כלתה של הגיורת שהסעירה את המדינה: "חמותי סיכנה את חייה למען העם היהודי"

ערב חג השבועות, חג בו מזכירים את רות המואבייה – הגיורת המפורסמת שהצטרפה לעם ישראל, אי אפשר שלא להזכיר גיורת נוספת הנושאת את השם רות, שהפכה אף היא למפורסמת ביותר ואף טלטלה את העולם היהודי בארץ. זוהי רות בלוי, שבשנים האחרונות לחייה הייתה נשואה לרב עמרם בלוי, מנהיג הנטורי קרתא במאה שערים.

רות מובילה את כלתה גיטל לחופה

חיפושים אחר האמת

את סיפורה של רות שוטחת באוזנינו כלתה, גיטל דוידסון, הנשואה לבנה היחיד של רות – אוריאל, אשר התגייר יחד עם אמו כאשר היה בן עשר שנים.

"חמותי נולדה בצרפת, בשנת 1920", היא מספרת, "היא גדלה במשפחה קתולית, אך לא מאמינה. במשך שנים היא חיפשה את האמת, בשלב מסוים היא גם הכירה גויים ששמרו שבת וניסתה לחיות איתם, אבל מהר מאוד היא הבינה ש'זה לא זה'.

"בגיל אחת עשרה היא הוטבלה לנצרות ובגיל תשע עשרה נישאה לבעלה שהיה איש צבא, היא ילדה את בעלי שכילד נקרא קלוד, ואחרי שנתיים התגרשה".

גיטל מציינת שחמותה הייתה מאוד חכמה, יפה ומוכשרת. "היא ניצלה את השנים הראשונות שאחרי הגירושין כדי ללמוד היסטוריה וגיאוגרפיה באוניברסיטה וגם סיימה תואר שני. היא עבדה כמורה, עד שהגרמנים השתלטו על חלקים מצרפת, ואז הפרופסור להיסטוריה שלימד אותה גייס אותה למחתרת שפעלה נגד הנאצים. תפקידה היה לגלות מי משתף פעולה עם הגרמנים".

רות ובנה אוריאל

למה בחרו דווקא בה למשימות האלו?

"חמותי הייתה אישה מאוד משכילה, בצורה לא רגילה, היא שלטה היטב בהמון שפות, והיא גם הייתה אמיצה והלכה עם האמת שלה עד הסוף. לא פחדה מכלום".

כחלק מאותה חתירה בלתי נלאית למען האמת, מספרת גיטל על כך שחמותה ואמה הסתירו בביתן יהודים בימי המלחמה, וחמותה אף הייתה מחרפת נפשה ונוסעת כדי להביא את היהודים מכל קצוות העיר אל הבית.  "היא השתמשה בתעודות מזויפות וברישיונות מיוחדים והתגנבה בשעות החשיכה. היא זכתה להציל הרבה מאוד יהודים והסתירה אותם.

"יש לי בת שגרה כיום בארה"ב, לפני כמה שנים היא השתתפה בשיעור תורה, ושם הזדמן לה לספר על כך שהיא הנכדה של הגיורת רות. היה שם מישהו ששמע את זה וניגש אליה כולו נסער – 'סבא שלי נרדף על ידי הנאצים, וסבתא שלך הייתה זו שהצילה אותו  והביאה אותו עד לרכבת'. הוא גם הוסיף: 'סבא אמר לנו תמיד שאם אי פעם נפגוש אותה, אז שנודה לה על כך. והנה, יש הזדמנות".

רות מתפללת בקברים באוקראינה

אל העם היהודי

במשך תקופה מסוימת עבדה רות כסוחרת, כאשר השותף שלה היה יהודי ניצול שואה. "זה הוביל אותה להתעניינות ביהדות ולהחלטה שהיא רוצה להתגייר, אלא שהגיור שהיא עברה בתחילה היה גיור רפורמי, לא לפי ההלכה. רק אחרי שהיא הגיעה בפעם הראשונה לארץ והיא התחילה ללכת לשיעורי תורה, היא גילתה שהגיור לא היה תקין ואז עברה גיור אמתי.

"אצל חמותי זה היה עד הסוף – ברגע שהיא עברה גיור כהלכה והבינה שעליה לכסות את הראש, למרות היותה גרושה, היא כיסתה מיד, וזה היה כיסוי מלא. אפשר גם לראות בתמונות שלא היו כל שלבי ביניים".

לאחר שהתגיירה והפכה לרות בן דוד, וגם בנה עבר ברית מילה, עסקה רות במשך שנים במסחר, ואילו את בנה שלחה בתחילה ללמוד בישיבה בצרפת ובהמשך הוא נשלח לישיבת באר יעקב בארץ ישראל. 

"חמותי פעלה המון במשך השנים", מספרת גיטל בהערצה, "היא נשלחה במשך תקופה מסוימת לשליחויות שונות. בין היתר היא הגיעה לערפאת בערב מלחמת לבנון ודנה אתו על החיילים הנעדרים זכריה באומל, צבי פלדמן ויהודה כץ. 

"הייתה גם תקופה שהיא חיפשה ממש בכל העולם אחרי הילד משה סימון מפתח תקווה שנחטף כנראה על ידי מיסיונרים נוצריים. בשלב מסוים היא חשבה שגילתה אותו במוסד נוצרי והציגה אותו כקרובת משפחתו, אחר כך היא לקחה אותו לבדיקה רפואית, שם התברר שהילד לא מהול... כלומר – שאין סיכוי שהוא אותו משה סימון, אבל מרוב שהיא ריחמה על אותו ילד בודד, היא שילמה לו עבור טיפולי שיניים ודאגה שישתקם.

