איך האמונות שלנו משפיעות על הילדים שלנו?

"תשמעי, אני רוצה להגיד לך שזה ממש עובד", התחילה שירה את השיחה.

הפעם היא היתה עוד יותר המומה מהפעם הקודמת, היא פשוט גילתה שזה עובד. היא צלצלה לקבוע פגישה "אני רוצה להבין בדיוק את הדברים. עזרת לי מאד, אני מגלה שיש לי הרבה מאד אמונות שהייתי רוצה לברר אותן, אבל לא תאמיני – רק הידיעה גרמה ליוסי שלי להיכנס לגן יותר בשמחה, הוא הפסיק את הבכיות בבוקר. מתי נוכל להיפגש?".

קבענו, היא הגיעה וכך התנהלה השיחה:

שירה המשיכה: "בשיחה הקודמת שאלת אותי מה אני מרגישה כשאני מכניסה את הילד שלי לגן, וזאת היתה שאלה גורלית מבחינתי, זאת שאלה ששינתה מהותית את כל התמונה כולה".

"מה היה כל כך גורלי בשאלה ששאלתי אותך?", אני שואלת.

"אני תמיד חשבתי שיש סיבות מוצדקות לכך שיוסי בוכה ולא רוצה להיכנס לגן, אבל הייתי מבולבלת מאד עם עצמי, כי כשאני מדברת על ללכת לגן בבוקר הוא בוכה ואומר שהוא לא רוצה ללכת וכו', ומצד שני – כשהוא בגן טוב לו. הוא מספר לאבא שלו שכיף לו בגן, וגם הגננת מספרת שיש לו הרבה חברים, אף על פי שלא האמנתי לה...".

"בעצם את אומרת שהיית מבולבלת מאד מכך שיוסי לא רוצה להיכנס לגן, כי לא ידעת אם טוב לו או לא?".

"כן, ממש כך. וכששאלת אותי מה אני מרגישה כשאני מכניסה את יוסי לגן, רק אז בכלל שמתי לב שיש לי המון חששות ומחשבות לא כ"כ נעימות וטובות בקשר לגננת הזו, ובכלל ליוסי עצמו".

"מה גילית?"

"גיליתי שאת הגננת שלו אני לא כל כך אוהבת, ואני בטוחה שהיא לא אוהבת את יוסי שלי. גיליתי שיש לי אמונות שיוסי לא אהוב בחברה ואין לו בכלל חברים. היה לי ציור בראש שהוא נכנס לגן ואף אחד לא מתייחס אליו, והוא נראה ממש מסכן ובודד".

"מה השינוי שהיה עם יוסי מאז שגילית שיש לך אמונות שלא תואמות את המציאות לגביו?".

"תראי, אני עוד לא בטוחה שמה שגיליתי לא נכון... אבל יש שינוי קטן. הוא משתולל ומסרב פחות, אני מצליחה איכשהו להגיע אתו לגן כשהוא עומד על הרגליים ולא נשכב על הרצפה", עונה שירה בהססנות.

"אל דאגה, שירה, אנחנו נבדוק ביחד האם האמונות שלך נכונות או לא. אבל את מתארת שנעשה איזשהו שינוי קטן בינתיים?".

"כן, יש שינוי קטן".

"אוקי. איזו מחשבה או אמונה הכי חזקה אצלך ומטרידה אותך?".

שירה חושבת, ועונה: "המחשבה שליוסי שלי אין חברים, ושהוא מסכן ובודד".

"אז יש לך מחשבה שליוסי אין חברים, ושהוא מסכן ובודד. האם המחשבה הזו אמתית?".

"כן, בוודאי", עונה שירה.

"נכון, זה מה שאת מרגישה. אבל תחשבי ותגידי לי: האם את יודעת בוודאות שזו האמת?".

שירה חושבת...

"תראי, אני לא יכולה לדעת ממש במאה אחוז. אני לא נמצאת איתו בכל המקומות. לא, אני לא יודעת במאה אחוז".

