אישיות שלי'. חשבתי שכך זה יראה ויעבור הכי טוב. ופשוט הכנסתי שם את הפסוק הזה, של 'כי לשמך תן כבוד'. אמרתי להם: 'אתם אומרים שזה מזל, או רק עבודה קשה, ואני אומר שזה ה'. אני מרגיש שהכבוד מגיע לו'. וזה אכן עבר טוב, ואפילו היה עוצמתי מאד.

"בקהל, אגב, ישב פרופ' גרמני מפורסם שאני מכיר כבר הרבה שנים. מחילה, אבל הוא ממש נראה כמו נאצי. הייתי בטוח שהוא מנותק מכל מה שקשור לרוחניות, בלשון המעטה. כמה ימים אחרי הטקס אני מקבל ממנו מכתב של עמוד וחצי, שבו הוא כותב לי על כמה שהוא מרגיש שאלוקים איתו - מסייע לו במחקריו, מאפשר לו להצליח. אתה חושב שחבר שאתה מכיר שנים הוא אתאיסט, כל כך מנותק, ואין לך בכלל מושג כמה הוא מחובר".

ומהי למעשה המדליה של ברקנס?

"המדליה של ברקנס היא הפרס היוקרתי והגבוה ביותר, שאדם יכול לקבל כהכרה והוקרה על הישגיו המדעיים בחקר מדעי כדור הארץ. ברקנס היה המדען הראשון שפיתח את המטאורולוגיה המודרנית. הוא כתב את חזונו כבר לפני 120 שנה, ובו ניבא שבעתיד יהיה אפשר לקיים תחזיות מטאורולוגיות. בתקופתו זה ממש לא היה אפשרי. זה היה מרגש מאד לקבל את המדליה על שמו מכמה סיבות, וביניהן כי הרבה שנים אני מלמד את כתביו".

מהחיידר במאה שערים לנאס"א

כמעט בלי לשים לב קפצנו עם פרופ' אלפרט לסוף, אבל כמקובל – נתחיל בהתחלה. "אני בן 68", אומר אלפרט. "נשוי לרחל, בעברה מנהלת מרכז יום פסיכוגריאטרי, כיום בפנסיה, ומכהנת בהתנדבות כיו"ר העמותה לאזרח הוותיק בחבל יבנה. יש לנו שמונה ילדים. אחד מילדנו הוא הרב יובל אלפרט, שייסד את הגרעין התורני ביפו לפני כ-15 שנה.

"בילדותי גרתי בירושלים, בסמיכות לשכונת מאה שערים. בשנותי הראשונות למדתי בחיידר 'עץ חיים' המפורסם בשכונת זיכרון משה. דודי, משה אלפרט, היה המוכתר של האזור בתקופת המנדט, ואבי היה תלמיד של תלמידי הגר"א. השיטה של אבי הייתה לשלוח אותנו עד כיתה ג' לחיידר, כדי שנקבל את יסודות התורה ויראת השמיים, ולאחר מכן העביר אותנו לבית ספר דתי שלמדו בו גם מדעים, אנגלית, מתמטיקה וכיוצא בזה. אבל בפועל כמעט כל היום הייתי במאה שערים, ובתפילות – רק שם.

"בצבא הייתי עתודאי", ממשיך אלפרט. "למדתי פיזיקה, מתמטיקה, ומחשבים לתואר ראשון באוניברסיטה העברית. בתואר השני למדתי פיזיקה, גם בעברית, ולאחר מכן הצבא לקח אותי לשרת כחזאי בחיל האוויר. בהתחלה לא רציתי להיות חזאי בצבא. התמחיתי בכלל בלייזרים. אבל המפקד שלי אמר לי שזה או זה - או תותחנים. אגב, היום המפקד שלי עובד תחתי באוניברסיטה. הגיע אלי בגיל 70 לעשות דוקטורט. הוא בן 84, ועדיין מגיע יום יום".

ומה עושה למעשה חזאי בחיל האוויר?

"שום פעילות של החיל - כולל ובמיוחד המורכבות והסודיות ביותר - לא נעשית בלי החזאים. הם צריכים להגיד מה יהיה מזג האוויר, האם יהיו עננים, ובאופן כללי אם יהיו התנאים המתאימים לביצוע הפעולה. הרבה פעמים אפילו הטייסים לא יודעים איפה הפעולה תהיה, עד דקות ספורות לפני שהם יוצאים אליה, אבל החזאים כן, כי התכנון הסופי תלוי בהם. למשל, זמן מסוים לאחר תקיפת חיל האוויר בכור האטומי בעיראק, בגין אמר שהיה תאריך מסוים לפעולה, אך הוא נדחה כי כך החזאים המליצו".

ספר על חוויה משמעותית שעברת בשירותך הצבאי.

"כחזאי הבסיס שממנו יצאו המטוסים, נתב"ג בלוד, הייתי אחראי על תחקור מבצע אנטבה המפורסם, ולמעשה תחקרתי את הטייסים אחרי שחזרו מאותה פעולה הירואית, שהתפרסמה בכל העולם. לאחר מעשה, נודע לי שהחזאי הראשי של חיל האוויר היה אמור לתת לי להכין ולפרסם את התחזית של טרום המבצע, התחזית שלפיה נקבעים דברים רבים, אבל הוא לא ביקש זאת ממני כי זה היה בשבת.

"היום, כשאני רואה את הסרטים על מבצע אנטבה אני ממש צוחק, כי זה לגמרי מפוברק. בסרטים, בשביל הדרמה, הם מוסיפים רגעים שבהם המטוס רועד, מיטלטל בין שמיים וארץ, אך לא כך היו פני הדברים. כמעט לא היו רעידות במטוס. ובתור האדם שחיבר את הדו"ח על תנאי מזג האוויר בטיסה - זה משעשע אותי מאד".

