מניין לנמלה כי יש פירור לחם על השיש בקומה 9? 5 נקודות למחשבה

איך הנמלה יודעת שיש פירור לחם על השיש בקומה 9?

חשבתם פעם על השאלה, איך נמלה יודעת שיש פירור לחם על השיש בקומה 9?

גם לנמלים יש חוש ריח מצוין. מחושיהן אוספים כל הזמן חלקיקי ריח מהאוויר, ועל ידי הנעת המחושים הנמלה יכולה לגלות מהיכן מגיע הריח. במטבח יש שפע עצום של מקורות כאלו, וכך הגיעה אליך לשיש נמלה בודדת.

אך כאן נשאלת השאלה המעניינת באמת: מילא נמלה בודדת, אבל איך זה שפתאום כל האחיות שלה מגיעות?

ברגע שנמלה מאתרת מקור מזון היא חוזרת אל הקן, ולאורך המסלול חזרה היא מפרישה פרומונים (חומר כימי שמופרש המשמש להעברת מסרים שונים). הנמלים האחרות שיוצאות מהקן עוקבות אחר מסלול הפרומונים ומגיעות בבטחה אל המזון.

כך הנמלים מאתרות את המסלול הקצר ביותר אל מקור המזון, תוך שהן עוקפות מכשולים שונים בדרך.

פלא נוסף הוא, שאם נמלה רואה גרגר חיטה השייך לנמלה אחרת, היא לא תיגע בו. הנמלה אינה לוקחת ממאכלים של נמלים אחרות. כיצד היא יודעת שהגרגר שייך לנמלה אחרת?

כאשר הנמלה הראשונה נשאה את הגרגר – היא הפרישה פרומון, ובכך סימנה לחברותיה: "רכוש פרטי, נא לא לגעת". שאר הנמלים הבינו את המסר ופשוט לא נגעו כלל במה שאינו שייך להן.

האם פעם שאלתם את עצמכם, כיצד הנמלה יודעת להגיע למזון? מי הודיע לה? כיצד היא חוזרת לקן מבלי ללכת לאיבוד? האם במוחה הקטנטן של הנמלה, יש ''שכל'' להבין את העולם הסובב אותה בצורה כה מתוחכמת, או שהדבר מעיד בבירור על הבורא, שצייד אותה בכל הדרוש לה, וטבע בה את האינסטינקט להשתמש בציוד זה?...

אשת חיל מי ימצא

ישנם מבני הציבור החילוני מאשימים את המגזר החרדי בקיצוניות הולכת וגוברת, המפלה לרעה את המין הנשי. הם משוכנעים שהאישה החרדית מוגבלת, אומללה ומסכנה וכי הנשים הן לא יותר מכלי שרת, שתפקידו להישאר ספון בבית, יצור מדוכא, חלש ונחות, הנתון כולו לגחמות ולדרישות הבעל...

אם כן, נתבונן יחדיו כיצד תורת ישראל מתייחסת לאשה, וכיצד הגברים שומרי תורה ומצוות מחויבים לנהוג כלפיה:

1. "יהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו" (יבמות ס"ב, ב'; רמב"ם, הלכות אישות, ט"ו, י"ט): מה פירוש אוהבה כגופו? – אדם לא רוצה שיכאיבו לו אפילו כאב קל, כך גם לא יכאיב ולא יצער את אשתו. ומה הפירוש שעל הגבר לכבד את האישה יותר מגופו? – אם יש לו ממון שיספיק לו לקניית בגד אחד, עליו לקנות לאשתו את הבגד, ולא לעצמו.
2. "לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו [שלא לצער את אשתו], שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה [ה' ממהר להעניש את המצערהּ]" (בבא מציעא נ"ט, א'): לאדם אסור לצער את אשתו בשום פנים ואופן, כי הקב"ה מאוד מאוד מקפיד על זה. כשאדם מצער את אשתו בדברים, דוקר אותה בדיבוריו או מבזה אותה, ומכל שכן אם רב עמה או מקלל אותה, הקב"ה לא יסלח לו והוא ייענש על כך בחומרה.
3. "חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד הוא ואשתו ובניו וכל הנלווים אליו. כיצד משמחן?... הנשים קונה להם בגדים ותכשיטין כפי ממונו" (שולחן ערוך אורח חיים תקכ"ט, ב'): חובה על הבעל לקנות לאשתו בכל חג מתנה – תכשיט או בגד. לא מטאטא, גם לא סיר בישול למטבח. תכשיט או בגד בכל חג, ממש כך.
4. "אשת חיל מי ימצא... ויהללו בשערים מעשיה" – שיר הלל לאשה היהודייה: בערב שבת, כשבאים הביתה מבית הכנסת, מברכים את האם ב"שבת שלום", וכאות הערכה לה נוהגים לשיר את "אשת חיל" (משלי ל'), שיר המביע כבוד והערכה לאם, לאישה. כל בני הבית והבעל בראשם, עומדים ומכבדים את מי שעומד במרכזו של העמל, הטרחה והדאגה התמידית לתפקודו התקין של הבית.

