נשארו לבד: המדינות שאף אחד לא רוצה להגיע אליהן

לוב – 150 תיירים

נתחיל בבשורות הרעות: נכון לשנת 2017, מדינת לוב (או מה שנשאר ממנה, בכל אופן), מסרבת להנפיק אשרות תייר באופן גורף. לא רק לבעלי דרכון ישראלי פושט, אלא גם למיוחסים שבינינו אשר דאגו להצטייד בעוד מועד בדרכון אמריקני, אירופאי או מזרח תיכוני שווה.

התוצאה המידית של המדיניות הזאת, שמיושמת בפועל החל משנת 2015, עם פרוץ מלחמת האזרחים השנייה של לוב (כן, הם כבר אוחזים במלחמה השנייה ואפילו לא ידעתם), היא שמספר התיירים שזוכים להיכנס למדינה המדברית כמעט שואף לאפס, בהתאם לדירוגים לא רשמיים של חברות תיירות ונתונים קצת יותר רשמיים מהאו''ם.

אם תהיו מבני המזל שכן יצליחו איכשהו להתגנב למדינה הנחשקת, תגלו אתרי עתיקות נדירים (אלו ששרדו את דאעש, בכל אופן), נופים חוליים קסומים ותוהו ובוהו כללי.

שיהיה בהצלחה עם זה.

גינאה המשוונית – 150 תיירים

150 תיירים הגיעו בשנה האחרונה לגינאה המשוונית, ששוכנת במרכז אפריקה. והאמת? לא ברור למה כל כך מעט.

טכנית, אמנם נכון שרשמית היא מוכרזת כדיקטטורה החל משנות ה-80, שהאקלים בה הוא לח וגשום, שיש איסור רשמי על הצילום במדינה ושאין הרבה מה לעשות בה באופן כללי, אבל חוץ מזה, אומרים שהנוף בה הוא בסדר גמור, ולבטח עדיף על זה שרואים מהחלון שבבית.

לגינאה המשוונית יש אפילו יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל, אף שהשגריר הישראלי המיועד נמצא למרבה הנוחות דווקא בקמרון הסמוכה, והיא גם המדינה היחידה הממוקמת באפריקה שתושביה מדברים ספרדית שוטפת.

לא תבואו?

נאורו – 200 תיירים

200 תיירים בלבד בשנה מגיעים לאי הקטנטן באוקיינוס השקט, שמשתרע על פני 21 קמ"ר בלבד. למספר הזעום יש סיבה הגיונית, כי מסתבר שנאורו, מלבד היותה רשומה כאחת המדינות הזעירות בעולם, היא מקום די משעמם ואין כמעט מה לראות בה, שכן מרבית האי הוא מכרה פוספט אחד גדול. חברת תעופה אחת בלבד מפעילה טיסות לאי. בכל מקרה חייבים להשיג ויזה לפני שמבקרים במקום, אך למדינה אין יותר מדי שגרירויות ברחבי העולם. עם זאת, החופים המקיפים את האי מרהיבים ושוניות האלמוגים מסביב לנאורו מומלצות לצלילה ולדייג.

סומליה – 400 תיירים

400 תיירים רשומים ביקרו בשנה שעברה בסומליה, לפי ההערכות שפורסמו בתחילת השנה האזרחית החדשה. זה אולי יפתיע חלק מהקוראים, אבל מסתבר שמדינה ששסועה מזה כמה שנים במלחמת אזרחים מתמשכת, נתונה להתקפות טרור קטלניות ומתנהלת לפי חוקי השריעה האיסלאמיים, היא לא ממש אבן שואבת לתיירים.

גם העובדה שקומץ עובדי הסיוע ההומניטרי הזרים שהגיעו להתנדב בסומליה, נאלצים להתגורר בזמן שהותם במתחמים מבוצרים עליהם מופקדים שומרים חמושים, שאינם מאפשרים לעובדי סיוע, עיתונאים ותיירים, לצאת בלי ליווי משוריין, לא ממש הופכת את המדינה האפריקאית לאטרקטיבית, משום מה.

אם אתם כן שוקלים ביקור בסומליה, קחו בחשבון שקיימת אזהרת מסע חריפה במיוחד מטעם המטה ללוחמה בטרור, אשר ממליץ בתקיפות להימנע מכל ביקור שהוא בסומליה ולצאת את המדינה לאלתר.

טובאלו – 1400 תיירים

על הנייר, לטובאלו יש כל מה שדרוש כדי להיות יעד אקזוטי למבקרים סקרנים. יש בה נופים מרהיבים, חופים נקיים ומטופחים שנושקים לגלים כחולים מכחול ותושבים ידידותיים ומסבירי פנים. חופשה בה אפילו מאפשרת לשים "וי" על ביקור במדינה בעלת האוכלוסייה הקטנה מבין כל המדינות הריבוניות בעולם, כ-11 אלף נפש בסך הכל.

אז למה התיירים לא באים?

אולי זה בגלל שכמעט אף אחד לא שמע עליה, אולי זה בגלל שקשה להגיע לטובאלו בשל  מספר קטן ביותר של טיסות. חברת אייר פסיפיק היא החברה היחידה שטסה לטובאלו, והיא לא מוציאה טיסות כל יום.

כך או כך, אם אתם מתכננים לבקר בה, כדאי לכם להזדרז מאד. טובאלו צפויה להיות המדינה הראשונה שתיעלם מהעולם בשל התחממות כדור הארץ, מאחר שהנקודה הגבוהה ביותר באיים היא בגובה של 5 מטרים מעל פני הים, מה שיגרום בהכרח לכך שכל עלייה קטנה בפני הים תציף אותה לגמרי.

איי מרשל – 4600 תיירים

עוד מדינת איים באוקיינוס השקט, שלא סובלת מעודף תיירות, היא איי מרשל, וגם במקרה שלה, לא ממש ברור למה.

הנוף קיים בהחלט, התושבים נחמדים ואדיבים יותר מנציגי קופת חולים לקראת סיום רבעון, שיעור הפשיעה באיי מרשל עומד כמעט על אפס והיא אפילו אחת המדינות הבודדות בעולם שמקפידות לתמוך בישראל באופן עקבי בכל הצבעה באו''ם, בלי סיבה מיוחדת. סתם כי האנשים שם ממש נחמדים.

אז למה מגיעים אליה כל כך מעט תיירים? בעיקר בגלל העובדה המצערת שלחברת התעופה יונייטד יש מונופול על הטיסות, מה שגורם לה לתמחר את הכרטיסים בסכומי עתק דמיוניים. זה, ואולי גם העובדה שסכנת הצפה מאיימת על תושביה בכל עת.

דרום סודן – 5500 תיירים

נו, באמת, מישהו בכלל צריך הסבר מפורש למה אין תיירים בדרום סודן?

מי שעדיין לא ברור לו, מוזמן לגשת ולברר אצל הסודני הקרוב למקום מגוריו, למה בדיוק התיירים לא נוהרים לדרום סודן בהמוניהם.

ולמקרה שעדיין לא השתכנעתם, מלחמת אזרחים היא לא בדיוק גורם משיכה אטרקטיבי. מפתיע, נכון?

זה, ואולי גם העובדה שרעב כבד שורר במדינה, שקשה למצוא בה מים ראויים לשתייה ושפחות מ-30% מתושביה יודעים קרוא וכתוב.

חוץ מזה, אומרים שגם אפשר למצוא שם נוף, וכמויות לא נגמרות של יתושים.