אני ממשיכה לשאול:

"ומה את מרגישה כשאת מאמינה למחשבה הזו שליוסי אין חברים והוא מסכן ובודד?".

"אוי, נורא ואיום. אני כועסת על הגננת שלו, אני מרחמת עליו בכל פעם שצריך ללכת לגן, אני חושבת עליו כל הזמן בעבודה ומדמיינת איך שהוא בודד. אני נשארת הרבה פעמים ומציצה לחלון של הגן, לראות איך הוא מסתדר".

שירה נראתה כאובה ממש, ודמעות זולגות מעיניה: "כל כך כואב לי עליו...".

שיקפתי את שירה, וכשהיא שמעה את הדברים בפעם השניה היא ממש בכתה ואמרה: "זה מה שעובר עלי כל יום כשאני לוקחת אותו לגן. את יודעת איזה מתסכל זה לפעמים, שיש לי חשק להשאיר אותו בבית?".

"זו באמת הרגשה קשה, את רוצה שנמשיך?", אני שואלת.

"כן, בוודאי".

"תגידי לי, יקירה, מי היית אם לא הייתה לך אמונה כזו שליוסי שלך אין חברים והוא בודד ומסכן?".

שירה חושבת , עיניה נפקחות בזיק של שמחה, והיא עונה:

"הייתי רגועה בעבודה, לא חושבת עליו בכלל, בטוחה שטוב לו, שהוא שמח ומאושר, מוקף חברים וכולם רוצים להיות חברים שלו, שהגננת בוחרת אותו לתפקיד חשוב ואחראי בגן, הוא מחכה מתי ללכת לגן ואומר לי שלום מהאוטו".

"וואו, את אומרת שתרגישי שכל כך טוב לו, ואת תהיי רגועה...".

"כן, זה ממש כיף לחשוב כך".

"רגע", אומרת שירה, יכול להיות שעצם הידיעה שאולי ההרגשות והמחשבות קשורות אלי זה עצמו גרם ליוסי לשינוי? אני מרגישה הקלה גדולה מאד עכשיו, כי הרי באמת בררתי את העובדות, ויוסי לא מסכן ובודד בגן. נשארו רק השדרים שאני משדרת ליוסי? זה כל כך משפיע עליו? מה עלי לעשות עכשיו? אני רוצה מאד לעזור לו".

"תראי, שירה, ראשית, אני שמחה לראות אותך כך עם תקווה ושמחה שיהיה בסדר. את מבינה שיש לנו כל כך הרבה אמונות שמשפיעות עלינו ועל הילדים שלנו, וגורמות לנו לחסימות ולקשיים שרק עם מודעות ורצון אפשר להשתחרר מהם, ומעוד הרבה קשיים אחרים.

כי כמו שאת אומרת – בדקת, שאלת את הגננת, עם בעלך הוא מתנהג אחרת בקשר לגן. זאת אומרת שיכולות להיות סיבות אחרות לכך.

הנה, עכשיו את יכולה להאמין לאמונות טובות יותר, אמתיות יותר, ואז תראי שהמציאות תשקף את זה, וממילא יוסי שלך ירגיש אחרת".

"אני הולכת לנסות את זה. פשוט להמשיך ולכתוב את כל האמונות שלי סביב הנושא הזה, כמו שהצעת לי בפעם הקודמת, ואז להשתחרר מכולן. אני מבטיחה להתקשר לספר לך...".

לכל אחת מאתנו, בדיוק כמו לשירה, יש אמונות ומחשבות שיכולות לגרום לנו להתנהג בצורות מסוימות, ופעמים הן אף משפיעות על הילדים שלנו ועל סביבתנו. אז מצטיירת מציאות שאינה נכונה, שונה לגמרי. אך עם מודעות אמתית והסכמה לבקש עזרה, אנו יכולים לעזור לעצמינו בכל תחום שבו קשה לנו.

בהצלחה!

יוכי דנחי – ייעוץ חינוכי ותמיכה רגשית לגננות ואימהות, מומחית למשמעת וסמכות Yd0548414745@imahut.org.il