"בתקופה מסוימת היא גם נשלחה לאיראן, במטרה להציל ממוות סוחר יהודי שהורשע בריגול לטובת ישראל, והיא גם הייתה טסה לסוריה, לירדן, ללבנון ולעוד מקומות נוספים. לא תמיד ידענו על מעשיה, כי חלק גדול מהדברים נעשו ללא פרסום".

בתה של גיטל מחופשת ל

אל תוך מאה שערים

מאז שעלתה רות לארץ הציעו לה לא מעט הצעות שידוכים, אך היא דחתה את כולן, עד שהגיע השידוך המפתיע של הרב עמרם בלוי – המנהיג של הנטורי קרתא.

ניתן לשער כי רעיון השידוך היה נשמע הזוי בהתחלה, שכן הרב בלוי היה אב לעשרה ילדים שהתאלמן מאשתו ונחשב למנהיג צדיק ונערץ. "זה היה נראה בלתי מתקבל על הדעת שהוא ייקח גיורת, מה עוד שהיא צעירה ממנו בעשרים שנה. אבל הוא הביע את רצונו וגם חמותי רצתה מאוד והייתה מוכנה לעשות למענו הכל. מבחינתה הוא היה הצדיק הגמור, וכשאמר לה שיהיה עליה לכסות את הראש כדרך הנשים במאה שערים ולשנות מעט את סגנון הלבוש שלה, היא עשתה את זה לגמרי עד הסוף.

"בשנים מאוחרות יותר, כששאלו אותו למה הסכים להתחתן עם גיורת, הוא סיפר על כך ששמע שהיא בעלת חסד עצומה, מה שאכן היה נכון. כי במשך כל חייה היא תמיד תמכה בעניים ובאלמנות ויתומים. הרבה אנשים מסכנים ידעו שהבית שלה הוא הבית שלהם, גם אם הם מוזרים או חולים בגופם או בנפשם. במשך שנים היא גם החזיקה בית אבות עם אנשים עריריים על יד מאה שערים".

ואגב, גיטל מעידה שעד יומה האחרון של חמותה, היא הייתה מסתפקת במועט,  "הייתה לה שמלה אחת לשבת, לא יותר. היא לא ראתה שום ערך בחיצוניות, אלא השקיעה בפנימיות".

בתפילה בקברי צדיקים

אשת אמת

שנה אחרי שרות נישאה עם מנהיג העדה החרדית, התחתן גם בנה אוריאל, עם גיטל. "מאז שנכנסתי למשפחה לא גמרתי להעריץ את חמותי", היא אומרת.

מה את זוכרת משנותיה האחרונות?

"אני זוכרת אישה חמה מאוד, אמא חמה וסבתא משפחתית ואוהבת. בכל פעם שהיא הייתה טסה לחו"ל היא הייתה מביאה בגדים ומתנות לנכדים. בכלל, היה לנו קשר מאוד אוהב ורציף, כי בעלי היה מגיע אליה בכל יום, הוא שימש כנהג שלה והביא אותה להרבה מקומות. אני זוכרת שלמשל בתקופה שהיא חיפשה את הילד משה סימון, היא ביקשה מבעלי לקחת אותה לשכם. הם נכנסו לשם והעיר הייתה מאוד עוינת, אז היא ביקשה ממנו להפעיל מוזיקה ערבית בקולי-קולות, וזה מה שהם עשו. למרות זאת הערבים שהקיפו את הרכב שלהם הבינו שהם יהודים... זה היה פחד פחדים, אבל היא הייתה מאוד אמיצה, הלכה תמיד עם העקרונות שלה. אגב, במהלך כל אותן נסיעות היא גם זכתה להגיע לכותל המערבי, עוד לפני מלחמת ששת הימים, היא הגיעה לשם דרך  סוריה ולבנון".

על הקשר ביניהן מספרת גיטל: "חמותי מאוד אהבה אותי, וגם אני אהבתי אותה. בתחילת שנות ה-90 היא הייתה צריכה לנסוע לאוקראינה לצורך כלשהו, זה היה באותם ימים שהנסיעה הזו הייתה מאוד מורכבת והיה גם צורך בוויזה, אבל זה לרגע לא הרתיע אותה, והיא צירפה אותי למסע. זו הייתה התרגשות עצומה, היינו ממש יחידי סגולה שזכינו להגיע לקברי הצדיקים באוקראינה. שבוע לפני הטיסה הסתובבתי בכל קברי הצדיקים בארץ כדי להתפלל על כך שאזכה לכוון בתפילות באוקראינה. הייתי אז גננת ולקחתי אתי רשימת שמות לתפילה של כל בנות הגן ושל כל בני משפחותיהן..."

מהו הדבר העיקרי שלמדת מחמותך?

"למדתי ממני את העקביות, את האהבה העצומה לכל אחד ואת ההתמודדות עם כל דבר, למדתי ממנה גם את הדביקות במטרה. לחשוב שבמשך כמה שנים מחייה היא רק חיפשה אחר ילד שנעלם. זה מדהים".

וגיטל מבקשת לציין דבר נוסף: "גם חמותי וגם בעלה היו נגד הציוניים, ולכן הם לא לקחו כלום מהמדינה. ואני מאוד מעריכה את זה, כי זה לא שהם מצד אחד התנגדו ומצד שני נהנו, אלא הקפידו שלא להשתמש בשום דבר של המדינה – לא בחשמל, לא בתחבורה הציבורית, לא בביטוח לאומי, לא בקופת חולים, חמותי גם אף פעם לא טסה באל-על. הם היו אנשי אמת שדבקו בעקרונות שלהם, וזהו דבר שלדעתי ראוי להערצה".