לאחר חמש שנים בצבא השתחרר אלפרט, ומיד אחרי השחרור התחיל את הדוקטורט והפוסט דוקטורט שלו בהרווארד. כמה שנים לאחר מכן חזר לארץ, ומצא את ביתו באוני' תל אביב, שם התפנה תקן למרצה בפקולטה למדעי כדור הארץ. "ובכן, מאז אני פה. בחוג לגיאופיזיקה. גאו זה כדור הארץ, ולמעשה אנחנו עוסקים בחקר הפיזיקה של כדור הארץ.

"לאחר שהמשכתי במחקרי, התחלתי להיות בקשר הדוק עם נאס"א, סוכנות החלל האמריקאית. ב-20 השנה האחרונות כמעט כל שנה נסעתי לנאס"א. מעבר לכך, אני משתמש בלווינים שלהם כדי לשפר את ההבנה והידיעה שלנו לגבי מזג האוויר, וגם מלמד שם".

משנה ברורה באוניברסיטת תל אביב

כפי שבקלות אפשר להניח, השילוב של פרופ' דתי באוניברסיטת תל אביב, הנחשבת לאחת החילוניות בישראל, יהיה מעניין ומאתגר. "כבר עשרות שנים אני מעביר שיעור תורה בבית הכנסת של האוניברסיטה", אומר אלפרט. "אני מתפלל כאן כל בוקר, בשבע ועשרים, ואחרי התפילה מוסר שיעור. אנחנו לומדים בעיקר הלכות, משנה ברורה, שולחן ערוך, וכו'. לשיעור באים דתיים ולא דתיים, אנשי סגל, מנהלה ועוד. בקיצור בכל מכל כל.

"בהתחלה, כשפתחו פה את בית הכנסת, זה לא עבר בשלום. זמן קצר לאחר מכן באו כמה ערבים לנשיא האוניברסיטה ואמרו לו: 'למה אתה פותח בית כנסת אבל לא מסגד'? והוא ענה: 'אין בעיה, תתארגנו כמה חבר'ה, תראו שיש ביקוש, ואני אבנה לכם מסגד. ואם יבואו נוצרים אני גם אבנה להם כנסייה'. לאחר שזה נרגע, הגיעו כמה רפורמים, ושאלו למה בנו בית כנסת אורתודוקסי ולא רפורמי. אז עשו שני בתי כנסת – אחד אורתודוקסי ואחד רפורמי. ברפורמי, אגב, אין מניין".

רגעים ספורים לפני תום שיחתנו, אני מרגיש צורך לשאול את פרופ' אלפרט, שחלק ניכר ממחקריו עוסק בחיזוי שטפונות, על האסון הכבד שגבה את חייהם של עשרה צעירים שטיילו בנחל צפית שבנגב. לשאלתי שעסקה בנושא שהעסיק רבים, והוא ההסבר הפיזי להתרחשות השיטפון העז, ענה הפרופ' שיש כמה סיבות לכך, ושמאוד קשה לעסוק בניבוי שטפונות.

"ישנן כמה סיבות שבגללן קרה האסון בצפית. סיבה אחת היא שהקרקע המדברית איננה סופגת מים, בניגוד לעפר או לאדמה המצויה בשדות ובשטחים חקלאיים. כתוצאה מכך נוצרת שכבה אטומה, שלא מאפשרת למים לחלחל פנימה, ולכן הם מצטברים על פני הקרקע, ונערמים ככל שחולף הזמן.

"הסיבה השנייה היא סוג העננים האופייניים למדבר. עננים אלו, בניגוד לעננים אחרים, יוצרים מטבעם גשמים חזקים במיוחד, הניתכים בעוצמה על הארץ, בזמנים קצרים במיוחד. כמות המים הרבה שיורדת בזמן קצר באקלים המדברי, מביאה לידי כך שהמון מים מגיעים תוך זמן קצר לשטח צר, תלול, שהאדמה בו, כפי שאמרנו, לא מאפשרת כמעט למים לחלחל אליה. כשמחברים את כל הדברים הללו יחד, אנחנו מקבלים שיטפון, שקורה בזמן קצר מאוד, ולפעמים בהפתעה גמורה.

"אחת הסיבות שבגללן קשה לנבא שיטפונות, היא שקשה למדוד נתונים במדבריות, מכמה וכמה סיבות. לאור זאת, זה משמח מאד שרשמנו פטנט על שיטה של שימוש במערכות סלולריות, שבעזרתה אנחנו מצליחים לקבל נתונים באזורים שבהם קשה מאד לאסוף נתונים. ב"ה כבר חקרנו את העניין בכמה שטפונות, וגילינו שבשיטה שלנו אנחנו יכולים לקבל נתונים שאי אפשר לקבלם בשום דרך אחרת.

"בניגוד למה שהרבה אנשים חושבים, הסערה שראינו ביום האסון היא לא סערה של חורף. היא דווקא אופיינית לאביב. זו הייתה מערכת אקלים שהביאה אוויר מכיוון אפריקה והמדבריות שלה. דברים כאלה קורים לפעמים, אבל יש לנו נטייה לשכוח אותם. אבל לצד כל זאת יש לומר, שאירוע כזה חזק לא היה לנו הרבה שנים. אני מקווה שבע"ה, עם השיטה החדשה שפיתחנו, נדע לזהות שטפונות בצורה טובה ויעילה יותר, וכך ינצלו חיי אנשים, ולא נשלם את המחיר היקר מכל, המחיר של חיי אדם".