מי העביר את השגרירות לירושלים?! (רמז: לא טראמפ)

כל מי שעיניים בראשו נוכח, שמבחינת מצבנו המדיני מצויים אנו בעידן מיוחד ולא שגרתי. גדולי הציניקנים נאלצים לאכול את הכובע שאין על ראשם, ולהודות בשפה רפה שהנה, חרף תחזיותיהם הקודרות, שיחק לו המזל לקוסם המפורסם, שלא רק מוכיח עמידה איתנה וראויה לציון מול הכוחות האדירים הקמים עליו מבית, אלא גם מצליח להביא את המדינה להישגים משמעותיים ורבי עוצמה.

כמה שהללו פמפמו באוזנינו כל העת שהוא מוביל אותנו במדיניותו לעברי פי פחת, לבידוד מדיני וכלכלי ואפילו למשבר מול ידידתנו הגדולה ארה"ב. לא זו בלבד שכל התיאוריה קרסה כמגדל קלפים, אלא שהתברר לעין כל שההיפך הוא הנכון. ראש הממשלה זוכה לכבוד נדיר ויוצא דופן במדינות בחו"ל, שיוצאות מגדרן כדי לקבל את ראשה של אחת המדינות הקטנות בעולם בכבוד השמור לראשי מעצמות.

והנה זימנה ההשגחה לידו להעניק מופע שלא נראה כדוגמתו שנים רבות במחוזותינו, בו חשף קבל עם ועדה את תגלית הזהב של ה"מוסד", אשר בחסדי שמים נכנס ללוע הארי ויצא כשמלוא תאוותו בידו, ובא הלה והסיר את הלוט קבל עם ועולם, וגילה לעין כל את קלונה של איראן, זו שבידה האחת חותמת על הסכם הגרעין, ובזו השנייה ממשיכה בחריצות והתמדה לפתח את תכניותיה – מה שהוביל את הנשיא טראמפ, כהודאתו שלו, להסיק מסקנה ולבטל לחלוטין את ההסכם עם איראן.

ועלית על כולנה, התקדים ההיסטורי המופלא: אחרי שנים של דיבורי סרק והבטחות חסרות כיסוי, שגרירות ארצות הברית עולה לירושלים. והגם שלא מפיהם אנו חיים, ודי לנו במקורות הנאמנים שלנו כדי לקבע את מעמדה של ירושלים שנתקדשה לשעתה א לעתיד לבוא, עדיין לא דבר ריק הוא לקבל הכרה דה פקטו מהמעצמה הגדולה בעולם.

גם תירוצים דחוקים כמו "הכול אינטרסים", או "הכול בגלל חתנו היהודי של טראמפ" – אינם מספקים את הרצון הבסיסי להעמיק ולנסות לבחון מהו קול ה' המדבר אלינו מבעד לערפל ההסתרה. ברי שכבני תורה איננו יכולים להתעלם ממה שקורה סביבנו. הלא גם הנביאים התייחסו כמה פעמים בדבריהם לאחרית הימים, לגויים שינהרו לירושלים, והם ומלכיהם יינשאו אותנו ויחזיקו בכנפינו, וראו דברי נביאות ממש שכתב המלבי"ם על תקופתינו בפירושו על הפסוק (ירמיה ל"א, א') "רנו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגויים".

*

השאלה היסודית היא אפוא: היהפוך כושי עורו?! האם שכחנו מה שלימדונו רבותינו "הלכה היא בידוע שעשיו שונא ליעקב"?! ולהיכן נעלמה לה שנאת אומות העולם לישראל, הקבועה וטבועה בדמם? נוסיף ונשאל: האם מצב אידיאלי זה הוא בהישג ידינו? האם נוכל לגרום במעשינו שלנו לא רק להוריד את מפלס השנאה, אלא אפילו להביא את אומות העולם להעריך, לנשא ולייקר אותנו?