ישנן אינספור דוגמאות נוספות בחז"ל ובפוסקים, המראות כי נשים הן בנות מלך, וכי חובה על הבעל לנהוג זהירות יתירה בשמירת כבוד אשתו, עם דרישות מעשיות למימוש חובה זו.

אותם מקטרגים ניזונים מדברי הבל ושטנה, המפורסמים בכלי התקשורת – אותה תקשורת המחפיצה נשים, המתייחסת אליהן כאובייקט ומורידה את כבודן. מי שיתבונן, יגלה כי חרדים שהולכים לפי תורת ה', מקיימים אורח חיים המייקר ומרומם את כבודה של האישה!

הפסולת של האחד היא האוכל של השני

כל מי שצפה בסרטי טבע, המתעדים חיות טורפות בטבע, מגלה שבעולם המופלא שבו אנו חיים – אין בזבוז ואין דבר שאין בו תועלת.

נניח שאריה צד איילה. האריה יאכל את בשר האיילה, אבל לאחר שיסיים לאכול יישארו בשדה עצמות ועליהן שאריות בשר שהאריה לא אכל.

מה יהיה עם שאריות בשר אלו?

בשלב זה יגיעו עופות דורסים אוכלי נבלות, והם יתחילו, יחד עם אוכלי נבלות אחרים, לכרסם את שאריות הבשר עד שלא יישאר בשדה דבר, פרט לעצמות נקיות.

ומה יהיה עם אותן עצמות?

היינו עלולים לחשוב שאין מה לעשות עם עצמות אלו, אבל העובדה היא, שבתוך העצמות מסתתר מח עצם מזין ושמנוני שחיות רבות חושקות בו. ישנן חיות, כמו צבועים למשל (ממשפחת הכלביים), שיכולים לפצח את העצמות בין לסתותיהם, וישנו עוף שלמד להגיע אל מח העצם בעזרת טכניקה מעניינת. עוף זה הוא עוף הפרס, מתמחה בפיצוח עצמות על ידי הטלתן מגובה רב אל משטח סלע.

מדהים! לכל דבר יש שימוש, שום דבר לא נוצר סתם. הפסולת של האחד היא האוכל של זולתו, וכולם מתקיימים בהרמוניה אחת מושלמת, התורמת לקיומו של העולם הנפלא שבו אנו חיים. האם תיתכן הרמוניה שכזו ללא יוצר ומתכנן?

הכרת כל הבהמות והחיות בעולם

התנ"ך מכיל אינסוף מידע מדעי... מספיק שנמצא בו טעות אחת – ואמיתוּת התנ"ך קורסת! אבל... במשך

כ-3500 שנה ועד היום לא נמצאה ולוּ טעות אחת. דוגמא? בבקשה:

נאמר בתורה כי כל המבקש לאכול מן הבהמות או החיות אשר ביבשה, עליו לבדוק אם בבהמה או בחיה זו נמצאים שני סימני הטהרה: א. פרסה שסועה. ב. העלאת גרה. שנאמר: "זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, מִכָּל-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, מַעֲלַת גֵּרָה, בַּבְּהֵמָה--אֹתָהּ, תֹּאכֵלוּ (ויקרא י"א, ב'-ג').

והנה בפסוקים הבאים מגלה לנו התורה סוד – חוק טבע – ומכריזה כך: מבין כל אלפי סוגי וזני הבהמות והחיות שבעולם ישנם רק ארבעה (!) בעלי חיים שיש בהם רק אחד מהסימנים: מעלי גרה ולא מפריסי פרסה, או מפריסי פרסה ולא מעלי גרה. בכל שאר בעלי החיים – או שיהיו שני סימני הטהרה, או שלא יהיה אף לא אחד מהם.

התורה גם מפרטת את שמותיהם של אותם ארבעה בעלי החיים, ואת סימן הטהרה הנמצא בכל אחד מהם, וכך נאמר:

"אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה: אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס, טָמֵא הוּא לָכֶם. וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס, טָמֵא הוּא לָכֶם. וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִיא, וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה, טְמֵאָה הִיא לָכֶם. וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסֵעַ שֶׁסַע פַּרְסָה, וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר, טָמֵא הוּא לָכֶם" (ויקרא י"א, ד'-ז').

