במחשבה תחילה לפרשת נשא: בתחנת הרכבת הרב נופף בחלום שהתגשם

השלושה נידונו למוות.

בקשה אחרונה לא ניתנה להם, אבל רשות נתונה לברור לעצמם דרך נוחה להם לסיום: חבל, זריקה או כיסא חשמלי.

הראשון בחר בחבל, אולם כאשר ניסו למשוך את החבל – הוא נקרע. לפי החוק במדינה, הנידון למוות קיבל את חייו במתנה. השני בחר בכיסא חשמלי, אולם קצר שהתרחש באותם רגעים גרם גם לו להשתחרר לחיים טובים.

השלישי ידע מה עושים: "החבל נקרע והכיסא לא עובד – אני בוחר בזריקה"...

***

בפרשתנו מופיעה ברכת הכהנים. בשולחן ערוך (סימן ק"ל) נאמר: מי שחלם חלום שאינו יודע את פשרו (ונפשו עגומה עליו) יאמר בשעה שהכהנים עולים לדוכן: "ריבונו של עולם אני שלך וחלומותי שלך, חלום חלמתי ואיני יודע מהו... כן תהפוך כל חלומותי עלי ועל כל ישראל לטובה".

נוסח להטבת חלום נאמר גם בפני שלושה אנשים מאוהביו, כדי להיטיב את החלום ואת התחושה האישית.

אין מי שלא מכיר את מטבע הלשון "חלומות שווא ידברו". מדוע אם כן אנו מוצאים שחז"ל "עשו עסק" מתחושה רעה שנוצרה בעקבות החלום, ותיקנו נוסח מיוחד לאומרו בפני אנשים או בעת ברכת הכהנים המשולשת בתורה?

"המלמדים בעיירה כבר לא מספיקים לרמתו", התאונן האב בפני כ"ק האדמו"ר רבי שלום מוסקוביץ משאץ. "אינני יודע מה לעשות". הרבי משאץ הציע לשלוח את הילד, שיימנה בין תלמידיו המופלגים.

בן תשע בסך הכל היה הילד הרך. מוחו העילוי ושקידתו בכל רגע פנוי על תלמודו עמדו לו שלא יחושו כל פער בינו לבין התלמידים הגדולים ממנו בשנים. בהפסקות ובזמני האוכל דיבר הילד בעיניים בורקות שכאשר יגדל – ישנה את העולם היהודי כולו בתוכנית מהפכנית.

בתו הקטנה של הרבי משאץ הכניסה ארוחות ללומדים מדי יום. באחד הימים שמעה את הילד כשהוא מדבר בפאתוס על המהפכה שיחולל והפטירה לעברו של הילד, בן גילה: "חבל על הכישרונות שלך שיימוגו כעשן על מזבח החלומות, תלמד ותנצל את הזמן לדברים מועילים".

שנים חלפו, והילד הקט התפרסם כרבה של לובלין, הגאון רבי מאיר שפירא, מחולל ומייסד 'הדף היומי'. רעיונו וחזונו קרמו עור וגידים וחוללו מהפכה אדירה של תורה בעולם. באחד ממסעותיו של רבי מאיר שפירא התעכבה הרכבת למשך שעות ספורות בתחנה. יהודי הסביבה, ששמעו זאת, נהרו אל תחנת הרכבת לקבל את פניו.

בין הבאים היה גם חתנו של הרבי משאץ, בעלה של הילדה הקטנה שנהגה לבטל את חלומו של רבי מאיר הצעיר. כאשר ראהו הרב מלובלין שאל האם הרבנית נמצאת בסמיכות מקום. משנענה בחיוב – ביקש שיקראו לה אליו. הרבנית הגיעה, ורבי מאיר שאל האם היא זוכרת את דבריה בתור ילדה, כאשר זלזלה בחלומו. הרבנית אישרה במבוכה.

"דעו נא שאינני מקפיד כלל וכלל", הרגיע הרב מלובלין. "אולם זאת רציתי לבקש: אתם מחנכים היום דורות של ילדי ישראל. אילו חלילה הייתי נפגע אז מהלעג ומוותר על החלום – טובה גדולה ועצומה הייתה נמנעת מכלל ישראל! תקבלו על עצמכם שלעולם – בשום מצב – לא תלעגו לחלום ולשאיפה של אדם מישראל, שכן החלומות המופרכים ביותר יכולים להתגלות כטובה רוחנית אדירה לכלל כולו"...

את המעשה הזה סיפר רבי חזקיהו מישקובסקי בדרשה לפני מספר שנים. בין השומעים ישב יהודי שהחליט שלסיפור אין שום בסיס עובדתי מלבד אמונה שכך יכל להיות... הוא ניגש אל רבי משה הלברשטאם, מנכדיו של הרבי משאץ, וסיפר לו את המעשה ששמע. סבור היה לצחוק עם רבי משה על דמיונם של הבריות.

"היודע אתה מי הייתה אישה זו?" נשא רבי משה עיניים רציניות אל האיש, "הייתה זו לא אחרת מאמא שלי"...

***

למי אין חלומות?

חלום על זכייה בלוטו, חלום על דירה נאה וגדולה, חלום על חיים ללא דאגות. אם אין לנו אפשרות להשיג את זה בפועל, אנחנו מתענגים לכל הפחות לחלום על זה. בחלום – זה מצוין!

הנוסח להטבת חלום מלמד אותנו: אל תפסיק לחלום, אל תתייאש מהחלום (חבל שנקרע או כיסא שלא עובד) ותבחר במציאות אפרורית ללא מעוף ודמיון. פשוט תשדרג את החלומות הגשמיים, תשפץ אותם: תשאף לדעת ש"ס, להתפלל כל תפילה בכוונה, לרכוש בקיאות בהלכה.

תרומם את החלומות. תיטיב אותם.