וספרתם לכם - וספרה לה

בפרשתנו מופיעה מצווה, שעומדת במרכזם של הימים בהם אנו עומדים – ספירת העומר. קיימות שיטות שונות לגבי חיוב הנשים במצווה למעשה. מכל מקום, על פי סוד, ישנו קשר עמוק בין מצווה זו לחיי האשה ומצוותיה.

הזהר הקדוש בפרשתנו דורש את הדמיון בין לשון המצווה בפרשה "וספרתם לכם ממחרת השבת שבע שבתות תמימות וגו' עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'" (ויקרא כג, טו), לבין לשון המצווה בפרשת מצורע "ואשה כי יזוב זוב דמה וגו' כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא וגו' ואם טהרה וגו' וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר" (שם טו, כח). מצווה זו עוסקת באשה זבה, שלאחר שמפסיק דמה סופרת שבעה ימים לפני טבילתה. אמנם, בנות ישראל קיבלו על עצמן, שבכל ראיית דם, ואפילו טיפה כחרדל, הן סופרות שבעה ימים נקיים לפני טהרתן.

מעבר לדמיון המילולי בין שתי המצוות, מהו הקשר המהותי ביניהן? ב"רעיא מהימנא" על ספירת העומר כתוב: "(בדומה) לאשה שיוצאת מטומאתה, וכיוון שיצאה, משם ולהלאה, וספרה לה (שבעת ימים), אף כאן ישראל כשיצאו ממצרים, יצאו מן הטומאה, ועשו פסח לאכול על שולחן אביהם, משם ולהלאה יעשו חשבון לקרב אשה לבעלה, שתתחבר עמו..." (זח"ג אמור צז, א עפ"י תרגום הסולם).

בכל דור ודור, בימים שבין פסח לשבועות אנו עוברים תהליך של יציאה מטומאה לטהרה. במצרים שקענו במ"ט שערי טומאה, "ואראך מתבוססת בדמיך" (יחזקאל טז, ו), ומצב זה פסק בצאתנו משם. אך התהליך טרם הושלם – זקוקים אנו לשבעה שבועות של בדיקה שאכן אנו נקיים מכל טומאה. כל מידה עוברת בדיקה, כדי שנדע שהיא מבהיקה כ"ספיר". מעבר לכך, הספירה מבטאת את הגעגועים, החשק והכיסופים שלנו להגיע ליום הנכסף, בו נוכל לחלוטין להדבק בקב"ה (עפ"י רבי צדוק הכהן, מחשבות חרוץ, י).

רק לאחר השבועות הללו אנו מוכנים ל"יום חתונתו – זה מתן תורה" (תענית פ"ד מ"ח), בו אנו שבים ומתאחדים עם הקב"ה – "ישראל, אורייתא וקוב"ה כולא חד" (עפ"י זח"ג עג, א). ר' צדוק (שם) מצביע על כך כי אין מתאים יותר מהבאת "מנחה חדשה" ביום זה, מנחה המבטאת את ההתחדשות בקשר שלנו עם הקב"ה לאחר שהיינו רחוקים ממנו, "כאשה המתחדשת לבעלה" (נדה לא, ב).

הדבקות אליה אנו שואפים בקשר עם הקב"ה, נראית לעתים מושג ערטילאי. בדמיון בין "וספרתם לכם" ל"וספרה לה" עולה דוגמא נפלאה לכך שאנו יכולות להעמיק את הקשר שלנו עם הקב"ה, דרך התבוננות במה שאנו חוות בחיינו. דרך התחושות המוכרות לנו מהערגה להתחתן, הציפייה לשוב לבעל, והתקווה להרמוניה בזוגיות, אנו יכולות לבנות יותר כיסופים לשוב לא-להינו, להוסיף אומץ ולדבקה בו.

ל"ג גדול לילדים

במוצאי השבת, בעיצומם של ימי הספירה, יחול ל"ג בעומר. נדמה, כי אין אח ורע במעגל השנה לתכונת הילדים לקראת ל"ג בעומר... אף במנהגי היום עצמו ניתן מקום רב לילדים. יציאה לשדה עם חץ וקשת, תהלוכות ברחובה של עיר, וכמובן, שמחת ה'חלאקה', הן דוגמאות מובהקות לכך. לא בכדי מסופר על אדמו"ר האמצעי, שבל"ג בעומר היו רואים אצלו הרבה מופתים, ו"רוב המופתים היו בנוגע לילדים" (לוח "היום-יום", לג בעומר).

מהו סודם של הילדים, וכיצד הם קשורים ליום הזה? מילת המפתח היא כנראה – סוד. לילדים יש קסם מיוחד, שקשה להגדירו. כל ילד הוא עולם מלא, שרובו עוד צפון ונעלם. ביום הל"ג בעומר, בו החלו להיגלות סודות התורה, אך טבעי הוא לפנות ל'צאן קדשים' הללו, אשר בתמימותם, בטהרתם ובראשוניותם, מחברים אותנו למשהו עמוק ופנימי, שטרם התעמעם במפגש עם הרבדים הגלויים יותר של המציאות.