כדי לנסות לענות על השאלה נתבונן נא באשר למקורה של שנאה זו. הרי לימדונו חז"ל (שבת פ"ט, א') "למה נקרא שמו הר סיני, שירדה שנאה לאומות העולם עליו". וב"עיון יעקב" פירש דהיינו שהם שונאים אותנו, כדאיתא במדרש, בשביל התורה והמצות שאנו מקיימים הם שונאים אותנו יותר מכל האומות. הרי שדווקא עצם הבחירה בנו כממלכת כהנים וגוי קדוש, מקבלי התורה הקדושה. הפכה אותנו למושא לקנאה ורדיפה.

אם כן, הרציונל אומר, לכאורה, כי במידה ונטשטש את עובדת היותנו מקבלי התורה, נפחית את מפלס השנאה הזו, שמקורה מקנאה כבושה על היותנו העם הנבחר, ושזכינו במתנת שמים זו, התורה, היא החמדה יקרה שגנוזה היתה תתקע"ד דורות.

וראו זה פלא: לכל אורך ההיסטוריה הוכח באופן מוחלט וסיסטמתי, שדווקא ההתרחקות משמירת התורה והמצוות היא שהמיטה עלינו את האסונות הכבדים יותר בתולדותינו, רח"ל. ואדרבה, דווקא הדביקות בתורה ובמצוות, מושא קנאתם של האומות, היא-היא הערובה היחידה לשרידותנו המופלאה.

כהסבר לזה נביא את דברי הנביא ישעיה (י"א, ו'): "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ", הוי אומר: השנאה הקיימת בין בעלי החיים והאינסטינקטים החייתיים לטרוף בלי חמלה, אינם אלא תוצאה של קלקול והשחתה. אך כאשר יבוא העולם על תיקונו השלם, וכדברי הנביא גופו בהמשך: "כי מלאה הארץ דעה את ה'", ממילא תחזור השפיות, ויגורו כל בעלי החיים בכפיפה אחת.

על אותו משקל יש לומר ששנאת העכו"ם לישראל איננה טבעית, אלא כזו שנובעת מקלקול והיפך הטבע וההיגיון, וכעין מה שאמרו חז"ל כי לו ידעו אומות העולם כמה שפע בא להם בזכות בית המקדש, היו מעמידים שומרים לשמור עליו. נמצא שכאשר מגבירים אנו את לימוד התורה וקיום המצוות, אף טבע גרוע זה מתעדן ומשתפר. וכאשר יגיע העולם לתיקונו השלם, לא תהיה השנאה הזו קיימת כלל, ואדרבה, הגויים ומלכיהם יינשאו אותנו, "והיו מלכים אומניך". ותהילות לא-ל ניצנים מאותה הבטחה מתגשמים מול עיננו.

*

ואם עד כה העלינו על נס את לימוד התורה כתנאי לביטחון ולהגנה, כמאמר הכתוב "אם בחוקותי תלכו ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד", עלינו לדעת בבירור גמור כי גם הצלחות מדיניות תלויות ועומדות ברמה של לימוד התורה וקיום המצוות שלנו.

וממילא, כל הטוב הזה שאנו רואים לנגד עיננו איננו רק תוצאה של ניהול מדיניות נכונה גרידא, פרי טקטיקה מתוחכמת למדי, או רק בשל מנהיגותו הכריזמטית של רוה"מ. אלו התוצאות, לא הסיבות. אבל מהו השורש?! מה מקור הכוח?! ההתחזקות שלנו בתורה ובמצוות.

וכשיש, תהילות לא-ל, חיזוק, אוהו חיזוק, בעם ישראל באמונה בה', בלימוד תורה ובקיום מצוות,  ממילא משפיע הדבר לטובה אף על ראשי העם, כי במקרה דנן: רישא – בתר גופא גריר (מארמית= הראש נגרר אחרי הגוף).

נסיים בדברי ברכתו של מו"ר הראש"ל הגר"י יוסף שליט"א, בתום נאומו במעמד קבלת הפנים לפמליה האמריקנית: "אנחנו מתפללים שהקמת שגרירות ארצות הברית בירושלים תהיה הנדבך האחרון בדרך לבניין בית קדשנו ותפארתנו והגאולה השלימה במהרה בימינו".

ונאמר אמן.