סיכום חוק הטבע האמור בתורה: הגמל, השפן והארנבת בלבד – מעלים גרה ואינם מפריסים פרסה. החזיר בלבד – מפריס פרסה ואינו מעלה גרה. בכל שאר בעלי החיים – או שיהיו בהם שני סימני הטהרה, או שלא יהיה אף לא אחד מהם.

הבה נשים לב למשמעות הדברים. כותב התורה מתחייב לדורות עולם שכל בהמה או חיה אשר תגיע לידינו, אם אינה אחת מארבעת בעלי החיים הנ''ל, ומצאנו בה סימן טהרה אחד, אזי בהכרח יימצא בה סימן הטהרה הנוסף!

התחייבות זו עומדת למבחן, שהרי אם יימצא בעולם בעל חיים חמישי, אשר יימצא בו סימן טהרה אחד בלבד, אמיתוּת התורה תקרוס! שהרי אנו יודעים שאלוקים אינו טועה, והוא התחייב בתורה רק על ארבעה!

שימו לב: "כותב התורה", שטען והתחייב על עובדה זו, חייב לשלוט ביידע ובהכרת כל סוגי החיות והבהמות שבעולם, להכיר היטב את המבנה האנטומי של החיות והבהמות ולהתחייב באמירה שכזו לאורך אלפי השנים שעתידים להיות בהמשך!

מיותר לציין, שבמשך למעלה משלשת אלפי השנים שחלפו מאז מתן תורה ועד זמננו, לא נמצא בעל חיים אחד, אשר הוא מעלה גרה בלבד או מפריס פרסה בלבד – מלבד הארבעה אשר ציינה התורה! בכל שאר אלפי ורבבות סוגי בעלי החיים – או שקיימים שני אלו, או שנעדרים שניהם!

האם יש מי שיכול היה לדעת זאת בבטחה, מלבד בורא העולם? מי שהתחייב באמירה שכזו – הוא זה שברא את כל החיות והבהמות. הרי כל יוצר מכיר את היצירה שלו, לא?

עדויות מבטן האדמה

בעבר השתמשו מדענים רבים במחקרי השכבות הגיאולוגיות השונות של כדור הארץ והמאובנים שנמצאו בהן, כדי להוכיח את קדימותם המופלגת ואת שלבי התפתחותם של בעלי החיים שחיו בעבר הרחוק.

אילו הופיעו השכבות והממצאים שנתגלו בהן תמיד בחוקיות ובסדר המתאים להם, הייתה בכך, אולי, הוכחה לסדר ההתפתחות וללוח התאריכים המיוחס לו. אך במציאות אין הדבר כך. שכיח למדי למצוא סידורי שכבות, שבהן המאובנים המאוחרים נמצאים דווקא בשכבות קדומות מאד, שאינן מתאימות להם. יתר על כן, סימני אדם מופיעים בעידנים מוקדמים מאוד, בעוד שהוא, על פי השערות-הנחות החוקרים, ''חיה'' מאוחרת למדי בסולם ההתפתחות. סימניו מופיעים בשלב שבו טרם הופיעו בכלל היונקים ואף לא העופות.

ככל שהשכבה הגיאולוגית עמוקה יותר, היא אמורה להיות קדומה יותר, ובעקבות זאת גם המאובנים הטמונים בה אמורים להיות קדומים למאובנים שבשכבות העליונות והמאוחרות יותר. והנה, עם התקדמות מחקרי הגיאולוגיה בעולם בעשרות השנים האחרונות, מתברר – למרבה התדהמה – כי ישנם ממצאים רבים שנמצאו בשכבות שאינן שייכות לזמנם המשוער לפי האבולוציה. למשל, בשכבות אדמה גיאולוגיות שונות אשר, לפי תיאוריית האבולוציה, שייכות רק לתקופת היצורים שקדמו בהרבה להופעת בני אדם, התגלו חריטות וחפצים שונים מעשי ידי אדם! האם ייתכן שסבם של הדינוזאורים הוא שיצר אותם?...

דוגמא נוספת לחוסר התאמה: נמצאו מאובנים בשכבה שבה נמצאו בעלי חיים מהתקופה הקדומה ביותר יחד עם מאובני בעלי חיים שקיימים היום! גילוי זה מוכיח באופן ברור ומוחלט, שכל בעלי החיים הופיעו יחד באותה תקופה גיאולוגית, ולא בשלבים כפי שתיאוריית האבולוציה טוענת...